המסר המרכזי של ספר שמואל, הוא ששליטים לא יכולים לעשות את כל העולה על דעתם, בלי לשלם את המחיר הציבורי על כך. מדובר במסר שהוא רלוונטי עד היום
adir_binyamini_t180X1223k-n_01.jpg
בראיון שהתפרסם לאחרונה בעיתונות המקומית בנתניה, עם יו”ר מועצת הנוער העירונית החדשה, שובל פרידריך (שהיא אגב בתו של עמיתי, חבר המועצה חיים פרידריך), עלתה סוגייה מאוד מעניינת הקשורה ליחס המיתולוגי לדמויות מתקופת המקרא.
בראיון ביקרה העלמה שובל פרידריך, בחריפות את אחד מהמורים לתנ”ך בבית ספרה, אשר השתמש בביטוי “דוד החרמן”, בהתייחס לסיפור המקראי המפורסם על מפגשו הלוהט של דוד המלך עם בת-שבע.
דבריה, הזכירו לי מיד את התקרית בכיכובו של שמעון פרס, מעל בימת הכנסת בדצמבר 94’, בדיון שהתקיים לרגל קבלת פרס נובל לשלום. במהלך נאומו בניסיון להוכיח, כי על ישראל להיפרד מהפלשתינאים, שאל פרס מעל הדוכן את חברי הכנסת הנוכחים בדרכו הרטורית הידועה: “האם היהדות היא בעד שליטה על עם אחר?”. הוא נענה על ידי חברי הכנסת מהימין שהשיבו לו מיד בקריאות, כי כך היה בתקופת דוד המלך.
david+michal_180_id=4805_01.jpg
תגובתו הספונטנית של פרס, עוררה סערה: “לא כל מה שדוד המלך עשה, על היבשה, על הגגות, נראה בעיני יהודי או מוצא חן בעיני”.
חברי הכנסת הדתיים והחרדים הגיבו בזעם, דוד המלך “נעים זמירות ישראל”, היא מבחינתם דמות קדושה שאין לבקר אותה. האידיאליזציה של דמותו הגיעה אף לדרגות כל כך גבוהות, שחז”ל קבעו כי דוד, לא חטא בכך שחמד את בת-שבע.
קביעה נחרצת מנוגדת וסותרת כמובן באופן מוחלט את סיפור המקראי שבו דוד המלך מודה ומתוודה בפני הנביא נתן על כך שחטא לה’ בכך שחמד את “כבשת הרש”.
מצער מאוד, לדעתי, שחסדי היהדות האורתודוכסית מתקשים להתייחס לסיפורי המקרא בפרספקטיבה ביקורתית ולראות את הפן האנושי של הדמויות, בהיותם בשר ודם שעושים גם שגיאות. המסר שכולנו בני אדם שעושים מידי פעם שגיאות הלך לאיבוד באיזשהו מקום.
גם מהפן הפוליטי, יש הרבה מה ללמוד מספר שמואל. מדובר בספר ביקורת ממדרגה ראשונה על שליטים שמנצלים לרעה את השררה, ויש עליהם ביקורת ציבורית באמצעות הבקרה של נביאי ישראל. אותם שליטים עמדו למעשה תחת הביקורת הזאת והיו כפופים לה.
david_t180_01.jpg
המסר המרכזי של ספר שמואל, הוא ששליטים לא יכולים לעשות את כל העולה על דעתם, בלי לשלם את המחיר הציבורי על כך. מדובר במסר שהוא רלוונטי עד היום (לאור פרשיות שרון ואחרות), שהלך לצערי לאיבוד בקרב חסידי היהדות האורתודוכסית, שאינם מסוגלים להשלים עם העובדה שגם דוד המלך, המנהיג הנערץ עשה שגיאות.
עם זאת, אני בהחלט יכול מצד אחד להסכים עם טענתה של העלמה שובל פרידריך, כי האופן שבו התבטא המורה אינו ראוי, מבחינת אופן ההתנסחות שלו. אך אינני יכול לקבל את הגישה שמעשיו של דוד המלך אינם צריכים להיבחן באופן ביקורתי במהלך שיעורי התנ”ך בבתי הספר.
באופן כללי, יש כאמור הרבה לקחים חשובים, הרלוונטיים עד היום, שניתן ללמוד אותם מסיפורי המקרא. אולם, על מנת לעשות זאת יש לצאת מהקונספציה האידיאליסטית שנרקמה סביב חלק לא קטן של גיבוריה.
_________
הכותב: אדיר בנימיני, חבר מועצת עיריית נתניה. בעל תואר שני (M.A) במדע המדינה מהאוניברסיטה העברית בירושלים. בעבר שימש כיועץ שר הפנים לענייני תכנון ובניה, כבאות והצלה ורישוי כלי ירייה. מועמד מס’ 18 ברשימת שינוי לכנסת.
Add Comment