אני מודה. האופי האמיתי שלי אומר לי לקפל את כל הציוד, לקנות בית קטן בשוויץ ולהביט בתענוג עילאי על הנוף.
“מדינת הרווחה בישראל קורסת”
“ההפרטות – לטובת העשירים מאוד”.
“התערער מעמד המשפט בישראל”
“הדמוקרטיה קורסת”.
כך עולה מהדו”ח השנתי של האגודה לזכויות האזרח, העוסק במצב זכויות האדם בישראל. בין היתר, נטען, כי השכבות החלשות נפגעו בצורה קשה, מדיניות ההפרטה מעדיפה מעטים על פני הרבים – ומעמדם של הדמוקרטיה והמשפט התערער מאוד. תמונה פסימית על קריסת המארג החברתי בישראל.
2592bp6.jpg
המסקנות שלי, שכולם מכירים עוד מלפני הדו”ח – רבותיי: תתחילו לדאוג!
כל השלב הארוך הזה של התעלמות מהאינסוף מחאות שונות ו”משונות”, אינסוף מאמרי ביקורת של גדולים וטובים, והתעלמות והתעלקות מזלזלת של שרי ממשלה, חברי כנסת, בכירים במגזר הציבורי, ראשי וסגני רשויות מקומיות (כן, גם הם), מערכות כלכליות מונופוליסטיות ו… רשימת “המובילים” (לאבדון) אותנו באף ארוכה, תגרום בסופו של דבר, אחרי שהנזקים יתחילו לפגוע ממש בצורה חמורה – לתזוזה של הציבור הנקרא אדיש עד היום.
אני מאלה, שאוהב להקדים תרופה למכה ולכן אני מנסה לעורר כבר בימים אלה, את האדישות ומנסה להדריך את העיוורון ו”טובת העבודה ושיגרת החיים” של כל הטומנים ראשם כבת יענה בחול.
זה התחיל במלחמותיי הציבוריות בעיר נתניה – ענייני מיסים עירוניים…
זה המשיך בשביתת הרעב בזמנו בירושלים, עם התנועה לשינוי שיטת הממשל.
זה נגרר סימולטנית בניסיון לשכנע את ראשי הממשלה שצריך להילחם מקצועית בתאונות הדרכים.
זה נעשה כל הזמן בתביעות בבתי המשפט נגד כל “הגדולים”, כשהגדישו את הסאה של הזלזול, וכמעט תמיד ניצחתי. את מי לא תבעתי?!
חברות ביטוח. חברות תקשורת. את… המשטרה וגם מהם זכיתי בפיצוי כספי. את… מפעל הפיס.
מעבידים שעושים דין לעצמם ולא אוהבים לשלם. את משרד התחבורה, על העסקת עובדים שלא בהתאם לחוקי מדינת ישראל – באמצעות המכון הארצי לתחבורה – שכרגע עד 2004 הצליחו בעשרות ישיבות וכמה סוללות עורכי דין לדחות הדיון עקב… פשיטת רגל וכינוס נכסים…
אז אתם יודעים מה?!
כל הממסד, בלי יוצא מן הכלל, שונא אותי, מפחד ממני, מנסה לעבור למדרכה השנייה כדי לא להיתקל בי.
אבל אני בעקשנותי המטומטמת, ממשיך.
אני מודה. האופי האמיתי שלי אומר לי לקפל את כל הציוד, לקנות בית קטן בשוויץ ולהביט בתענוג עילאי על הנוף. אני נשבע שאני חושב על עשיית מעשה כזה – כבר יותר מ… 30 שנה.
אבל כנראה, שאלוהים לא אוהב אותי, והחלטתי “להתאבד” כאן בישראל.
אבל אינני מבין את חלקו הגדול של העם הזה, שבכל מקום בו אני עוצר עם הרכב שלי, עם שלטי “מושחתים נמאסתם” ודגל ישראל גדול מתנפנף… הם יודעים, להסביר לי טוב ממני, כמה רע להם, ואפילו רע בלב יותר מאשר לי.
אינני מבין, מדוע הם ממשיכים “וחייבים” לא לבזבז יום עבודה אחד, כדי למחות.
רבותיי.
אם נסגור את כל המדינה לשבוע, כן לשבוע, שום נזק לא יקרה!
פשוט מאוד, כל המאפייה תספר לכם, ע”י מספרים מצוצים מהאצבע, שגרמתם נזק כלכלי אדיר למדינה, בשביתתכם…
את האמת הכואבת, שכל יום ללא שביתה, הוא נזק בלתי הפיך, שהמאפייה מנצלת מצוין לצרכיה הפרטיים, הפוליטיים ומה רע לא – הם חושבים שאנחנו המטומטמים לא יודעים, ולא מרגישים…
Add Comment