ראיתם בתוכנית הדיבורים שאינני זוכר באיזה ערוץ, כיצד הוא התנפל על עיתונאית צעירה ומטיחה ביקורת בהתנהלותו והתנהגות מפלגתו?! הוא כמעט קרע אותה לגזרים על שניסתה לבקר את מעשיו ושל מפלגתו.
Nissim_Gabbay_180_08.jpg
עובדה בסיסית וידועה היא, שאת טומי לפיד, “לא עשו באצבע”. האיש הינו שועל ציבור ותקשורת וותיק ואפילו שימש כמנכ”ל רשות השידור, שם לא מלקקים דבש. אפשר גם לומר בנשימה אחת, שטומי לפיד הוא “שינוי” וכל מה שנאמר עליו זה למעשה על המפלגה.
לא, אי אפשר להתעלם מכל הנתונים האלה כדי להכנס לנבכי האיש והתופעה הזו השולטת בכולנו, כאשר סחף אחריו מפלגה קורסת והרים אותה לרמה כה בכירה בפוליטיקה הישראלית.
אבל הגבולות אצלו כנראה אינם קבועים ואת קו ההתקפה שממנו הוא תוקף כל דבר שזז – אי אפשר יותר להשאיר ללא תגובה הולמת.
“שינוי”, ה-אחת ועוד 14: הח”כים רוני בריזון? ויקטור בריילובסקי? חמי דורון? אליעזר זנדברג – עוף חולף, רשף חן? יגאל יאסינוב? אתי ליבני? אילן ליבוביץ? יהודית נאות – שתהייה בריאה, מלי פולישוק? אברהם פורז – זכה ל”הנשמה מלאכותית” מדון לפיד, אך טרם נגמר באשר לפעילויותיו הנחקרות, יוסף פריצקי – פרי באושים, אהוד רצאבי? ואילן שלגי? שר…? מה? למה? לא להתפעל? ממש תענוג לעיניים, וכבוד למעלליהם בפוליטיקה הישראלית…
אבל התמקדתי בחוצפתו תאוות התוספות של היו”ר טומי לפיד: אדם חסר מעצורים, וכל העולם כאילו שלו.
tomy lapid_t180k-n_01.jpg
ראיתם בתוכנית הדיבורים שאינני זוכר באיזה ערוץ, כיצד הוא התנפל על עיתונאית צעירה ומטיחה ביקורת בהתנהלותו והתנהגות מפלגתו?! הוא כמעט קרע אותה לגזרים על שניסתה לבקר את מעשיו ושל מפלגתו. הוא לא כעס, הוא רתח מזעם וכמעט סגרו את השידור. “כיצד את מעזה?…” אמר לה ללא סוף, בלי לקחת אוויר…
חבל אדון לפיד שלא אני הייתי מולך. הייתי מחזיר לך עשרה משפטים על כל צעקה שלך…
כעת האיש ה”ממלכתי” הזה, שר המשפטים, המתחכך עם ראשי המדינה והמשפט, קובע גם למפלגת “העבודה” בערך כך: “היי פרס, אל תעשה דבר בלי לידע אותי…”. “אל תיכנס לממשלה, אם זה ידרוש הוצאת “שינוי”. טוב פרס?”.
אני כבר זמן רב, מאז נבחרה המפלגה הזו ועוד קצת קודם, עוקב בדאגה אחר האיש, הליכותיו והשפעתו במדינה באמצעות אותה מפלגה מטאורית שעלתה בזכות פיו שאינו מפסיק לדבר.
לפעמים, אני מביט בחרדה, כיצד הוא טוען כל מה שעל ליבו, כל מה שכתוב במצע מפלגתו, כל מה שמוסדות תנועתו ה”מלוכדת” מחליטה – עד שאפילו האריה השואג שרון, נדמה, כי שוכב בצל הסאפארי, עם מעט מאוד רצון או אפשרות להגיב אחרי הלפיד.
לי כל העניין הזה נראה הזוי.
מילא הרגשתי, מילא תחושות בטן, מילא קביעות מוזרות המציגות גזענות כלפי החרדים כ”שמירה על הדמוקרטיה” – אבל כשזה כבר פורץ לפרשות כמו פריצקי, עם גרורות נחקרות לעבר אזורי דימדומים בלתי מוכרים עד כה… זה כבר מעורר יותר מתהיות: עד מתי?
כי האיש טומי לפיד, אינו אחד שיבליג אם משהו לא יזוז במדינה לפי נקודת השקפתו האישית.
השר טומי לפיד אינו עוד שר שאפשר לגלגל עליו החלטות שמועצת “שינוי” (שזה הוא…) – לא יבלעו.
התופעה של 15 מנדטים, שהגיעו השד יודע מאיפה, הינם קשים לעיכול, קשים לצפייה, קשים להסדרים מקובלים – ואם עד היום לא ידענו מהיכן נופלת או תיפול עלינו הצרה הבאה – תודו שיש לכם, מעתה, אסמכתא לצטט: אמרנו והזהרנו!
שבת שלום.
Add Comment