העולם, לכאורה, נפטר מסרטן ממאיר והרסני בדמותו של מנהיג פלשתיני צמא דם וחסר חוט שידרה להיות מנהיג מוביל לעמו, אך בו זמנית מקבל תמונת ראי עקום שממש לא מלבב את המביט בו.
Nissim_Gabbay_t180k-n_09.jpg
המצב החדש שנוצר ברשות הפלשתינית אחרי מותו של ערפאת (מותר לי להספיד אותו רגע לפני?…) – לכאורה, מעורר תקוות רבות בישראל ואפילו בעולם הרחב. כולם, מקווים שתקום הנהגה פלשתינית חדשה, אחראית עם כוחות ומוחות מחודשים, אשר תפעל למציאת הסדר לסיכסוך העקוב מדם והמתמשך באזור.
אבל אף אחד, אף פעם, לא מסתכל פנימה אל ביתו (כנהוג במחוזותינו) ורואה, למעשה, את הכאוס הנורא והבלתי פתיר – דווקא במערכת השלטונית, הפוליטית, ההנהגתית והאמורה להוביל את מדיניותה של מדינת ישראל.
כי מה יש לנו להציע לעצמנו, לפלשתינים ולעולם?
saron_arik_t180k-n_2004_02.jpg
אריאל שרון, ראש ממשלה עם כתם שחיתויות ענק על גבו, מוביל אותנו תוך חילוקי דיעות גוברים ומפלגים – למחוז ההינתקות החד צדדית. התרסה זו כלפי העולם הערבי, גם אם מוצדקת, אינה נחשבת למעשה הכי חכם בעיניי מנהיגי העולם.
אבל אריאל שרון, אינו מתריס רק נגד הפלשתינים והעולם. הוא קורא תיגר גם על מחליפו בליכוד, ה”ה בנימין נתניהו, שכבר מזמן איבד סבלנותו להיתמנות לראש ממשלה – אחרי “הזמניות” של “הזקן” שחטף לו את השלטון מתחת לאף.
אבל האם בקונפליקט חריף זה בין שני הראשים – מתמצית המלחמה על ההנהגה בליכוד? בוודאי שלא.
הדור הצעיר, שכבר חלם יותר מפעם להתרומם ולכבוש את צמרת הליכוד, גם הוא נע כבר זמן רב באי נוחות מופגנת על כסאותיו. סילבן שלום, לימור ליבנת, עוזי לנדאו… ויסלחו לי אלה שטרם הגיעו לראש מצעד הרייטינג של התקשורת.
shimon_peres_avoda_t180k-n_01.jpg
כל זה מביא לנו מפלגת שלטון שסועה, מפולגת, חורצת גורלות מחד – ומתנדנדת בחוסר יציבות מאידך, לעידן לא ממש הכי נעים ותקין. כאן נכנסת לתמונה העגומה – “האופוזיציה” בדמותה האפורה של מפלגת העבודה. בדיוק אותם סימפטומים של הליכוד, רק בעליבות יתר.
יו”ר המפלגה הזקן, שאין צעיר ממנו, שמעון פרס, מאוהב עד להחריד בתפקידו הזמני הנמשך מעבר לקדנציה קבועה – לא מפסיק לזלזל בכל חתרן המנסה להגות את שם ההתמודדות נגדו בכינוויי זמן ותאריכים.
אבל הקמים עליו להחליפו – אינם טומנים ידם בצלחת.
דור “הצעירים” שכבר הודיע על ההתמודדות על תפקיד המועמד הבא של המפלגה לראשות הממשלה, כמו; וילנאי, פואד, סנה ואחרים… עדיין לא מצא את הנוסחה הנכונה להמריא משמעותית עד הרגשה, כי אין להם כל כוונה להרים ידיים.
בינתיים, כבר מתגבשת תוכנית עוד יותר צעירה בדמות עמיר פרץ, שמאיימת משמעותית עם המסר החברתי הכל כך נחוץ בציבוריות הישראלית – ולך תדע כעת מי נגד מי.
Yasser Arafat_t180X123k-n_2004_01.jpg
הנהגת מדינה כזו שמפוצלת אידיאולוגית, אישית, וכיסאולוגית ע”י כל כך הרבה זרועות שלעולם לא יישבו יחדיו גם אם יבחר אחד מהם ולא חשובה המפלגה – מביא אותנו הבוחרים, הנתינים הקטנים של המנהיגים האלה, לפינה כל כך חשוכה, שספק אם הומצא כבר הפנס הכל כך עקלקל שיכול להגיע ולפזר משם באורו את החושך הנורא.
מכאן שהגענו למעשה, שוב אל ההתחלה.
העולם, לכאורה, נפטר מסרטן ממאיר והרסני בדמותו של מנהיג פלשתיני צמא דם וחסר חוט שידרה להיות מנהיג מוביל לעמו, אך בו זמנית מקבל תמונת ראי עקום שממש לא מלבב את המביט בו.
עם נתונים קשים אלה, אני לא רואה כיצד נוכל ללכת למכולת מחר בבוקר, “בעידן שאחרי ערפאת…”
_________
* הכותב נסים גבאי, משמש בין היתר כמנהל פורום “פרצופה של המדינה” באתר “מעריב”.
Add Comment