ראש השנה הוא חג שלכאורה נראה פרדוכסלי. מצד אחד אנו חוגגים בשמחה שנה חדשה ומצד שני אנו עומדים לדין. כיצד ניישב את הסתירה?
ראש השנה עלול להיתפס כחג פרדוכסלי. מצד אחד אנחנו חוגגים ביום זה את תחילתה של שנה חדשה, לובשים בגדי חג ואוכלים מאכלים מיוחדים. ומצד שני אנו עומדים למשפט חמור מאין כמוהו: “מי יחיה ומי ימות?”
flowering_t180k-n_01.jpg
הסתירה הולכת ומעמיקה כשאנו נוכחים לדעת, כי ראש השנה כלול בעשרת ימי תשובה, ויחד עם זאת, בתפילות ראש השנה לא קיים כל אזכור לנושא התשובה. אנחנו לא מתוודים על חטאינו ולא מביעים צער על העבר. איך אם כן ראש השנה הוא בכל זאת יום של תשובה?
ידוע לנו בבירור, כי ראש השנה הוא יום של דין. אם אנו נידונים על מעשינו בשנה האחרונה, היינו מצפים לפחות שיבואו כמה ימי תשובה לפני יום הדין, ולא לאחריו.
ומדוע אנו נידונים ביום הראשון של השנה החדשה? האם לא היה מתאים יותר לעמוד לדין בסוף השנה הקודמת? והאם זו באמת הדרך האופטימלית לחגוג את תחילתה של השנה החדשה?
כל השאלות והתהיות הללו מחייבות בדיקה נוספת.
אנרגיה סגולית
בכל חג בשנה היהודית טמונה אנרגיה סגולית מסוימת. כלומר, כל חג מסוגל להשפיע על העשייה רוחנית האופיינית לו. בכל שנה אנו עוברים את מסלול החגים וחוזרים שוב לאותה הנקודה בזמן ולאותו אירוע מהותי בהיסטוריה שהתרחש בזמן זה.
לדוגמא, בחג הפסח אנחנו מגיעים לתקופה של יציאה מעבדות לחירות. כל ההיבטים הרוחניים שבאו לידי ביטוי בגאולה, חוזרים אלינו בכל שנה ושנה, בדיוק כפי שהתבטאו אצל בני ישראל כשיצאו ממצרים. החגים האחרים פועלים על פי דפוס זהה.
ומה לגבי ראש השנה? מהו האירוע ההיסטורי שהתרחש ביום זה? האם אנו מנציחים משהו ביום הזה? ומהי האנרגיה הסגולית הטמונה ביום הראשון של חודש תשרי?
ניתן לקבל על כך רמז בתפילות ראש השנה:
זה היום תחילת מעשיך, זכרון ליום ראשון… היום הרת עולם.
מסתבר שהעולם נוצר בראש השנה!
המסורת מספרת לנו שהאדם הראשון נברא ביום הזה, וכאן בעצם מתחיל לוח השנה שלנו, כשאנו סופרים את הימים החל מיום בריאתו.
“זה היום תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון”, כמו שאמר רבי אליעזר: “בתשרי נברא העולם.” (מסכת ראש השנה, דף כ”ז עמוד א’).
קיימת מחלוקת על כך בגמרא. האם נברא העולם בפסח או בראש השנה? “התוספות”, פותר את הקושי:
רבי יהושע חולק על רבי אליעזר, וטוען שהעולם נברא בניסן (החודש שחל בו חג הפסח), אך אלו ואלו דברי אלוקים חיים. עלינו להניח שבתשרי עלתה המחשבה אצל הקב”ה לברוא את העולם, אך הוא לא נברא עד שהגיע חודש ניסן. (תוספות, מסכת ראש השנה דף כ”ז עמוד א’).
מה פשר הדברים הללו? האם יעלה על הדעת שרעיון מסוים יופיע במחשבתו של הקב”ה וייקח לו ששה חודשים תמימים לבצעו? חצי שנה לתכנן ולהוציא אל הפועל תכנית אחת בלבד? הרי אלוקים הוא מעל הזמן ובכלל, מושג הזמן אפילו לא נברא עד היום הרביעי לבריאה, שבו נבראו השמש והירח! לא יתכן שזהו תיאור מילולי או מציאותי של האירועים. מה אם כן באה ללמד אותנו התשובה למחלוקת אודות יום הבריאה?
מובן שהקב”ה לא ישב והרהר על תוכנית בריאת העולם מראש השנה ועד חג הפסח. הקב”ה ברא את מושג העולם ביום זה של תחילת השנה, את הטיוטה, את התוכנית, את הרעיון. יום זה הוא יום של בריאה-מחדש, יצירה מחודשת, “הריון” של תכנית, ולא יום של ביצוע. זוהי האנרגיה המוטמעת ביום הזה, ואליה אנו יכולים להתחבר מחדש בכל שנה ושנה.
בכל פעם שמגיעים לראש השנה, אנו מושפעים מהאירוע המרכזי של “טרום-יצירה”, של הזמן שקדם לכל הזמנים. ביום זה מתקיים תכנון מחודש של העולם. אנחנו בכלל לא קיימים בעבר, כלל לא קיים עבר ביום הזה; הרי העולם טרם נוצר!
ניתן לרדת לעומקו של הרעיון ולעוצמה שבו, כשאנו חוזרים לאחת השאלות הראשונות ששאלנו. מדוע אין שום בקשת מחילה או תשובה ביום הזה? איך זה שאין חרטה, ושלא מזכירים חטאים? ובכן, התשובה היא משום שלא קיים עבר שניתן להצטער או לבקש עליו מחילה. ביום זה אנו נוצרים מחדש, יש-מאין, עם דף חדש לכל אחד מאתנו.
תכנית פעולה חדשה
shofar_t180k-n_2004_01.jpg
תפילות ראש השנה מתמקדות בשלטון הקב”ה ובהמלכתו לשנה אחת נוספת. הקב”ה דן את עולמו ואת יצירי כפיו ביום הזה, הוא בוחן את זכות הקיום שלהם, את מעמדם ואת התנאים שילוו אותם בשנה החדשה.
מכיוון שהדין אינו מבוסס על העבר שלנו, משום שאנחנו “חדשים”, “חסרי-עבר” ביום זה, אז על מה בכל זאת מבוסס משפטו של הקב”ה? על סמך מה הוא מחליט אם נכתב בספר החיים או לא?
ובכן, ביום זה אנו אמורים ליצור תכנית, לנסות לחזות ולתכנן את העתיד, לשאוף, לקוות ולקחת חלק פעיל בממלכה הנעלה של הקב”ה בשנה החדשה. ועל כך מבוסס המשפט.
במידה בה אנו מסוגלים לנתק את עצמנו ממגבלות העבר שלנו ולראות את עצמנו כבריות חדשות, המחויבות לתכניות חדשות, תכניות שעתידות להוביל אותנו להשגת מטרותינו כיחידים וכעם. במידה הזו מודד לנו הקב”ה חיים למשך שנה אחת נוספת.
__________
מובא באדיבות aish של “אש התורה” שהיא רשת בינלאומית וא-פוליטית של מרכזים לחינוך יהודי.
Add Comment