אני רואה בכם את הפוטנציאל האבוד שלי שלא יודע התמזגות בפוליטיקה – ולכם יש כעת את החזון שהלוואי והיה לי לביצוע.
לאופיר פינס ובוז’י הרצוג, קודם כל ברכות. מעבר לכך, אני יודע שאת הדברים האלה, אני כותב לשרים בכירים בממשלה, אבל בשבילי תשארו אופיר ובוז’י.
Nissim_Gabbay_t180k-n_09.jpg
אני גאה בכם, מכמה סיבות. קודם כל, כי אתם הדור הצעיר של המפלגה, דבר שהטפתי לחיוניותו בהנהגה כבר זמן ארוך מאוד. אישית, אני רואה בכם את הפוטנציאל האבוד שלי שלא יודע התמזגות בפוליטיקה – ולכם יש כעת את החזון שהלוואי והיה לי לביצוע.
לכן אני תולה בכם המון תקוות, למרות שאין לי ספק, כי החיזוקים האלה ממש מיותרים – כאשר מדובר על אנשים רציניים כמוכם.
זו גם הסיבה שאני כותב לשניכם יחד, כי אתם בעיניי האמצעי החזוני של הרבה מאמינים כמוני בחיוניות השינוי הנחוץ במדינה ובמפלגה, ואינכם יותר אישים פרטיים, נחמדים ככל שאתם.
שניכם, מכירים אותי ברמה כמעט שווה (רק שעם אופיר הייתי עוד בתחילת דרכו/ינו בהפגנות המפלגה נגד הליכוד – הכבשים המפורסמות מול המצודה…).
שניכם לא חייבים לי אישית מאומה ואני בטוח שגם לא לאף אחד אחר.
צר לי שלמרות היותי חבר וועידה קודמת, פרשתי מרצוני ומעקרונות בחילה פוליטית וחזרתי רק לפני כמה שנים לפעילות עירה ומנסה (ואולי מצליחה) להשפיע במפלגה.
אתם הם אלה שאני מעמיס עליהם מעתה לביצוע את כל דבריי לפני החברים ובתקשורת בכלל. אתם הם אלה שיצטרכו לעמול מעתה קשה עד קשה מאוד – כדי להוביל את המפלגה לתחילת דרך חדשה, ארוכה ומצליחה.
pinespaz_ofir+herzog_yitzhak_t180k-n_01.jpg
לא משנה מה יאמרו עליכם: עמותות ברק, שרון לא רוצה את… וכל יתר הקינאה “הטבעית” שתתחיל ותמשיך לנבור בנסיונכם הכן, להצליח.
למרות שאני עוף מוזר, שלא מבקש מכם, שום תפקיד, אני עומד לרשותכם בכל משימה שתצטרכו, בהתנדבות (למרות סירובי לעשות זאת לאחרים…) ובהזדמנות חגיגית זו, אשחיל את המטלה הראשונה במעלה שצריכה להתבצע למען עם ישראל – המלחמה בקטל בדרכים.
אבל כפי שאמרתי, אינני מבקש מכם מאומה, ומבטיח כי אעמוד לצידכם בכל עת ובכל דרך שתרצו.
עלו והצליחו בכל משימותיכם
בברכה,
נסים גבאי
יותר מזה – בראייה מפוקחת
לפני שאופיר פינס או בוג’י הרצוג קוראים לי ולכל מי שיראו לנכון לעזור במהפכה המסתמנת כתוצאה מבחירתם הזועקת לשינוי – כדאי לראות את הדברים בפרגמטציה הנכונה, ולנטרל כל שמחה ו”אל יתהלל…” בטרם עת.
באותה נשימה, כדאי לראות את הדברים המתגבשים, בראייה מפוכחת של מי שנניח… לא יוזמן להיות בין מחוללי המהפכה.
כי ממש לא קונץ להיות באופורייה של “הנה זה בא…”, וכל העתיד האישי הוורוד והמקווה – יצבע בהינף קולמוס כל זווית קונסטיטוציונית ציבורית באור נגוהות.
