איבדנו בשנים האחרונות את כושר ההנהגה השמור למנהיגים – ואנו רואים, מרגישים, וכואבים זאת על כל צעד ושעל. אומרים שלא תמיד כדאי להתגעגע לימים עברו, אבל הנה לכם, עוד סיבה לנוסטלגיה.
האם צריך להרוג את עראפאת, היום לפני מחר, סוגייה לכאורה ישנה ועתיקה – אבל נדמה לי שמעולם לא לובנה במקומות הנכונים בדציבלים המתאימים והנכונים, ובטח לא עלתה לדיון ציבורי עמוק. הנה חכי”ם – עוד כפפה שאני זורק לכם.
Nissim_Gabbay_180_05.jpg
מאחר ועניין זה עלה היום פה ושם, בכל מיני וריאציות של “היינו צריכים להרוג אותו, וכך אולי היה עם מי לדבר בימים אלה, על “שלום” – נדלקה אצלי נורה שדורשת הבהרה.
העובדות היבשות מדברות בצורה חד משמעית: ימין ושמאל מסכימים שעראפאת הוא המכשול העיקרי להסכם שלום כלשהו, הזרוע היחידה והמנווטת לטירור, והחסם הגדול ביותר לצמיחתה של הנהגה שפוייה בצד הפלשתיני.
העובדות היותר יבשות, מוכיחות, כי לבד מכשלון בעבר הרחוק לחסלו, לא היו נסיונות נוספים ב”עידן החדש” – והכל תחת המנטרה שזה עלול להיות לרועץ יותר מאשר יביא תועלת.
כך אנו חיים, אם נקרא לזה חיים, כבר שנים רבות, ורק הימין הקיצוני מצליח לסנן מדי פעם, מבין שיניו, את הצורך לחסל את עראפאת הצורר הגדול ביותר שקם לעם ישראל אחרי היטלר.
אני מנסה לדבר עם האדונים האמונים על בטחון המדינה, ברמה אומנם ציבורית, אבל עם השלכה לדיונים שלדעתי היו צריכים להיות בדרגים המחליטים בהשקט.
הנתון המנחה אותי הוא שכל מקבלי ההחלטות בדרגים הגבוהים ביותר במדינה, יודעים היטב כי עליהם לקבל לא פעם החלטות החורצות גורלות – והשיקול נוטה כמובן לחסכון באבידות בחיי אדם.
כך למעשה היו שיקולי ההחלטות לצאת למלחמות, כך היתה ההחלטה לצאת למבצע “אנטבה” וכו’.
בלא מעט ראיונות שנעשים שנים אחרי עם מפקדים ומנהיגים שהיו בין מקבלי החלטות גורליות, שומעים ורואים כיצד החליטו וגזרו גורלות, הכל בהתאם לנתונים והצורך.
arafat_180_9.12.03_01.jpg
זו בדיוק השאלה שאני מנסה להעלות על סדר היום הפרטי שלי: האם מישהו יושב ברגעים אלה וחושב שיש צורך בדיון מעמיק שידרוש החלטה – באשר לצורך לחסל את עראפאת?!
לא מטעמים פוליטיים.
לא מטעמים מדיניים.
לא מטעמים אישיים, ולא מטעמים של קפריזה.
התשובה הצריכה להתקבל במוקד דיון כזה, צריכה לענות בקור רוח על שאלה אחת: האם יחסכו חיי אדם, מבין שני העמים המקיזים דם עשרות רבות של שנים, אם תנוטרל הפצצה החיה והמתקתקת הזו?! כי כבר נוסו כל האופציות האחרות, ויתכן, כי כבר כמעט מאוחר מדי, אבל כנראה שהפתגם “לעולם לא מאוחר מדי” חזק יותר!
לפעמים על מנהיגים אמיתיים, להחליט החלטות אמיתיות. לפעמים מנהיגים חזקים, צריכים להחליט ולא להיגרר. להיגרר כולל לדעתי גם אופציית מחלה של הראיס, או חיסולו ע”י בני עמו, והשד יודע מה עוד.
לדעתי, איבדנו בשנים האחרונות את כושר ההנהגה השמור למנהיגים – ואנו רואים, מרגישים, וכואבים זאת על כל צעד ושעל. אומרים שלא תמיד כדאי להתגעגע לימים עברו, אבל הנה לכם, עוד סיבה לנוסטלגיה.
* הכותב נסים גבאי, משמש מנהל פורום “השלטון בישראל” באתר ynet
Add Comment