השפה העִבְרִית* נהירה לי. אני כותב וחולם בעברית אבל כאשר אני מפעיל את מכשירי הרדיו והטלוויזיה, אינני מצליח להבין את השפה הנקראת על ידי הקריינים והקרייניות כאילו הם חפצים להיפטר ממנה.
■ רוצים עוד עדכונים? הצטרפו ל’כאן נעים’ ב’פייסבוק’ או ב’טוויטר’.
הם דוהרים ובולעים מילים. ריבונו של עולם שילמדו מקרייני “קול ישראל” של רשות השידור זיכרה לברכה, הקוראים את החדשות בהברה, היגוי וקצב ראויים.
דָּבָר דָּבֻר עַל אָפְנָיו (דבר הנאמר בנסיבות המתאימות, טיעון מסודר והגיוני, בנוי באופן ברור ומשכנע). ממתי נולדה הדהירה ההזויה הזו של בליעת מילים, כאילו מישהו מכוון נשק לראשם ומאיץ בהם.
מילים הן מחשבות. יש ללטף אותן לעצב את דמותן באהבה ולא במיאוס.
אנא מכם, היושבים אל מול המיקרופונים, דברו לאט יותר. לימדו מראש הממשלה מר בנימין נתניהו, כיצד יש לבנות משפט ואני מתכוון לכך ברצינות.
█ עִבְרִית*
*עִבְרִית היא שפה שמית, ממשפחת השפות האפרו-אסיאתיות, הידועה כשפתם של היהודים ושל השומרונים, אשר ניב מודרני שלה משמש כשפה הרשמית והעיקרית של מדינת ישראל.
העברית היא שפה המשתייכת לקבוצת הלשונות השמיות הצפון-מערביות, ומהווה את הדיאלקט בו דיברו תושבי ארץ ישראל, החל מן האלף ה-2 לפנה”ס בלב האזור המכונה במקרא בשם; ארץ כנען.
כנען או הלבנט כולל היום את שטחיהן של לבנון, סוריה, ארץ ישראל וירדן. השפה הפיניקית אשר הייתה מדוברת באזור לבנון של ימינו היא “שפה אחות” לשפה העברית.
לקראת תחילת תהליך החייאת השפה העברית, בעת שהיא שימשה רק כשפה שנייה בפי יהודים ושומרונים, היו לשפה שני ניבים; יהודי ושומרוני, כשהניב השומרוני היה על סף כליה גם כשפה שנייה, יחד עם העדה השומרונית עצמה.
לניב היהודי היו שלוש דרכי הגיה עיקריות: אשכנזית, ספרדית ותימנית (יש המציינים גם הגייה עיראקית). עם החייאת השפה, הכריז בן-יהודה על ההגייה הספרדית כהגייה התקנית של העברית. אולם בפועל מחיי השפה דבקו בהגייה שהיא מעין פשרה בין הספרדית לאשכנזית וזו נשתרשה בעם.
ייחודה של העברית המודרנית הוא בכך שהיא משרתת במידה רבה אנשים ששפת אמם שונה. מספר הדוברים הלא-ילידיים משתווה פחות-או-יותר למספר הדוברים הילידיים.
העברית המודרנית אף משמשת לתקשורת בין קבוצות בתוך ישראל שאינן דוברות עברית (למשל, דיונים בכנסת, בבתי המשפט הישראליים וכיוצא בזה מתנהלים בעברית, גם כשכל המתדיינים שייכים לקבוצות שאינן דוברות עברית).
כיוון שכך, העברית המודרנית חשופה להשפעה אינטנסיבית של שפות אחרות, כגון; ערבית, רוסית, אנגלית ועוד, דבר המשנה אותה בהתמדה, ואף יוצר הבדלים בין קבוצות, אשר עשויים להתפתח לניבים של ממש.
עוד בהרחבה על השפה עִבְרִית.
