אני מצהיר שאני מוכן למות ולא להמשיך לראות כיצד המאפייה ממשיכה לשלוט ולהתל בתושבי המדינה הזו.
היום החלטתי לקחת את העניינים יותר ברצינות. ברגע זה, אני כותב לכם, אחרי התאוששות של שעה ורבע! יצאתי ב-10 בבוקר מת”א, ברגל, עם תרמיל על הצד, דגל ישראל מתנפנף, על החולצה “מושחתים נמאסתם” וכך גם שלט נייר צמוד ומוחזק כל הזמן.
Nissim_Gabbay_180_02.jpg
יצאתי מת”א, דרך השכונות המזרחיות, צומת הכפר הירוק, הקאנטרי (אדם נחמד, נתן לי “פפסי קולה” קפוא) והמשכתי עד נתניה צפון.
שמש יוקדת, איום ונורא.
את ה-20 ק”מ הראשונים עשיתי בכיף, נהגים צופרים, עושים “כיפק” עם האצבע, ואחרי כן עוד 20 ק”מ ככה ככה. על ה-20 האחרונים – או נכון יותר על ה-10 אחרונים, אינני רוצה כלל לדבר.
התוצאות התבטאו בבית: הכתף שהחזיקה את התרמיל, קרסה. כולי שזוף (אסור לי להסתובב בשמש, וכבר חתכו לי חתיכות בשר בביה”ח כסרטן העור) הרגליים ממאנות להישמע – והכל כואב.
זו היתה צעדה צעדה – אבל עם המון אהדה בחוץ.
אני מודיע כאן ועכשיו, שאמשיך בצעדות הללו עם שלטי “מושחתים נמאסתם” כל עוד נשמה באפי. אני מודיע, כי למרות השמש האיומה והקושי הנוראי לצעוד בלי סוף בחוצות – אעשה זאת למען כולנו ובשם כל מי שמוכן לתת לי מנדט לכך.
אני מצהיר שאני מוכן למות ולא להמשיך לראות כיצד המאפייה ממשיכה לשלוט ולהתל בתושבי המדינה הזו.
כל מי שפגש אותי מילמל מיד כמה רע לו, וכמה רע לכולנו. נהגים סטו מהדרך רק כדי לאחל לי המשך מחאה נעים.
רבותי.
הפכנו לסדום ועמורה – הפוך על הפוך. ממדינה לכאורה מתוקנת ודמוקרטית, שאזרחיה צריכים לקבל שירות מגובי המיסים הרבים – הפכנו לסמרטוטים שלהם ואני צריך לעזוב בית, לעזוב אשה, לעזוב ילדים, לוותר על הכנסה (אני עצמאי) ולצאת “להתאבד” כדי ש”הם” יעשו את המוטל עליהם.
רבותי.
הם נוכלים. כולם. ומגיע שנצעק להם “מושחתים נמאסתם”.
מחר, אחפש נתיב הליכה אחר ואם מישהו יש לו מי שהוא עם אפשרות לינה ואוכל בכל מקום בארץ, אשמח לתכנן הליכתי כך שאגיע לשם לנוח.
תודה,
נסים גבאי,
050-206511
Add Comment