מודל לאימוץ
מאת – פרופ’ מור יוסף
העקרונות המנחים את “הדסה” בהפעלת השר”פ זה 50 שנה אומצו על ידי היועץ המשפטי לממשלה כקווים מנחים להפעלת רפואה פרטית אשפוזית בבתי החולים.
המערכת האשפוזית במדינת ישראל מבוססת על בתי חולים ממשלתיים, בתי חולים של שירותי בריאות “כללית” ובתי חולים ציבוריים. לעומתם, מספר המיטות האשפוזיות בבעלות פרטית הוא קטן ביותר. בעשורים האחרונים התרחשו כמה תהליכים במערכת הבריאות בישראל:
207X270_dr_01.jpg
חל שיפור מתמשך בתשתיות בתי החולים הכלליים, תוך הגדלת מספר המיטות והכנסת טכנולוגיות חדישות ביותר. במקביל, מספר המיטות בבעלות פרטית מצומצם, ומגוון השירותים הרפואיים הניתנים במסגרת זו מוגבל.
החברה הצרכנית בישראל הפכה להיות משוכללת יותר, תופעה שלא פסחה גם על שוק הבריאות: האזרח רוצה להיות מעורב יותר בתהליך הבחירה של המוצרים הפרטיים והציבוריים שהוא צורך.
התפתח שוק גדול ומגוון של ביטוח בריאות, המאפשר לבחור רופא הן במסגרת קופות החולים (ביטוחים משלימים) הן במסגרת חברות הביטוח הפרטיות. לפי הנתונים הקיימים היום, יותר מ- 70 אחוז מאזרחי ישראל מחזיקים ביטוח רפואי בנוסף לביטוח הבריאות הממלכתי. ביטוח רפואי זה מאפשר לבחור את הרופא המטפל.
נוצר פער גדול מאוד בין הביקוש לרפואה פרטית אשפוזית לבין ההיצע הקיים בבתי החולים הפרטיים ובבתי החולים בירושלים, המפעילים שר”פ זה חמישה עשורים.
הלחצים הכלכליים במערכת הבריאות ושיפור הניהול של בתי החולים הגבירו את החשיבה הכלכלית והעסקית של בתי החולים, תוך ניסיון למצוא מקורות כספיים נוספים לחיזוק הרפואה הציבורית בישראל.
כבר יותר מעשור שנושא הרפואה (האשפוזית) הפרטית בישראל במסגרת בתי החולים הכלליים שאינם פרטיים נמצא באינטנסיביות על סדר היום הלאומי. בעקבות התהליכים הנ”ל גבר העניין הציבורי בנושא ובדרכים השונות להתמודד עימו. ההתפתחות האחרונה היא הגשת חוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה לשר הבריאות בחודש פברואר 2002.
“הדסה”: הסכם מ- 1957
בית החולים “הדסה” היה הראשון להתמודד עם הנושא בראשית שנות ה- 50 של המאה הקודמת, תוך התייחסות לכל הסוגיות הנמצאות היום על סדר היום, בכלים שהיו בשנות החמישים: מי הם הרופאים הזכאים לבצע פעילות פרטית במסגרת בית החולים; מה היקף הפעילות הפרטית ביחס לפעילות הציבורית; מהן שעות הפעילות הפרטית; האם רופאים הזכאים לפעילות פרטית בבית החולים יוכלו לבצע פעילות כזו גם מחוצה לו; מה יהיו התעריפים ומי יפקח עליהם; כיצד יחולק הסכום בין בית החולים לבין הרופאים, ומה יהיה מעמדו של החולה הפרטי באשר לשירותים אחרים של בית החולים.
יש לציין, כי גיבוש הסכם השר”פ ב”הדסה”, שראשיתו ב- 1957, היה תוצאה של פעילות ועדה ציבורית שהיו שותפים בה משרד הבריאות, נציבות שירות המדינה, הר”י וקופת חולים “כללית”.
בהמשך, אומץ השר”פ על ידי בתי חולים נוספים בירושלים, ולמעשה אנו יכולים היום לסכם חמישה עשורים של פעילות פרטית (אשפוזית) בבתי החולים בעיר.
עוד ראוי לציין, כי אחת הוועדות שעסקה ביסודיות רבה וביתר פירוט בנושא השר”פ האשפוזי בבתי החולים הכלליים היא ועדת נתניהו, שהגישה את מסקנותיה בתחילת שנות ה- 90 סיכום דעת הרוב בוועדה הוא כדלקמן:
יהא זה לטובת המערכת הציבורית לאפשר שילוב הרפואה הפרטית עם הרפואה הציבורית במסגרות הציבוריות השונות. זאת בתנאי שתופעל בהיקף מוגבל, בהפרדה חדה בזמן ובמקום מהרפואה הציבורית, ואגב הפעלת מנגנוני פיקוח ובקרה נוקשים כדי לצמצם את חסרונותיה ככל שניתן.
בדיונים השונים מדגישים מתנגדי השר”פ את ההכנסות שיהיו לרופאים כתוצאה מפעילות השר”פ, ומציגים אותו כניצול המערכת הציבורית לטובתם של כמה רופאים.
במאמר זה אני מעוניין ללכת בדרכה של ועדת נתניהו, ולהצביע על היתרונות למערכת הציבורית מהפעלת השר”פ. אם בזכות הפעלת השר”פ גם הרופאים יוצאים נשכרים, אינני רואה בכך כל פסול, אלא רק יתרון נוסף של השיטה.
בין יתרונות השר”פ – צמצום הרפואה השחורה
בין יתרונותיו של השר”פ למערכת הציבורית, בדרך שבה הוא מופעל בבתי החולים של הדסה, אפשר למנות:
– ביצוע השר”פ במסגרת מחלקתית בבית חולים ציבורי (לעומת בית חולים פרטי) מביא להבטחת איכות הטיפול ולבקרה מצד עמיתים, כך שנמנעות פרוצדורות מיותרות (הקטנה כוללת של מספר הפרוצדורות).
עם זאת, ביצוע פרוצדורות מסובכות יתקיים תחת ביקורת הדוקה יותר, בביטחון גדול יותר ובאיכות טובה יותר.
– ניצול יעיל יותר של המשאבים הציבוריים במבנים ובציוד: במצב הנוכחי מתקנים רבים וציוד יקר אינם מופעלים בשעות אחר-הצהריים והערב כלל. שימוש באלה לצורכי מתן שירות פרטי וחיוב בדמי שימוש, שיבטאו גם חלק מעלות ההון והפחת, יתרמו לצמצום הפער בין צורכי המערכת הציבורית לבין המשאבים העומדים לרשותה.
תוצאה ברורה וחשובה של מיסוד רפואה פרטית במערכת הציבורית תהיה חזרה למסגרת הציבורית של משאבים, הנצרכים כיום מחוץ למערכת הציבורית, עם כל התועלת שבכך לתשתית המבנים והציוד ולתגמול העובדים.
להמשך המאמר מאת פרופסור מור יוסף – לחץ כאן
Add Comment