ורק ה”אויי וויי” שפולטים רבים מאיתנו בשמיעת מבזקי החדשות: “עוד אשה נרצחה ע”י בעלה” – נותן את האדרנלין התרבותי לסלידה האינסופית מכל מה שעובר כאן עלינו במדינה הזו…
Nissim_Gabbay_t180k-n_2005_02.jpg
אני מודה שקשה לי לכתוב ברצינות, כפי שהיה צריך להתיחס להרבה עניינים סביב אורחות חיינו – כי הרי פני הדור כפני הכלב… הביטו סביבכם והסמיקו מבושה, כאשר תחשבו לרגע למנוע מאיזה פרחח להידחף לתור לפניכם.
הרימו כמה גבות שתרצו לשיחות ילדיכם, כי הסכין, הוא חברו הטוב ביותר של התלמיד.
תתפלצו כמה שתרצו, כל פעם מחדש, כאשר הנהג לפניכם יקרא עיתון ו/או ישוחח בטלפון הנייד שלו תוך כדי נהיגה.
קיראו לילד בשמו, חפשו את חוק שיוויון ההזדמנויות, אבל הרימו ידיים בייאוש כאשר הבוס יעדיף תמיד את נערת החזה והאמצע – על פני כישוריכם הטובים יותר.
תודו שגם אחרי דברים אלה ועוד ערימת כאבי לב העוברים עליכם מבוקר עד ליל – תבחרו שוב ושוב באריאל שרון להיות ראש הממשלה הנערץ ביותר.
הרי אין אשה שתעמוד בפני קסמו השרמנטי של שר האוצר ביבי נתניהו – גם אם מחוסרת עבודה היא בתחתית ביוב האבטלה.
ורק ה”אויי וויי” שפולטים רבים מאיתנו בשמיעת מבזקי החדשות: “עוד אשה נרצחה ע”י בעלה” – נותן את האדרנלין התרבותי לסלידה האינסופית מכל מה שעובר כאן עלינו במדינה הזו…
אבל אני אינני מתפלא על שום דבר קטסטרופלי הקורא לנו, לכל אחד ואחד מאיתנו.
וכי מהיכן צצה לו חמתו הבוערת של הבעל לרצוח את אשתו? מן אללה?
לא.
Penknife_t180k-n_21-2-05_01.jpg
“הכל כתוב מלמעלה” אומרים בדבקות המאמינים בקדוש ברוך הוא, ואני אומר: “הכל נכתב יום יום ע”י כל מי שיד ורגל לו בהנהגת המדינה הזו”.
כי מוציאים לנו, אפילו לשפויים והרגועים ביותר, את מיץ המרה – מהפה והאף.
איך אנו קמים בבוקר? רעננים? מלאי נחישות לצאת לעמל יומינו, לפרנסת משפחתינו?
בכלל לא בטוח. בכלל לא בטוח שכאב הראש מאתמול בלילה, כבר עבר. וכי היה לנו יום אתמול כל כך נעים, שגופנו ספג לתוכו מי וורדים אחרי ג’אקוזי באיזשהו ארמון מלוכה?
או אולי היינו בכלל בלישכת העבודה בינות למאות פרצופים מיואשים ומייאשים – גם בספסלים לידינו וגם בדמות פקידי הלשכה? אבל סביר יותר שבכלל לא הגענו ללישכת העבודה וטבענו בייאושינו בין ארבע קירות ביתנו, מובטלים וחסרי תקווה לעולמי עד.
כי יתכן ואנחנו חיילים משוחררים, עם חברה המועמדת לחתונה… אבל מה לעשות – אין עבודה. גם אם יש, אז מה כבר ישלמו לנו? 3,500 ש”ח? עם זה נבנה בית?
אבל יש בינינו גם את בני ה-40 או ה-50 פלוס…
אלה מכה…
אנשים שנשרו ממעגל העבודה ומה לעשות… מבקשים להשתלב שוב. הופה!!! “אתם זקנים…” מסופרים הם ע”י הבוסים בני ה-30… “לכו למושב זקנים” מדריכים אותם.
