דור סער מאתר “לגוז” נותן ביקורת לדיסק הבכורה של הרכב הרוק הציני
הבילויים – ימי ויסלר (על הגיטרה), נועם ענבר (על המיקרופון והבס) ושלומי “כרובי” לביא (על התופים), הם לטעמי אחת הלהקות היותר טובות שיצאו פה בזמן האחרון.
habiluim_215_01.jpg
רקע כללי: הבילויים, קיימים מזה 6 שנים, ולאחר הופעות רבות במועדונים (ובעיקר בבארבי בת”א) – סוף סוף, זכו להוציא דיסק משלהם, וביחד עם עוד מגוון מחבריהם הם הוציאו שירים מקוריים, חלקם יותר בוטים, חלקם פחות, חלקם רציניים, חלקם נונסנס מוחלט. מה שכן – כולם מעניינים ביותר.
כעיקרון הבילויים, מתבססים על הגדרה שחבר שלי הגדיר היטב: “רוק ציני”. אכן ז’אנר מיוחד ביותר וברבים מהשירים של הבילויים (שהם להקת רוק אם שכחתי לציין זאת) ישנה ציניות וסרקסטיות ברמות שלא יאמנו, השיא אגב מגיע בשיר האחרון בדיסק “נפלא פה” שעוד נגיע אליו.
1. אני מקיא – השיר הראשון בדיסק ודווקא לא אחד הטובים שלהם. השיר נכתב ע”י נועם ענבר שהוא גם הסולן ובאופן כללי אני ממליץ לו לשיר ולהלחין ולא לכתוב כי השירים שכתב ימי ויסלר – הגיטריסט, הרבה יותר טובים וכמו כן, גם השירים שהם כתבו במשותף הם המשובחים יותר בדיסק.
השיר עצמו לא רציני יותר מידי ומדבר על כל מיני דברים שהסולן עושה בגלל דברים אחרים, כמו כל השירים יש פה כל מיני משחקי מילים, שילוב של אמרות ופתגמים, כפל לשון ועוד ועוד.
כמו כן, אנו נחשפים לקול של ענבר שיש לציין שהוא מהמשובחים ביותר שאי פעם שמעתי- קול גבוה, כמעט כמו של בחורה, צלול במידה שלא תיאמן, הוא פשוט לא מזייף.
2. כשנפוליאון יכבוש את עכו – שיר שכתב ויסלר וללא ספק אחד החביבים עלי. זה גם אחד השירים הפחות רציניים שלהם אך משעשע ביותר. השיר עצמו מדבר על בחור שאהובתו אמרה לו שהיא תאהב אותו רק כשנפוליאון יכבוש את עכו. מכאן ואילך, מתואר תהליך הכיבוש, שוב עם משחקי מילים משעשעים, ואף קטע המעבר בסוף נעים לאוזן.
3. מה שלום הזקן של צ’ין-קו-צ’ן – שיר שניתן ללא ספק להגדיר אותו כיותר “מחאתי” מהשניים הקודמים אך עדיין – הכל בהומור רב. הפעם לא מדובר רק בגיטרות ותופים אלא כאן הלהקה לקחה גם טובה, קלרינט וזמרת אורחת שהיא גם עובדת זרה במציאות, זאת מאחר שהשיר מדבר על עובדים זרים המטפלים ב-2 זקנים, כאשר הבית האחרון בשיר הוא למעשה דיאלוג בין הזקנים ולא בין העובדים.
יש לציין שהטובה והקלרינט מוסיפים המון לצליל ומבחינה מוזיקלית זה אחד השירים שהכי נעים להקשיב להם בדיסק – ואתם רק תחכו לפזמון.
4. אוטו זבל (קח אותי איתך) – ככל הנראה מדובר בשיר הכי ידוע של הלהקה, בעיקר בזכות הקליפ בערוץ 24, שבו רואים את חברי הלהקה מנגנים באמת באוטו זבל.
כמו כן, הקצב בשיר הזה כובש וגם המילים לא יותר מידי מסובכות, אם כי מהירות במקצת – בסך הכל מדובר בשיר הכי לא פרובוקטיבי, הכי לא מחאתי, והכי חסר מסר בדיסק – אבל אולי זה מה שעשה אותו ללהיט, אולי העם עוד לא מוכן לשיר מס’ 5 – מרוסיה.
5. מרוסיה – לא יודע מה אתכם, אני חושב שהמוזיקה בשיר הזה היא די עלובה והבילויים היו יכולים לעשות הרבה יותר. למה ב”בלדה לאם חד-הורית” הם הצליחו לעשות לחן שקט אך יפה ופה הוא כמעט גרם לי לפהק? מלבד זאת מדובר בעוד שיר די רציני שלהם, אם כי עדיין – רווי בהומור, כולל איזכור ללהקת “כוורת”.
השיר עצמו, די מזכיר את אותם שירים רוסיים ישנים בעלי קצב איטי, אני כאמור בן גאה לעדות המזרח ועוד לעדה העיראקית – זה די הטריף אותי.
6. מטבח אל יהוד – בשיר הזה, ניתן לראות את השיא של הדיסק, הרמה פה של משחקי המילים מגיעה לדרגת שיא עוד בשם של השיר – ובשיר הזה בניגוד לשירים אחרים אין משחקי מילים בסגנון “אני יורק לבאר שממנה אשתה גם מחר” (אני מקיא) אלא “מטבוחה ילדונת, מה את בוכה?”.
לא רק אני אלא גם מבקרי מוזיקה מקצועיים הסכימו שמדובר באחד השירים הכי משובחים של הלהקה (שאגב פה מנגן גם המפיק המוזיקלי שלהם – ברי סחרוף), המוזיקה פה מעולה ומשלבת בין צלילים מזרחיים לגיטרה חשמלית, שהביצוע שלה פה פשוט מעולה, המילים באמת אומרות משהו, המילים והלחן אגב של ויסלר בלבד – שיחק אותה.
