במדינה בה יכול כל זב חוטם להסביר עד כמה “המצב לא כל כך נורא יחסית למדינות אחרות” – כאשר הדם הנשפך כאן גובר אפילו על עוצמתם של מפלי הניאגרה – להבדיל, ששם עוצמתם – יופיים.
Nissim_Gabbay_180_08.jpg
אבוי לנו באיזו מדינה אנו חיים. במדינה בה אין לראש הממשלה שום איכפתיות מהקטל בדרכים. במדינה בה אזרח (עבדכם הנאמן) מגיש תלונה במשטרה, עיתונאים כותבים על כך (גם בעיתונות המקומית) ורבים מרימים גבה ל”חוצפה” להביא העניין לראש סדר היום – מחפשים בדרגים העליונים את הנוסח שינפנף את התלונה מעליהם. שבועיים – וטרם מצאו את הנוסח לדחיית החקירה נגד ראש הממשלה.
במדינה בה נהג הורג פרמדיקית שבאה לעזור לנפגע תאונה אחרת.
במדינה בה “שוכחים” ילדים במכונית ונותנים להם למות כמו בתקופה ההיא (אלוהים ישמור באלף אלפי הבדלות) – אבל המוות נורא בהתאם.
במדינה בה כל אחד יכול לקבל רשיון נהיגה, והשאלה היא רק כמה כסף יהיה מוכן להוציא לשם כך ובאיזה יום יהיה הטסטר במצב רוח נוח לתת הרשיון.
במדינה בה החובה לתת זכות קדימה היא “בושה”.
במדינה בה המינוי לתפקיד שר התחבורה – תלוי בהסכמי קואליציה.
במדינה בה עו”ד יקר – טוב מאלף עובדות נכונות בביהמ”ש.
במדינה בה לא “סופרים” את המתים בדרכים, לא מעלים את הכחדתם בטקסים ולכן גם ממשיכים ל”הרגיע” את המודעות הציבורית בנדון.
במדינה בה יכול כל זב חוטם להסביר עד כמה “המצב לא כל כך נורא יחסית למדינות אחרות” – כאשר הדם הנשפך כאן גובר אפילו על עוצמתם של מפלי הניאגרה – להבדיל, ששם עוצמתם – יופיים.
כי אנו חיים במדינה הורגת יושביה בדרכים ואל תשלו עצמכם: כשאני אומר דרכים – הכוונה לכל דבר הקרוי דרך, כמו: מדרכה, שביל, מדרגות, חצרות בתים (כן, כן) ואפילו… כבישים…
כי כאן כל מה שחשוב לראש הממשלה, “מטעמים” שהוא נותן לכל כלי התקשורת שיאכילו את העם – זה: איזו קואליציה תוציא אותו מהבוץ אליו נקלע בניהול ממשלתו המחלקת כספים בעיקר ליושבים בה…
Add Comment