דווקא ככזה, כמי שסביר מאוד שלא ישתלב בעשייה החדשה (גדולים מעשי ה’ בזירה הפוליטית…) – אני רואה את העתיד כחלון הזדמנויות ענק ומבטיח, שלא בראייה הצרה במפלגת “העבודה” בלבד, כי אם בכל המערכת הפוליטית בישראל.
לדעתי, ניתן האות לו חיכינו יותר מדי זמן.
כל הפרשנים הפוליטיים המדושנים, סוקרי הסקרים מטעם ושלא בטעם, הכתבים, העיתונאים, חוזי העתידות ומגרשי השדים… ייאלצו לחפש פרנסתם אי”ה – בחללים אחרים שיתפנו להם, אם בכלל.
המפץ הגדול…
saron_t_180_id_154_01.jpg
הטריומוויראט של שרון & פרס & ולפיד – הולך ונמוג בערפל האילוסטרטיבי… השחצנות של ביבי נראית כחזון תעתועים… הרב עובדיה יוסף נשמע יותר ויותר כמי שמדבר אל עצמו מאשר אלינו…
ומרכז “הליכוד” כבר ייראה בקרוב כבבואת תוצאות הבחירות האחרונות במרכז “העבודה”… כי האחד יונק מהשני.
הריגול התעשייתי הופך לגלוי דרך עדשות אמצעי התקשורת האלקטרוניים. ו”אין רגע דל” הוא שם המשחק המודרני שאינו משאיר שבויים…
העתיד שבטווח עדשת העין הבלתי מזויינת מבטיח את בחירתם הקרובה של צעירי “הליכוד” להנהגת המפלגה.
המפלגה המבוזה שחרטה על דיגלה “שינוי” – לא תלך לאבדון המחקה את אחותה הגדולה “הליכוד” – וכבר הצהיר הבן של… שלא יכנס לפוליטיקה, כי אינו מוכן להיות “כמו עומרי הבן של…”.
האם חזון אחרית הימים?
האם טונות המילים והאמירות שגדשו השיח הציבורי, המתארות כאוס שלטוני של חוסר שליטה, מינימום מוסר, אי צדק, תת תרבות וכד’ – עשוי לקבל תפנית?
תפנית חיובית לשם שינוי?
shimon_peres_avoda_t180k-n_01.jpg
כמי שנכווה ברותחין, אינני מסתכן כעת בפושרין. השתלת מח העצם שתנסה להבריא הסרטן הממאיר שתפס בנו יותר מדי זמן – תאלץ אותנו להתאשפז זמן רב כדי לבחון תוצאות וסיכויי ריפוי.
לכאורה, קיבלנו מהפך סביר של מחאה נגד בכירי וזקני הנהגת מפלגת “העבודה” שכשלו – אבל ההשלכות יכולות להיות רחבות הרבה יותר.
יכולות להיות – הן מילות המפתח.
כי בפוליטיקה הכל יכול להיות – ובישראל, אפילו יותר…
הכל יכול להצבע בצבעים יפים של “הסכמה”: הצעירים יתנו כבוד למבוגרים, ויחליטו כי אין זה הזמן לקחת מהם התיקים הבכירים…
זה יכול להגמר באולטימטום סמוי, שייחתך באפרוריות החדר בו יתגודדו שרון & פרס: הגענו להסכמות… טובת המדינה… המצב דורש… יש עדיפות להתנתקות… זמנם של הצעירים גם יגיע…
אז ניסיתי.
נסיוני הארוך במסלול החיים בכלל והפוליטיקה בפרט – הביא אותי לעשות מסע רגלי ואיטי מתחילת זוהר החלומות המתגשמים – ועד למציאות הכואבת והמוחשית שהעיתונים יודעים לנסח כל יום מחדש, בכל כך הרבה עמודים של שחור, אפור וזועף…
שום דבר, כבר לא יכול להפתיע. הכל פתוח. סבלנות, המצרך הכל כך בלתי אפשרי בלחץ החיים במדינה הזו – היא כנראה המצרך היחיד שיהיה על המדפים בזמן הקרוב…
__________
* הכותב נסים גבאי, הינו מומחה תחבורה, מרצה בכיר לנהגים ופעיל ציבור בנושא תאונות הדרכים.
Add Comment