כמו כן, יש פה קטע מעבר בערך באורך של 2 דקות – אחד כזה שלא נמאס אלא רוצים לשמוע אותו שוב ושוב ושוב ושוב.
7. ליד בית השחי – מעבר חד מהשיר הקודם ללא ספק, את השיר הזה כתב והלחין ענבר ושוב -שיר נונסנס מוחלט, אם כי לא טוב כמו זה שעוד יבוא אחריו (אתם עוד תראו), הלחן מזכיר מוסיקת קאנטרי, והמילים עצמן לא רוויות במשהו מיוחד והשיר עצמו די עני בחידודי לשון, אני מזכיר לענבר את מה שכתבתי בשיר הראשון – מוטב שיתן את מלאכת הכתיבה לויסלר – השירים שלו או השירים שהם כתבו במשותף פשוט הרבה יותר טובים.
8. אין בגטים בגטו – שיר שהוא ללא ספק אחד הטובים ביותר בדיסק (אני צריך לציין שויסלר כתב והלחין?). זה מעין שיר אהבה חולני ביותר לאיזה בחורה כאשר שוב – אם בשיר הקודם המאזין היה צמא לאיזה חידוד פה הוא מקבל אותן ובגדול כולל הפזמון הסופי אשר הולך כך “עכשיו הן לא אומרות – כי הן בגטים בגטו”, המוזיקה פה קצבית ולי באופן אישי היא עשתה חשק עז לקפצץ כיצור היפראקטיבי. כל אדם אשר אוהב הומור שחור – השיר מומלץ לו בחום, השאר – עברו לשיר הבא.
9. שאול מופז – שיר שהלהקה עצמה באופן אישי מאד אוהבת נראה שהציבור קצת פחות – השיר עצמו הוא שיר מחאה די מוזר, וגם אני הייתי צריך להאזין אליו 6 פעמים, כדי להבין את המסר, בכדי לחסוך לכם טרחה אקצר ואגיד שהשיר מדבר על כל מיני דודות שהבנים שלהן בצבא – אך הם מתו ומי לא יבוא לבשר את הבשורה אם לא הרמטכ”ל דאז (כלומר בזמן שנכתב השיר) – שאול מופז, שמסמל פה בעצם את הצבא כולו, פחות או יותר.
השיר עצמו הוא שיר מחאה מוטבע בנונסנס עמוק, אני בספק רב אם הורים שכולים (או ימנים) יאהבו אותו.
10. בלדה לאם חד-הורית – גם פה ברי סחרוף מנגן, אבל חשים זאת פחות מאשר ב”מיטבח אל יהוד”. אני באופן אישי, חושב, שצריך לשנות את המילים של השיר ל”בלדה לאם הפולניה”, כי הגינונים של האם בשיר יותר מזכירים לי אם פולניה מאשר אם חד-הורית, אלא אם כן פספסתי איזה רעיון (מה שיכול לקרות, ע”ע שאול מופז).
זה השיר השני שהוא שקט ואיטי של הבילויים והוא ללא ספק יותר טוב מקודמו “מרוסיה”, אך עדיין לא טוב מזה שיבוא בהמשך – “נפלא פה”.
אגב, מדובר בשיר הכי ארוך בדיסק שדווקא יאמר לזכות הלהקה שהם לא מילאו אותו בקטעי מעבר ארוכים (אם כי משובחים, כמו במיטבח אל יהוד) באורך 2 דקות – אלא רוב השיר הוא כמעט שירה נטו, למעט חצי דקה של נגינה בלבד.
11. בחורים של ישיבה – עוד שיר קצבי, אפשר לראות אותו כמו האח התאום של השיר “חייל של 100 שערים” של שייגעצ, הרעיון הוא פחות או יותר אותו רעיון רק שהבילויים בחרו להביא את המסר אפילו יותר חזק – כולל תיאורים כיצד הרבי לוקח אל.אס.די ואיך אפשר בלי הפזמון “אנחנו התפתחנו בכיוון של חשיבה על יהוה!”.
אני התמוגגתי מהשיר, ארגונים חרדיים קצת פחות, ולו רק בגלל אמירת שם האל מפורשות לשווא, וכבר היום יש תחנות שמחרימות את השיר. ואם כבר תחנות שמחרימות שירים של הבילויים, גלגל”צ החרימו את “שאול מופז” – נחשו למה. שוב: קצבי, מהיר, כזה שעושה חשק לקפצץ הלוך ושוב.
12. נפלא פה – גדולתם של הבילויים בתור סאטיריקאנים וציניקנים נחשפת פה – שיר שכולו ציניות עצומה, במיוחד בבתים הראשון והשני, שמדברים כביכול שהכל פה ממש מעולה ואדיר ו”ערביי הרצליה כבר לא כועסים” ו-“ים המלח מלא בדגים נפלאים” ו”שבויי לבנון עוד חיים”.
כאשר לכל טמבל ברור, שהבילויים ציניים לחלוטין מה גם שבפזמון ענבר נשמע ציני להחריד, גם פה כמו “הזקן של צ’ין-קו-צ’ן” יש שימוש בעוד כלי נגינה, הפעם לא רק טובה וקלרינט אלא גם טרומבון וסקסופון – מה שהופך את השיר האחרון בדיסק לא רק לבור של ציניות ומחאה – אלא גם לתזמורת לא קטנה ונעימה ביותר לאוזן.
בצילום למעלה משמאל עטיפת האלבום “הבילויים”.
* הביקורת מובאת באדיבות מגזין הנוער המוביל ברשת “לגוז”
Add Comment