המצב אליו הגענו ביחסי ציבור-נבחרים, נמצא בשפל המוסרי והערכי הגדול והחמור ביותר ועוד היד נטויה. אינני רואה כל דרך לצאת לרחובות ולהפגין, כי אין כח, אין כסף, אין זמן פנוי.
תוצאות הבחירות לרשויות המקומיות, מהלכן השקט יחסית, ואחוז הבוחרים הנמוך בתולדותיהן – אומר משהו למי שרוצה להקשיב. “הליכוד” חטף בפרצוף. “העבודה” נשארה נכה.
Nissim_Gabbay_180_05.jpg
“שינוי” לא סיפקה את סחורתה בצורה מרשימה כבכנסת.
אם נוסיף לכל המינוסים הבולטים הללו את ההתעלמות המכוונת של התושבים, והימנעותם מניצול זכותם הדמוקרטית – קשה שלא לראות בכל זאת אור אדום אבל עמום.
אדום, כצבעה של סכנה לדמוקרטיה, לאמון הציבור בנבחר. עמום, כעירפולה של אפשרות הסקת המסקנות לשיפור המצב.
רבים מקוראי, מכירים את טיעוני נגד שחיתויות הנבחרים שהמאיסו אותם על חלק ניכר מהעם. לא מעטים התקיפו אותי על “המרד” לו אני מטיף – לא ללכת לבחור כלל. הטיעונים נגד המחאה היחידה שאני מצאתי לעשות בצורה אפקטיבית, היו: “כך אתה מאפשר לצד השני שאינך תומך בו, לנצח”.
אני חולק על כך בכל מאת האחוזים!
המצב אליו הגענו ביחסי ציבור-נבחרים, נמצא בשפל המוסרי והערכי הגדול והחמור ביותר ועוד היד נטויה. אינני רואה כל דרך לצאת לרחובות ולהפגין, כי אין כח, אין כסף, אין זמן פנוי.
אינני רואה כל דרך להכריח את הנבחרים לשנות הרגליהם הנפסדים באמצעות ביהמ”ש העליון, כי יותר ויותר רואים את פסקי הדין פרווה: “איננו רוצים להתערב”…
armchair_100_01.jpg
אינני מאמין יותר בהתארגנויות פוליטיות חדשות, כי הציבור מאמין שכל ההבטחות הטרומיות מתמוססות כאשר המפלגות “הצעירות” “מזקינות” מיד עם צבירת המנדטים בכנסת או בעירייה.
אני בהחלט חושב כמו רוב האזרחים שהמצב דורש שינוי מהותי ומהיר, אבל השאלה היא: כיצד?!
מאחר וגילי כבר אינו טיפש עשרה, אינני מאמין בזבנג וגמרנו. רק מחאה אדירה וכואבת כמו התעלמות מכסימלית של הבוחרים מימי בחירות – עלול להביא את הזעזוע העתידי הרחוק והנכון לחשיבה מחודשת של כל המערכות הקורסות כיום מנהיגותית.
אינני בין אלה, הרבים והולכים, שעוזבים את הארץ ויורדים לנחלות זרות שם אין להם את החשק התמידי להקיא. יתכן ו”מחלתי” לסבול את מה שיש כאן נובעת מעצם הולדתי במדינה הלא מתוכננת הזו ויתכן, כי עקשנות בלתי ברורה מהולה באופטימיות עצומה – מחזיקה אותי בכוננות מתמדת לקראת הבאות.
כך או כך, אני בין אלה שלא סובלים לרגע את “התרבות” הנוכחית במדינה, אבל מוכן להיות מזוכיסט כל עוד אינני האחרון, המכבה את האור.
Add Comment