כל יתר פעולות הגימגום, הויכוחים האינסופיים בינינו (שבאמת כבר איבדתי בהם את הצפון – ואינני יודע לצד מי אני…) לא הביאו לכלום, לא יביאו לכלום, וישאירו אותנו בלי כלום.
אני מרשה לעצמי, להציע סדר יום חדש בישראל. אני מבקש בצינעה לדרוש מההנהגה בישראל – הכרעות. כי תפקידה של ההנהגה, עם כל חילוקי הדיעות הבינמפלגתיות, עם כל אווירת השחיתויות המרחפת – לתחום קווים ברורים – לנו, להם ולעולם.
Nissim_Gabbay_180_07.jpg
ישנן רק שתי אופציות ואל תתחילו להסביר לי, כי אפשר סימולטנית גם את שתיהן. ככה, אנחנו כבר מדממים שנים רבות.
א. להכריז על מלחמה בפלשתינאים ובמלחמה כמו במלחמה – תוך ששה ימים, אין רשות פלשתינאית, אין אף חמוש פלשתינאי, אין כלי נשק בשטחים – ואחרי הדברתם המוחלטת, קדימה מו”מ להפסקת אש.
תאמינו לי – החלטה כזו של הדרג המדיני – תביא את צה”ל לביצוע מדוייק ומוחלט.
ב. להכריז על הפסקת הקזת הדם, הפסקת אש מוחלטת וקריאה מידית של עראפאת למו”מ מדיני. תאמינו לי שאין כאן שום כניעה, אלא החלטה מלאת אומץ העתידה לחפש בכל דרך קווים לפתרון הסיכסוך, תוך מעורבות המעצמה העולמית – ארה”ב.
הדבר ייראה ככל שייראה – העובדות יהיו שהתקבלה החלטה שבמלחמות שני הצדדים מפסידים – והגיע הזמן להפסיק את איבוד הבנים שהם עתידה של המדינה.
כל יתר פעולות הגימגום, הויכוחים האינסופיים בינינו (שבאמת כבר איבדתי בהם את הצפון – ואינני יודע לצד מי אני…) לא הביאו לכלום, לא יביאו לכלום, וישאירו אותנו בלי כלום.
והכוונה לשני הצדדים במפה הפוליטית בישראל:
השמאל, שרק רוצה לתת, וחולם שהפלשתינאים יתנו שקט. הכל בהחלטות פנימיות שלנו.
הימין, שרק רוצה להרוג 10,000 פלשתינאים ביום, ויודע גם הוא שהקזת דם תהיה לנצח, בומרנג קטלני גם לנו.
בתווך – המלחמות הפנימיות בין שתי הגישות הקוטביות, מונעות להגיע לסוף פסוק.
לא חשוב מה יהיה הסוף, אבל החלטה אמיצה של ההנהגה חייבת להחליט כמו בקזינו: אדום או שחור! נמאס מדרך הביניים, הדריכה על ביצים, ההומניות המזוייפת שהורגת את חיילינו והשנאה העיוורת ש… גם הורגת את חיילינו ואזרחינו.
אז קדימה (סליחה, על הדרישה למנהיגות) תחליטו כבר!
Add Comment