תגובה על הצטרפותו של הבדרן דודו טופז, למפלגת “שינוי”.
Nissim_Gabbay_180_08.jpg
מישהו מכיר אותי כפחדן, שעלול להפסיד חו”ח חברים שאולי בחרו “שינוי”? לא. נכון? אז יופי, אני יכול לכתוב חסר דאגות, דברים מן הלב, בחסות השכל, בתמיכת רבים בעם. שני דברים חברו כאן ושניהם מסכמים דעיכה, אובדן דרך, בבואת אכזבה, ושטחיות עטופה באגואיזם. מפלגת טומי לפיד (ששמה גם “שינוי”) ומר דוד טופז.
נתחיל מחתן השמחה – דודו טופז.
אוה, כמה שהוא התגלה במערומיו, ברדתו מדחי אל דחי, מפליטת פה למישנהה, מ”חתונה” אישית לאחרת, מזלזול באינטליגנציה של הצופים בתוכניותיו, באיבוד רייטינג כתוצאה מ”נמאס כבר מהסבון שהוא מורח” – ועד השערוריות שמובילה אותן הנגיסה בכתפה של נטלי אוררו.
כאשר הכלה המיועדת, “שינוי”, מידרדרת בסקרים לשליש מכוחה. כן, אותה מפלגה של אדם אחד שלא סתם את הפה ב”פופוליטיקה”, המשיך לא לסתום את הפה… עד שכבר הבינו רבים, כי הולכו שולל בדמגוגיה זולה.
הגדיל לעשות הלפיד הזה, עם יתר הגמדים שהצליח להכניס לכנסת, כי לא פעם עדיפה הדבקות לכסא ו/או בכסא – מביצוע הקו הישר והנכון לעשותו, כפי שהבטיח טרום הבחירות.
אבל לא באתי לעשות כעת קמפיין למפלגת “שינוי” ואפילו לא להזכיר עמימותו הגוברת של בדרן מזדקן בבדידותו.
dudu_topaz_t180k-n_01.jpg
קפצתי על המציאה שכל מיני מחשבות עקומות גמלו בלב הבדרן הזה, והביאוהו לחתום על “ערבות” למפלגה הזו, שכאילו תצליח להכניס אותו לכנסת בבחירות הבאות.
הטופז, הזה ניסה כבר דרכים רבות כדי להזדקן בכנסת, בהאמינו שבבידור כבר מיצה עצמו – וגם הונו כבר מספיק כדי לנוח על זרי הדפנה של תקופות טובות יותר.
מאחר ואני מכיר יותר מדי טוב את נסיונותיו אלה, אשאיר רק את המפורסמות שביניהן לשיקול דעתכם – ולמה לפרט אם כולם מכירים לפחות את חלקן?
אבל החיבור העכשווי, ההתפקדות החייבת להיות תקשורתית (כן, אני ואתה לא נקבל כותרות אם נתפקד…) הזו, כבר הביאה כמה תגובות שליליות דווקא, שאני במקום חברי “שינוי” הייתי דואג לסקרים העתידיים של אופציית הישרדותם – מעט הרבה יותר, או הרבה המון יותר…
כי אין גבול לציניות. אין גבול לרצונו של אדם לכבוש ולכבוש. אין סוף לגאוותנותו המאולצת של בשר ודם. אין כבוד מינימלי לעקרונות בכל מה שקשור לדרך שרות הציבור בבית הנבחרים. אין כבוד עצמי לשום גורם פוליטי, כאשר הדברים מגיעים לעוד כותרת בעיתון או בטלוויזיה.
כי ככה אנחנו מידרדרים, ואין צורך לשאול מדי פעם, כמו אחרי תאונות דרכים מחרידות (לדוגמה) – אי אנו באים?!
כי הכל מתחיל בהתחלה.
הכל מתחיל בבסיס. הכל מתחיל באמת והשקר. הכל מתחיל באמונה הישרה, בכבוד העצמי, בכבוד לזולת, ובאינטגריטי הציבורי של הנבחרים.
כאשר הכל עקום, כן, אפשר לומר ש”הבמה עקומה” – ודווקא אז לא להתפלא שכולנו נראים “עקומים”.
Add Comment