עמק חפר, זכה בשני מקומות ראשונים בהיסטוריה של תולדות היישוב בא”י: מועצה אזורית ראשונה שהוקמה ב-1940 (עדיין בתקופת המנדט הבריטי) ואלישיב המושב הראשון של עולי תימן בא”י.
בכ”ה חשוון תרצ”ד (13/11/1933) עלה לקרקע, על אדמות ואדי חווארית, המושב הראשון של יוצאי תימן בארץ ישראל, אלישיב.
eliashiv_180_00.jpg
באמצע חודש נובמבר 2003 יצא לאור הספר “אל ישיב זכרונות” מאת יוסף דנין, שנערך בעזרתם האדיבה של גאולה שרעבי וטוביה סולמי, שאף הביא אותו לדפוס בהוצאת אפיקים.
דנין, כותב בדף הפתיחה של ספרו את ההקדשה הבאה: “לכפרי אל-ישיב במלאת לו 70 שנה, מיוסף דנין, שמלאו לו 77 שנים”
על השנתיים הראשונות לקיומו של הישוב אלישיב, נכתב בספר בין היתר:
“לא עוד שכירים מנוצלים ברשותם של אחרים!” – זו הייתה הסיסמה שהניעה את היהודים יוצאי תימן להילחם על זכותם להתיישבות חקלאית עצמאית. מאוכזבים ומתוסכלים מיחסה של ההסתדרות , מן הסחבת האין סופית בטיפול בבקשתם להתיישב, הם החליטו לעזוב אותה ולהקים מוסדות עצמאיים: את “התאחדות התימנים בא”י שנוסדה ב-1923 וארגון “שבזי” להתיישבות תימנית בא”י, שהוקם בפתח תקווה בסוף 1932.
עיקר הפעילות להקמת אלישיב, רוכזה על ידי סניף פתח תקווה של הארגון:
ב-26/10/1933 הודיעה המחלקה להתיישבות להנהלת הקק”ל שהגיעה להסכם עם התאחדות התימנים על מסירת 900 דונם על אדמת ואדי חוארית. 50 מועמדים נרשמו ושילמו כ”א 25 לירות דמי הרשמה(סכום שווה ערך ל- 7 חודשי עבודה של פועל).
דמי הרשמה אלו, ישמשו להצטיידות ראשונית: סוס ומחרשה לעיבוד משותף של האדמות. התפלגות החברים על פי מקומות מגוריהם הייתה כדלקמן: 27 מפתח תקווה, 11 מראשון לציון, 8 מזכרון יעקב, 4 מתל-אביב, 3 מחדרה, 1 מרחובות.
קבוצה של 20 חברים עולה לקרקע ב- 13/11/1933: בלילה הראשון הם לנו תחת כיפת השמיים. למחרת הם הקימו על הגבעה את הצריף בעל שני חדרונים וחדר יותר גדול. 10 חברים נבחרו להישאר במקום והועסקו ע”י הסוכנות על מנת להכשיר את הקרקע ולעבד חלק מהאדמות במשותף לפני הגעתן של המשפחות.
שתי משפחות חלוציות מצטרפות לשני אבות שהיו בין 10 החברים הראשונים: משפחתו של משה דנין, אביו של יוסף ומשפחתו של יפת נתן שרעבי. כל משפחה התגוררה באחד מהחדרונים של הצריף ושמונה החברים הנותרים בחדר הגדול. במשך שנה תמימה אלה היו שתי המשפחות היחידות שחיו במקום.
יוסף, אז ילד בן 7 מתאר את גבעת הטרשים המכוסה בשיחים קוצניים, עשביה גבוהה מאד, ממלכתם של התנים, הצבועים, הנחשים והעקרבים, את הסביבה הערבית העוינת (חמש המשפחות הערביות התגוררו בבתים באמצע היישוב, הכפר הערבי הסמוך: ערב אל חוארת והדרך לטול – כרם, שעברה ממש בישוב היו המקור של אין ספור תקריות), את הביצה ואת הקדחת שכולם חלו בה. בשנים הראשונות, הכל כך קשות, הידיעה ש”סוף סוף, כפי שאמרו כל החברים, אנו עובדים בשביל עצמנו ולא לאחרים” הייתה לעידוד ולחיזוק.
יוסף שואב המים: אין ברז, אין באר. את המים, יש לשאוב מן הבורות שבביצה בסמוך לכפר הערבי ולהרתיחם לפני השתייה, אך קרה שגם אחרי הרתחתם לא היה ניתן לשתותם מפאת ריח הסרחון העולה מהם ומה הפלא כשהתברר שנבלה זיהמה את מי הבור.