“אבל יש לנו המון כח, יידע עצום להציע, מוטיבציה רצינית לעבודה… קבלו אותנו ולא תתאכזבו” מבקשים “הזקנים”.
אבל “נורמת החיים” מכתיבה כללי התיחסות שונים לחלוטין, והמובטלים ימשיכו לגרד את יתרת חייהם באי עשייה, אי השתכרות, ואי יכולת למעשה לחיות חיים תקינים.
יש גם את פורשי מערכות הבטחון, פנסיונרים ממשרדים ממשלתיים, וכד’. לכאורה – מאושרים עם משכורת בטוחה לכל החיים. לא?
לא.
כי את הפנסיה הזו, הם גומרים על תשלומים שוטפים, כאשר את ליבם ונפשם הרוצה להמשיך לתרום ולעבוד – סותם קיר האטימות שכבר שוחחנו עליו.
כעת הגענו אל העובדים המאושרים שמביאים בסוף כל חודש משכורת לביתם. כל חודש? כל חודש שטרם פוטרו בו…
הפחד מפיטורים כבר שוכן בכל תפקיד וכל מישרה כבר הפכה מזמן לזמנית בלבד.
הסיבות האנוכיות והכלכליות ברורות: כח עבודה עצום ממתין בפתח לקבל אותה מישרה, בפחות כסף, ועם מוטיבציה רעננה שתמיד תוכיח עצמה… עד להחלפה הבאה.
אבל מה קורה בזמן המתקתק – שמקום העבודה עדיין שלנו? האם כולנו אושר?
לא.
המשכורת לא מספיקה. ההוצאות גדולות. הצרכים גדלים. הילדים לוחצים. הילדים נלחצים. בקיצור… לא גן-עדן של שושנים.
במציאות הולכת ומידרדרת זו, פתאום קם לנו מובטל חדש, כזה שהיה ראש ממשלה ובלית ברירה קיבל תפקיד שר האוצר – וקיבל על עצמו את “הקופה הקטנה” של הכסף האמור להיות מחולק בין כל משלמי המיסים, ואלה שלא הגיעו לרמת תשלום זו.
בנימין נתניהו, האיש עם הקול העבה, החיוך הכובש, ובעל הזרוע החזקה והנטויה, הכתיר עצמו כמושיעה המודרני של כלכלת מדינת ישראל.
מה עשה?
בשתי מילים: הרס אותנו.
אבל במדיניות הכלכלית העולמית זה נקרא: “עומד בציפיות הבנק העולמי…”.
כי כולם, נרתמו למען הכלכלה הגלובלית שנחתה עלינו עם מבטא מאוד אמריקאי. הבנקאים התלהבו, לפעמים יתר על המידה: פיטורי מאות בבנק הפועלים, הפרטות בנקים, הלבנות הון בבנקים…
אז קמו מאות עמותות צדקה.
אלפי מבצעי איסוף תרומות.
בתי מחסה ואוכל לנזקקים.
ו… יציאה המונית של אמהות חד הוריות לעבודה.
עבודה?
בחוק היבש, קוראים לזה; עבודה, אבל בחיים הרטובים קוראים לזה; עבודה בעיניים, אוננייה, או קריעת תחת מחוץ לבית כדי – לשלם עבור המטפלת ושיתר הצרכים יתפוצצו.
המטפלת?
מעבר לסיכון הממשי בהשארת הרך היקר בידי אדם זר, מה הפלא שהמטפלת המסורה מכה אותו שוק על ירך… כי מה לעשות שאלפיים לחודש לא ממש עושים לה כיף להיות רכה ונעימה. אז לא ידענו זאת?
ידענו, והתעלמנו.
יודעים שם למעלה ששום דבר מהותי אין להם להציע – ולכן מסתפקים בסקרים שנותנים קרדיט בלתי מוגבל לראש הממשלה, להיות פופולארי, להוציא אותנו מעזה – ושכל המדינה תתפלץ בתוך עצמה, תרצח את עצמה, תתענה עד סיוטים מתמשכים – אבל מרכז הליכוד יבחר במנהיג הבא של מדינת ישראל.
תחי מדינת העשוקים של מדינת ישראל.
Add Comment