גשר תרבות באמצעות הספרות – שיחה של שושנה ויג עם פרופ’ עדה אהרוני
פרופ’ עדה אהרוני, פרופ’ מן הטכניון, אינה רק סופרת ומשוררת ישראלית היא גם יו”ר איפל”ק העולמית, פורום בינלאומי לתרבות השלום. במשך שנה שלמה התכוננו לכנס הסופרים העבריים והערביים הראשון בחסות איפל”ק. ביום שני 6.9.04, יתקיימו בבית הסופר ברחוב קפלן, בתל אביב, שני מושבים החל מן שעה אחת עשרה בבוקר, למען בניית גשר בין תרבויות, למען השלום.
Ada Aharoni_t180k-n_01.jpg
עדה, איני יכולה שלא לפתוח את השיחה בינינו ללא האזכור השבוע האחרון, אפוף אווירה המתנגדת לשלום עולמי, כיצד את רואה את מקום התרבות העברית הנמצאת כעת בעצם בתוך ליבו של עולם שבורח משלום, תראי לדוגמה סוף השבוע הזה עצוב בעיניי, למי יש חשק לדבר על שלום במצב כזה, כשכל כך הרבה ילדים נרצחו בצ’צ’ניה?
“קשה לארגן כנס ללא תקציב וללא מסורת של ארגון כנסים מסוג זה,אך העובדה שאנו כאן מצביעה על ההצלחה להתגבר על כל המכשולים. כפי שנאמר, אשרי הנפש אשר המבנה שלה חזק די לעמוד בפני לחץ גדול והסופרים חברי וועדת קשרי חוץ הוכיחו זאת בעבודה מסורה במשך שנה, למטרה נעלה של גשרים בין תרבויות באמצעות הספרות. על כך אני מודה לכל אחד מן החברים בוועדה לקשרי חוץ. הרצל חקק יו”ר אגודת הסופרים, המשוררת עדנה מיטווך מלר, המשורר יחזקאל מוריאל המנכ”לית חנה גזית.
בכנס ראשון זה, עוד לא היו לנו כנסים של יהודים וערביים יחד באגודת הסופרים ישתתפו מיטב החוקרים המבקרים, הסופרים, המשוררים, מספרי הסיפורים והמוסיקאים משני המגזרים.
עצם המפגש בכנס של חוקרים וסופרים יהודים וערבים בימים קשים אלה בא להדגיש ולהפרות את המשותף ואת המחבר בין שני העמים ושתי התרבויות העתיקות והעשירות. בכנס זה יינתן ביטוי, לא רק לחדוות היצירה ולאחוות היוצרים, אלא גם על הרמת קולם יחדיו להתגבר על כל המכשולים ולהגיע להבנה ולשלום אמיתי בין שני העמים.
כנס זה הוא כנס ספרותי תרבותי ולא פוליטי, כי אנו הסופרים לא נכתיב את תנאי ההתפייסות אך נתרום מקולינו השפויים יחדיו, לסלילת דרך של תרבות שלום ולהבנה. ט.ס. אליוט הסופר האנגלי הדגול “הסופרים הם מצפון העולם” בכנס זה נוכיח גם את זה.
מה תאמרי, לאנשי הספרות ולקהל הרחב על מנת שיראה עצמו מוזמן בימים אלה לשמוע על תרבות שנמצאת תחת אש חיה? מה תאמרי ליוצרים משני העמים שלא מוצאים גשר להידברות בחיי היום יום?
מוכרחים למצוא דרך! שמעו גם אותנו לא רק את המתאבדים והיריות. הגיע הזמן שהאינטלקטואלים והיוצרים יאמרו די לשפיכות הדמים, מעגל דמים שלא נפסק ואין לו תכלית. הסופרים שהם בעד החיים בשני הצדדים, מוכרחים להרים את קולם ואת יצירתם ולבקש מן המנהיגים בשני הצדדים תחזרו לשולחן הפיוס ההידברות והאפשרות של הסכם שיהיה מקובל על שני הצדדים. הילדים שלנו, ההורים שלנו שנוסעים באוטובוסים לא צריכים לשלם את המחיר של שפיכות הדמים והסופרים מוכרחים ביחד להרים את קולם בעד החיים ובעד השפיות.
