בקצב הזה, אנו יכולים רק לקצר לאוייבינו את הדרך לנצחונם על הציונים המטומטמים האלה
תמיד רחקתי מ”ויכוחים אידיאולוגיים” כמו: “כל הכבוד לוועדי עובדי הנמלים…” ואז כל מי שהאותיות מח”ל בפתק הבחירות שלו, יזדעק: “לך להזד… – בתקופה שלכם היה יותר טוב? מה עם מפא”י המושחתת?… אתם המצאתם את הארגונים הכוחניים…כן, כמו ההסתדרות”.
Nissim_Gabbay_180_05.jpg
מהיכן שואבים בעלי הפלוגתא את נתוניהם?! כמובן מגנזך עב קרס של מחלוקת פוליטית, אשר באה לידי ביטוי אחת לכמה שנים, בכנסת
או ברשויות המקומיות.
מה מרוויחים מכך, אותם אוהדים שרופים? בדיוק מה שמרוויחים מכך, אוהדי הכדורגל… אבל בכדורגל, יש לפחות מעט ספורט, כאשר בכסאח הציבורי יש רק מפסידה אחת: מדינת ישראל.
לא זו המשורטטת כמפה, אלא זו, המנסה להחיות בה כמה מליוני מקובצי גלויות, שתמימים חישבו עבורם מקום מפלט נוח לחיים נורמלים פחות או יותר.
כי מוקדי הכח השולטים, הן בכנסת ובממשלה, והן בשם ההון האדיר שבידי כמה משפחות – מביא את כל משבי הרוח הפוליטיים, כלכליים וחברתיים, לדרכים מנווטות רק לצורכיהם של הללו, כאשר לעולם לא ינחתו לבעיות הבאמת בוערות והמשוועים לפתרונות מידיים – כבר שנים רבות!
הרי לא מזמן (כן, עדיין בדור הזה) היו חקירות משטרה נגד ראש הממשלה ובניו – כביכול בניצול כל משאבי המדינה לצרכיהם הפרטיים.
אז מה?!
מיד ניתנו הוראות בטחוניות לחיסולי אוייבים, בו זמנית הצליחו להשחיל בחירת המנהיג לאיש השנה, ואחרי כל ריצות עורכי אמצעי התקשורת למיניהם לנשיקת כל פוליטיקאי זב חוטם – כבר לא נעים להמשיך לדבר על דברים רעים.
נשכחו הנכים, נשכחה החד-הורית, נשכחה התוכנית הכלכית ההרסנית, נשכחו המפוטרים הנערמים מדי יום (במקום שיימצאו מקומות עבודה…), עד שהחלו השביתות.
מישהו החליט להשבית את המדינה הממשיכה ביד אחת לפטר ללא סוף – וביד השנייה לשלם דמי אבטלה ואבטחת הכנסה, כאילו שכולם מטומטמים…
אבל הפריץ הכל יכול, מגובה ע”י קואליציה דמוקרטית – פשוט ליגלג – ואח”כ תקף… כי מי הם אלה המסכנים שיטיפו מוסר לגביר שבעצמו אינו יודע את גובה הונו העצמי, וכמה משכורות הוא מקבל בחודש?!
מכאן קל היה למימסד הזה, להמשיך בדרכו, כאילו אין מחר!
חרה הדבר בידי וועדי עובדי הנמלים – ופתחו בשביתה. מיד קמו עליהם כל מי שאינו “שמאלן הסתדרותי”: “מנוולים. הורסים את המדינה…” וכמובן מוביל את הלינץ’ הציבורי, שר האוצר הנפוח: ” אתם לא תכתיבו לי…”.
“אבל” מגמגמים המסכנים שזה עתה הפרו עימם הסכמים חתומים: “הסכמנו להרבה קיצוצים בזמנו, למען ימים טובים, ואתה שלא הצלחת בנבואותיך/תוכניותיך – מחליט לסגת מההסכמים…?!”.
אינני בא לסנגר על הוועדים החזקים שיש בידיהם את הכח להגיב. אבל אם לא הם, מי כן יוכל למחות?! אנחנו?! עמך העובד עצמאית?! עמך הלא מאורגן ע”י וועדים גדולים – ו”אוכל” אותה בגדול, במשכורת כל חודש?!
כל הכבוד, לחשיפה הגאונית שנמצא מנהל מסוף בנמל, המקבל עשרות אלפי שקלים בחודש, והמסוף סגור. שיפטרו אותו, שיעמידו אותו לדין… אבל בזה לסתום את הפה למחאה ציבורית?!
רבותיי.
אנחנו האזרחים הקטנים, השותקים כל הזמן (קיטורים מתחת לסדין – לא נחשבים), נאכל אותה בגדול, אם עדיין נשאר במה לאכול אותה.
פעם קראו לזה מחדל יום כיפור (הזמן מתאים להשוואות) אבל בעוד זמן לא רב, כבר יקשה אפילו להקים וועדת חקירה, שתנסה למצוא מי אשם ולמה בהידרדרות הכוללנית במדינה הזו.
לסיכום, הייתי רוצה להביע משאלה, שאחוז אחד מנבואותיי השחורות לקץ כל הפוטנציאל במדינה – יקרה. אישית, אני ב-99% בטחון, שבקצב הזה, אנו יכולים רק לקצר לאוייבינו את הדרך לנצחונם על הציונים המטומטמים האלה.
שלכם,
נסים גבאי,
gabbai@012.net.il
Add Comment