יוסף צייד עקרבים: בלילה הוא צד אותם על קירות הצריף וביום סביבותיו, הופך כל אבן, הורג אותם ואוסף אותם עבור אמו שמטגנת אותם בשמן ומכינה תכשיר נגד עקיצות שהוכר כתרופה יעילה.
יוסף, נחלץ לא אחת מסכנת חיים ממשית במפגשים אקראיים עם ערבים עוינים, אבל הוא גם יודע לספר על ערבים המכונים בפיו “חסידי אומות העולם” שבעת צרה הצילו אותו ובני משפחתו ממוות בטוח. את הסיפורים המרתקים אתם מוזמנים לקרוא בספר.
בנייתם של שני הבתים הראשונים במושב: משפחת דנין ומשפחת שרעבי עוזבים את הצריף. משה דנין, בנאי מומחה עוד מתימן, בונה את ביתו ואת בית משפחת שרעבי מטיט:
הוצאה אדמת חמר מהקרקעית של נחל אלכסנדר, שעורבבה בתבן ומהעיסה הזאת הוכנו הבלוקים ששימשו לבנייה. הצריף ושני הבתים הראשונים שימשו לקליטתם של החברים הממתינים. אלה מתחילים להגיע אחרי כ”ז, בתשרי, תרצ”ה (6/10/1934) תאריך בו הונחה אבן הפינה של בית הכנסת ובאותו מעמד חגיגי הוגרלו החלקות לחברים.
בעת שהחברים המצטרפים למושב מתגוררים בצריף או בביתן של משפחות דנין או שרעבי הם בונים את ביתם על המגרש שהם הגרילו. יש לציין שגגות הבתים נבנו מבטון ולא מרעפים וזאת כיוון שאלישיב, היה בקו החזית מול הערבים העוינים ועל הגגות היו עמדות ירי.
הלידה הראשונה באלישיב: ב-1935 מגיע למושב זוג צעיר, ידידה ושמואל רדאעי, שניהם, ילידי הארץ והיא בחודש השמיני להריונה. הם התגוררו בביתו של משה דנין, וכששעתה ללדת הגיעה דהר על סוסו זכריה אחיו הבכור של יוסף לגבעת חיים להזעיק את ד”ר “שיבר” (ד”ר שיבא שלימים, ינהל את בית חולים תל השומר) שיילד אותה. וכך בבית דנין נולד הבן הראשון במושב אלישיב ושמו בישראל לא אחר מאלישיב על שמו של המושב.
עמק חפר, זכה בשני מקומות ראשונים בהיסטוריה של תולדות היישוב בא”י: מועצה אזורית ראשונה שהוקמה ב- 1940 (עדיין בתקופת המנדט הבריטי) ואלישיב המושב הראשון של עולי תימן בא”י.
ספרו של יוסף דנין, מהווה תרומה חשובה לתולדות היישוב בעמק חפר ובארץ. הוא משלב בתוכו לא רק את סיפורו האישי של המחבר ושל משפחתו אלא את סיפורה של העלייה מתימן שנלחמה על זכותה לגאולת הארץ ולהתיישבות.
חווית חבלי ההתיישבות הביאה את יוסף דנין להגיב בזעם כלפי העמדות של הקשת המזרחית. הוא כתב מאמר בשם “שותפים לפירות” שהתפרסם בצופה בתחילת חודש נובמבר.
לחצו כאן לקריאת המאמר
המעוניינים לרכוש את הספר יפנו ליוסף דנין, באלישיב; טל: 04-6365159 נייד: 054-790548. עלות הספר: 30 ש”ח.
תודה מיוחדת ל גאולה שרעבי, בתם של חנה ומשה אהרון שרעבי, בת אלישיב שמתגוררת היום בבית אליעזר, שבחדרה. היא דאגה לאסוף מסמכים ותמונות, תיעדה בווידאו את ותיקי היישוב והעמידה את כל החומר שברשותה להעתקה ולצילום לידי מרכז התיעוד של עמק חפר.
ז’רר לפונד, מנהל מרכז התיעוד בא בפנייה לתושבי אלישיב: אנא יידעו את מרכז התיעוד על כל חומר תיעודי שברשותכם: מסמכים, תמונות, ספרים, יומנים ומכתבים אישיים שיכולים לתרום ללימוד והבנת התקופה. נשמח לקבל חומר מקורי או מצולם. ליצירת קשר עם ז’רר לפונד, טל: 09-8981536, נייד: 051-254427.
המידע הובא מתוך אתר המועצה האזרית עמק חפר.
Add Comment