האם הספרות והתרבות בעצם נמצאות באיזו אופוריה, באיזה חלום בלתי הגיוני?
הספרות באמצעות הסופרים הדואבים והכואבים צריכה לספר. לסופר כדי שייצור יצירות מעולות הוא צריך שקט נפשי, אנו הסופרים יודעים שהצלחה אמיתית היא הצלחת הנפש, אך כיצד הנפש יכולה לנצח וליצור יצירות מופת במצב של אי שקט ואנדרלמוסיה טראגית כה גדולה. שאין היא יכולה להקשיב אפילו לעצמה. וקולה נפגע ונדם.”
עדה, אני מבינה שהפעילות של הארגון איפל”ק מתנהלת כבר מספר שנים, מה ראשי התיבות של העמותה? הפורום הבינלאומי לספרות ולתרבות של שלום על ידי קשרים והבנה בין העמים, באמצעות הספרות והתרבות. ואילו פעילויות נערכו בעבר?
“באגודת הסופרים, זו פעם ראשונה. באיפל”ק שלא קשורה לאגודת הסופרים, זוהי אגודה בינלאומית בת 17 סניפים. אחת נפתחה לאחרונה, בשנחאי ואחת גם בבואנוס איירס. שולחים אליהם ספרות ישראלית שמסבירה את הספרות הישראלית ומסבירה מה עובר עלינו בעולם הזה, דרך הספרות. עצם התיאור של מצבינו מצליח להעביר לסופרים של העולם קורטוב של מה שההסברה שלנו צריכה לעשות.
עיתון לירית עיתון אינטרנטי, שכל משורר מוזמן להראות דרך השירים מהות ישראל גם לתפוצות, ההפצה באנגלית – כל סופר דואג לתרגום. אני כותבת באנגלית בעברית ובצרפתית הרבה משירי לערבית מלמדים אותם בירדן ובמצריים, אני ילידת מצריים. סופר והמבקר מצרי פאוסי דאיף כתב ספר עליי; “הבנת השלום בשירתה של עדה אהרוני”. הרעיף הרבה מאוד מחמאות על השירה הישראלית בעד השלום, מתוך שירתי מלמדים על ישראל בבתי הספר. הוא חלק מתוכנית הלימודים.
“המרכז הישראלי בקהיר הזמין אותי להרצות שם כשהספר יצא, בכינוס הרציתי באנגלית ובערבית. אותו פרופ’ פאוזי דאיף תרגם שירה שלי לערבית במקביל לעברית כל עמוד הם לומדים מתוך הספר. יש שני סטודנטים שלו שעושים דוקטוראט על הפרוזה שלי “נשים יוצרות עולם ללא מלחמות ואלימות” ו”יציאת מצריים השנייה” המתארת כיצד הייתה קהילה משגשגת בת אלפיים שנה וכיצד היא נהרסה כשגורשנו משם, קהילה של נותרו כעת 20 יהודים בלבד.
פרופ’ דיאף, אמר דרך השירה ודרך הספרות שלך הבנתי למה ישראל מוכרחה להיות קיימת וחזקה ואנו העמים הערביים מוכרחים לעשות שלום אמיתי עם ישראל ולהכיר לה כחלק אינטגראלי מן האיזור.
Ada Aharoni_t180k-n_02.jpg
“על פי נתונים סטאטיסטיים יותר יהודים גורשו מארצות ערב מאשר פלשתינאים גורשו מישראל. ממצריים מאה אלף יהודים, מארצות ערב 90,000 והרכוש שלהם היה מאות פעמים יותר מאשר הרכוש שהפלשתינאים השאירו כאשר הם ברחו. גורשו או ברחו קשה לומר, 65,000 לפי אונר”א. מצד שני, 90,000 גורשו.
