רוב אלו המשתמשים בסיסמא “הפרדה מוחלטת בין דת-ומדינה” לא יודעים בדרך כלל שהפרדה כזאת קיימת רק בשלוש מדינות בעולם; ארצות הברית, צרפת ושוודיה
adir_binyamini_t180X1223k-n_01.jpg
לאחרונה, הועלה לדיון מקיף בציבור דיון נוקב בעניין “ברית הזוגיות” (או במילים אחרות “נישואין אזרחיים”). המלצות ועדת ח”כ בר-און, שהפכו לנושא מרכזי במו”מ הקואליציוני, יכולות להביא למהפכה של ממש בכל הקשור למונופול של היהדות האורתודוכסית בדיני האישות, אם ייושמו כמובן. יש לזכור, שזו יכולה להיות נקודת מפנה בכל הקשור למורכבות היחסים בין דת ומדינה בישראל.
כאן אולי המקום לתאר בקצרה את המורכבות של הנושא בהשוואה למה שקורה בשאר העולם הדמוקרטי המערבי, שם קצת בשונה מאשר אצלנו המפלגות הדתיות עוסקות בעיקר בשימור הקיים ולא להיפך.
דת מדינה בעולם
בקרב רבים בציבור הישראלי התומכים “בהפרדת הדת מהמדינה”, מדובר בלא יותר מאשר סיסמא ריקה חסרת כל תוכן. רבים נוטים להסתמך על “ארצות המערב הנאורות”, שם אין כביכול מעורבות של הדת בפוליטיקה. בפועל בניגוד לדימוי השגוי שאולי נוצר, המציאות קצת שונה.
marrige_t180k-n_2004_01.jpg
רוב אלו המשתמשים בסיסמא “הפרדה מוחלטת בין דת-ומדינה” לא יודעים בדרך כלל שהפרדה כזאת קיימת רק בשלוש מדינות בעולם; ארצות הברית, צרפת ושוודיה (משנת 2000).
צרפת היא דוגמא מאוד חריגה, כי שם מוגדרת המדינה בין היתר כ”חילונית” (La Piqué) בתוך החוקה של הרפובליקה החמישית. זאת כאשר בכל שאר המדינות הדמוקרטיות המערביות הגיעו לנוסחה אחרת שבמרכזה עומדת כנסייה ממלכתית או לאומית אחת, עם הכרה במקביל בזכויות של זרמים אחרים לפולחן דתי.
אולי תופתעו לגלות, כי בנורבגיה למשל, שהיא ללא כל ספק מדינה מערבית ומתקדמת, נכתב בחוקה הנורבגית כי כל מי ששייך באופן פורמלי לכנסייה הלותרנית הממלכתית (מעל 95% מהנורבגים), חובה על ילדיו להשתתף בשיעורי הדת בבית הספר.
בגרמניה, לדוגמא, כאשר אדמונט שטוייברג, מי שהיה המועמד לתפקיד הקנצלר בבחירות האחרונות, עמד בראש ממשלת בווריה, הוא העביר חוק שבכל בתי הספר במחוז יתלה צלב מעל הלוח בכל כיתות הלימוד.
הדבר הגיע עד להכרעת בית המשפט לחוקה בגרמניה, שקבע שהדבר סותר את החוקה, אבל שטוייברג עמד על שלו וטען שאין בכוחו לפעול להורדת הצלבים. הוא הודיע שמצדו הממשל הפדרלי יכול לשלוח את הצבא הגרמני להסיר את הצלבים, דבר שכמובן לא נעשה.
כמעט בכל מדינות אירופה ישנה לפחות מפלגה אחת שהיא מפלגה דתית, “דמו-נוצרית”. אם נישאר לרגע בגרמניה, אז שם ישנן שתי מפלגות כאלה; אחת קתולית ה-CSU שמרכזה במחוז בווריה, והשנייה פרוטסטנטית ה-CDU ממנה הגיע הקנצלר לשעבר הלמונט קול. שתי המפלגות משתפות פעולה בבחירות ורצות ברשימה משותפת. במודל הגרמני מדובר במפלגה נוצרית-דתית שהיא למעשה גם מפלגת שלטון (Catch-All Party) מובהקת.
ktoba_180k-n_01.jpg
כזו הייתה גם המפלגה הדמו-נוצרית באיטליה, שעד לגילויי השחיתויות של המנהיג הבלתי מעורער שלה, ג’וליאנו אנדריאוטי, לא ניתן היה בשום אופן להקים אף קואליציה בלעדיה. ברם, ישנם גם דוגמאות נוספות כמו בשוודיה למשל, שם ישנה מפלגה נוצרית דמוקרטית קטנה KD (בין 6% ל-8% מושבים בפרלמנט), המקדמת בעיקר ערכים שמרניים שמקורם בערכים דתיים. מפלגות דמו-נוצריות קיימות גם בבלגיה והולנד.
עם זאת יש לציין, כי ישנם שני הבדלים משמעותיים בין המפלגות הדמו-נוצריות למפלגות החרדיות בישראל; ראשית, המפלגות הדתיות באירופה הן מפלגות דמוקרטיות ושנית הן עוסקות בעיקר בלשמר את מה שקיים, ולא בניסיון להשתלט על מקורות נוספים של המדינה, או לנהל רשתות חינוך עצמיות ולא דמוקרטיות.
באיטליה, כאשר התקיים משאל עם בסוגייה האם צריך לאפשר קיום הפלות, יצא האפיפיור בקריאה, כי “לא יתכן שקתולי מאמין יצביע בעד הפלות”.
העניין עורר מחאה חריפה בתוך המערכת הפוליטית באיטליה, כולל של אלו אשר לא הסתירו את אהדתם לאפיפיור, שיצאו בעניין הזה נגדו. אנחנו מאוד מערכים אותך, ואת מעמדך, הם אמרו לו, אבל בבקשה “אל תתערב לנו בפוליטיקה”. ניתן היה רק לקוות שגם במערכת הפוליטית שלנו היו אומרים כך גם לרב עובדיה יוסף, למשל.
לעניות דעתי, לאור הרגישות הגדולה של העניין הזה בישראל, צריך לחתור למודל שבו עומדת רשות דתית ממלכתית אחת, כאשר, במקביל יינתן חופש פולחן וזכויות שוות לשאר הזרמים הדתיים. זאת בדומה למודל שקיים במרבית מדינות מערב אירופה.
חתירה להפרדה מוחלטת של הדת מהמדינה הינה בלתי ריאלית במצב המיוחד הקיים בישראל וגם לא נכונה מבחינה מהותית, שכן בניגוד לדתות אחרות היהדות אינה רק דת אלא גם לאום על כל ההשלכות שיש לכך.
_________
הכותב: אדיר בנימיני, חבר מועצת עיריית נתניה. בעל תואר שני (M.A) במדע המדינה מהאוניברסיטה העברית בירושלים. בעבר שימש כיועץ שר הפנים לענייני תכנון ובניה, כבאות והצלה ורישוי כלי ירייה. מועמד מס’ 18 ברשימת שינוי לכנסת.
Add Comment