מזמן היה צורך להראות לערבים ולעולם הנותן להם מטרייה בלתי נגמרת – מהיכן משתין הדג ומהי פטריוטיות ישראלית שהגיעה לכאן כדי לחיות בשלום.
Nissim_Gabbay_t180k-n_2005_02.jpg
קבלו את גירסתי שאיננה מקובלת על ממשלות ישראל לדורותיהן וכך אכן התוצאות. עם ישראל הגיע למדינת ישראל, כדי לחיות על העבודה והיצירה. הערבים לא היו מוכנים בשום פנים ואופן שנחייה כאן.
הישראליים, נאלצו להגן על עצמם, חזור והגן, בכל פעם שאיזה ארגון או אדם ערבי – החליט לתקוף ולרצוח אותנו על ילדינו. הערבים תקפו כחסרי צלם אדם…
היהודים, הגנו על עצמם בטימטום תרבותי של “חפש את המחט הטרוריסטית בערימת שחת – מתלהמת אך כביכול לא חבלנית”. התוצאה: הרוגים מיותרים ישראליים, על קדושת התרבות הנאורה והמוטו: “אנחנו לא נהייה כמוהם”.
טעות.
ככה נותנים לטרור לנצח. ככה גורמים לאבידות יקרות מפז של יקרים למשפחותיהם – סתם כך. אסור היה מעולם להילחם באמצעות חיילים תמימים שמחרפים נפשם כדי לנסות לחסל את האוייב האכזר – כאשר האוייב בכלל, לא מכיר בשום כלל, כולל לא כללי מלחמה. הרי אין אלה מלחמות “מתוכננות” שכל צד מציב את הארמיות שלו כנגד הצד השני.
Terrorist Attack_Tayelet_Tel-aviv_25-2-05_01.jpg
יש כאן כל פעם יציאה להגנת המדינה, בגלל שנבלות באו כאן כדי לרצוח חפים מפשע, באמתלה מדינית של “שטח כבוש”. תלכו לביהמ”ש, יה מחבלים עלובים. למה לשחוט תינוק יהודי – כי לקחו לך אדמה, לטענתך ללא צדק?
המסקנה. מזמן היה צורך להראות לערבים ולעולם הנותן להם מטרייה בלתי נגמרת – מהיכן משתין הדג ומהי פטריוטיות ישראלית שהגיעה לכאן כדי לחיות בשלום.
אחרי כל פיגוע – רק מטוסי קרב פותרים את הבעייה עם כל הכפר או העיר ששלחו את המחבלים. העולם יזדעק? שיילך כל העולם קיבינימאט.
אם מדינה אחת “נאורה” שמשתינה עלינו בקשת תמידית, היתה מותקפת בפרומיל לזה שאנו חווים… לא היתה קיימת בכלל המדינה השכנה ששלחה את המחבלים על מפת העמים.
מה עשו האמריקאים ליפנים – אחרי שאלו התקיפו אותם בפרל הרבור? האם שלחו יחידת עילית לחפש את המשלח? אבל כאן, בחסות ממשלות ישראל ש”רואות אחרת משם מה שאנו קוברים כאן” – יש מדיניות של: הבלגה.
נבחון את הנתונים. נשלח חיילים תמימים שימותו וכך נצא ידי חובה. ועוד כהנה וכהנה, פעולות שאין להם עם מיגור הטרור ועם ההרתעה – שום דבר.
לכן לסיום:
Terrorist Attack_Tayelet_Tel-aviv_25-2-05_02.jpg
אם מדינת ישראל, היתה נותנת מכה כזו שהפלשתינאים היו מתמוטטים ממנה – אחרי כל פיגוע, היו חושבים שם יותר מפעמיים אם לאפשר בפעם הבאה יציאת מחבלים משטחם.
ראו את הצבועים המצריים. כמה שנים הם נתנו למחבלים לעבור דרכם, לחפור מנהרות תופת… ואנחנו מה? סתם מטומטמים? צריך יותר מקורטוב של צביעות ונאיביות כדי להאשים אותי ברצון לרטש מאות חפים מפשע בצד השני – בהתקפות מטוסי חיל האוויר.
הפשע של אלה הרואים בי אדם לא נאור, הוא בחוצפה הגובלת בפשע של כל ייפיי הנפש הללו, שלגיטימי בעיניהם לשלוח חיילים לעבוד עם פינצטה בשטח הפלשתיני, יעני, כדי לחפש רק את האשמים.
זה שנחזיר למשפחות את הילד בארון – מבחינת ייפיי הנפש: “היינו תרבותיים”. אבל מה אשם הילד החייל שהלך לחפש מחבלים, לא מצא, כן מצא, ונהרג? האם מטוס שחוזר ללא פגע, לא עדיף? למה לסכן עצמנו, רק בגלל שרצינו להגיב, על התקפת חיות אדם, או חסרי צלם אדם? למה, קיבינימאט?
עד מתי נתנהג כמו מטומטמים ולא כמו מדינה פטריוטית?
Add Comment