האיש הזה שלא מפסיקים לדבר עליו גם אחרי מותו, עוצר באיוולתו את העולם, כאילו לא מתרחשים ארועים אחרים – חשובים אלפי מונים ועשויים לתרום לקידמה האנושית פי כמה וכמה.
Nissim_Gabbay_t180k-n_09.jpg
כל ניתוחי הראיס שהלך סוף סוף לעולמו, שבסה”כ מילא בדם כל סדק בעולמו התאוותני, יביאו בוודאי שנמשיך לקרוא, לראות ולשמוע – עוד הרבה מאוד זמן: עראפת, עראפת, עראפת…
עם כל הנסיון הפילוסופי לראות אותו כמנהיג האומה הפלשתינית (כפי שמיטיבים ממני לעשות אורי אבנרי והאב השכול פרנקנטל) – חייבים להסתכל במנהיג המת הזה של העם הפלשתיני – כשלון מהותי, מחדל נוראי, עליבות נפש שאין בה קללה, אלא חלחלה.
נכון, הוא בא להביא בשורה לעם הפלשתיני, אבל כשל בהבנתו את כללי החיים בהמשך ישיר למלחמה להגיע למטרה.
מנהיג אמיתי, קרוץ מאותם חומרים רבים היכולים להבשיל בעת הצורך – אם למחלמה כשצריך ואם לשלום ובנייה – כשמבשילים התנאים.
Arafat Yasser_t180k-n_id=5743_02.jpg
התולעת עראפת התאהב/ה בדם, בדמות הלוחמנית שהודבקה לגופו המידלדל, והחליט בחושי חיית טרף, להיות מי שהזוועה מבקשת ממנו להיות.
הוא ראה את השחור והשטן, כמכשירים להביא את הגאולה לעם הפלשתיני המבקש להקים לעצמו מדינה במקום מדינת ישראל – ובחוסר התאמה מוחלטת של נסיונו להיות מנהיג – לא הבין ולא חידש מאומה מקו ראשוני זה.
גם אם היה חי עוד 1000 שנה, לא היה מוותר על שעל אחד מאדמת מדינת ישראל.
גם אם היה חותם לאהוד ברק, המשתוקק להסדיר לעצמו “פריצת דרך” – הוא היה ממשיך לאחר מכן לנגוס בהסכם, עד שהיה מתפוצץ בעוד פרץ של דם.
Arafat Yasser_t180k-n_id=5743_01.jpg
נכון, פרץ הדם היה בלאו הכי – אבל מ”טעות” אינפנטילית רגילה של עראפת: פעם היה חותם ומפר… ופעם מתבלבל ולא חותם – ומשתגע…
כי האיש הזה שלא מפסיקים לדבר עליו גם אחרי מותו, עוצר באיוולתו את העולם, כאילו לא מתרחשים ארועים אחרים – חשובים אלפי מונים ועשויים לתרום לקידמה האנושית פי כמה וכמה.
אבל כל אלה שהצליחו לעצור עצמם מניהול העולם בהיותו עדיין בחיים – “נהנים” גם עתה לתרץ חוסר יכולתם לעשות משהו מועיל בתחומים רבים וטובים, בהתעסקות מפגרת של הבאתו לקבורה של הטרוריסט חסר המצפון והמסביר פנים בנשיקות מטורפות לכל עבר.
הם כמובן לא יסתפקו בעצירת העולם לצורך הבאתו לקבורה של מי שאינו ראוי אפילו לחלקת קבר, אלא ימשיכו לדוש בחוסר עשייה מתמשך… זמן רב גם אחרי קבורתו של הראיס…
Arafat Yasser_yahrzeit funeral_t180k-n_id=5743_0.jpg
למה לא עשה? למה העולם חיכה? איפה טעה? איפה טעינו? האם יש סיכוי? מי יחליפו? מתי יחליפו? האם יגררו להמשך הטרור? האם תצא הנהגה “שפויה”? וכהנה התעסקויות שיעמידו בצל את כל אומות העולם, על מנהיגיהן, על כלכלתן, על קידמתן, על צמיחתן, על חקר החלל… הכל כדי “לברר” אם עראפת היה טוב לערבים, מקים האומה הפלשתינית, שוחר שלום או סתם טרוריסט, שנוי במחלוקת או אהוד על מנהיגי העולם…
ככה נמשיך להבין, כי אין אנו מסוגלים להגביה ראש מעבר לקומתו של חובש הכפייה המתמיד, האיש עם זיפי הזקן על הפנים (ויסלחו לו כל הסלבריטיאים הנוהגים כמוהו – אך לא מקבלים כזו חשיפה וכינויי זיפים דומים…) – עד שאולי יקום איזה ילד קטן ויצעק: “המלך עירום…” ואולי כדאי להתעסק גם בדברים מהותיים ורציניים יותר להמשך קיומו של עולמנו הצר, שמחיל להיות יותר מדי צר להכיל כל כך הרבה הבל…
_________
* הכותב נסים גבאי, משמש בין היתר כמנהל פורום “פרצופה של המדינה” באתר “מעריב”.
Add Comment