“לקחו לנו הכל! היהודים יצאו ממצריים עם 20,000 שטרלינג. על כל הדברים האלה אנו מספרים בספרות שלנו. לכן, כל כך חשוב שנשתף אחד את השני. הם לא היחידים שסבלו! מה איתנו מה עם חצי העם היושב בישראל? הוזמנתי לאוניברסיטת להווארד להרצות על גירוש היהודים מארצות ערב המחלקה של המזרח התיכון. קם אחד הפרופסורים ואמר לי; “בדקתי את כל הסטאטיסטיקה שלך והכל נכון וגם הרכוש שנלקח. דבר אחד אני לא מבין אומרים עליכם היהודים, שאתם חכמים, איך זה שאתם מחזיקים את האמת הזאת במגירות שלכם, פעם ראשונה שומע על כך. איך זה יכול שמדינת ישראל לא משתמשת בזה בהסברה בחינוך בכרטיס הביקור?”
כאמור באותו כנס באוני’ הווארד הוזמנו הפלשתינאים לבוא להילל הערב, (הילל נערך ביום שישי – הרצאה לפני הסטודנטים). אני הייתי המרצה וביקשו להקשיב לי. הרב אמר לי; “מה עשית? למה הזמנת אותם? אותם הסטודנטים שרפו את דגל אמריקה וישראל לפני המועדון”. הוסיף ואמר; “אני אעמוד כאן ואם יש באלגן, אני מיד קורא למשטרה”. אמרתי לו; “לא יהיה שום בלאגן. הם נכנסו עם הכאפיות ואני פתחתי בשיר על האבא שלי, שהוא קיבל התקף לב, כשהגענו לצרפת, כשהלכנו להוציא את הכסף מן הבנק השוויצרי. מנהל הבנק אומר לו; אין לך פרוטה על הנשמה.” אבי, אמר לו; “הכנסתי את כספי בבנק שוויצרי ולא בבנק מצרי.” הסתבר שמצריים עיקלה את הכסף והוא קיבל התקף לב ומת. וככה אני פותחת את ההרצאה שלי בבית הלל אני רואה שני פלשתינאים בוכים ממה שקרה לאבא שלי. פתאום, היינו באותו צד. היינו מהגרים שסבלו מן המלחמה משני הצדדים. “אנו לא ידענו בכלל. למה ישראל, לא מספרת זאת?”
שאלתי את הפלשתינאים: “למה אתם רוצים שישראל תספר מה שיהודים עברו?” כך הם ענו:” כי אז אפשר לעשות שלום איתכם, כי אז אתם לא הכלבים היהודים היחידים. מה שעבר עליכם, עבר עלינו. ואז הכבוד שלנו מוחזר, אפשר להגיע לסולחה האמיתית. הסולחה – השלום העמוק שמוחק התחשבנויות משני הצדדים.” כדי לעשות סולחה בין שני הצדדים לצד השני, צד שפגע צריך לתת חתיכת אדמה או פרה ואז עושים את טקס הסולחה. והם המשיכו; “לכם, עם הסיפור שלכם, יש את הנתונים לסולחה. למה מדינת ישראל, לא אומרת את זה. מוכרחים ששני הצדדים יתפייסו על פי חוזה. התנאים מתקיימים מדוע אתם לא מספרים. הכבוד יוחזר.”
לסיום אומרת פרופ’ עדה אהרוני ברוח חזון השלום: “צריכים להבין מהי המנטאליות, לכן החשיבות של הכנס – הגשר. שנבין אחד את השני לפי הנורמות – הערכים. לפי אוצרות התרבותיות ואנו לא מכירים והם לא יכולים לכבד אותנו אם לא יכירו. סנונית ראשונה באגודת הסופרים, לכל הארץ, לכל המזרח התיכון”.
Add Comment