במחקר משותף של אוניברסיטת חיפה ו’רשות העתיקות’ בעיר הביזנטית; חלוצה, נמצאו בפעם הראשונה זרעי גפן, בני 1500 שנים שמקורם בנגב, זן שלא שרד עד ימינו ◄ פרופ’ גיא בר-עוז מאוניברסיטת חיפה, העומד בראש החפירה; “המשימה הבאה שלנו היא לשחזר את היין העתיק, ואולי כך נוכל להתחקות אחר הטעם ולהבין מה הפך את היין של הנגב לכה משובח”.
רשות העתיקות, נמצאה גפן – יצא סוד: מדוע יין הנגב היה כה יוקרתי באימפריה הביזנטית
נמצאה גפן – יצא סוד? מדוע יין הנגב, היה כה יוקרתי באימפריה הביזנטית? אולי הסוד ליוקרתו הבינלאומית של היין של הנגב, היה טמון בדרך שבה גודלו הגפנים בתנאי הנגב הצחיחים”, האם ניתן לשחזר את היין העתיק, וכך להבין סוף סוף מדוע שמו נודע עד קצוות האימפריה הביזנטית – בארצות כמו; מצרים, יוון, איטליה, ו-ספרד על שאלות מרתקות ומסקרנות אלה, ינסו החוקרים מטעם אוניברסיטת חיפה ו’רשות העתיקות’ שבמחקר משותף חשפו בפעם הראשונה בעיר הביזנטית; חלוצה, זרעי גפן, בני 1500 שנים שמקורם בנגב, זן שלא שרד עד ימינו.
■ רוצים עוד עדכונים? הצטרפו ל’כאן נעים’ ב’פייסבוק’ או ב’טוויטר’.
כאמור, בפעם הראשונה בה נמצאו זרעי גפן בנגב, שמקורם בתקופה הביזנטית (The Byzantine Empire) ושמהם יוצר “יין הנגב” – אחד היינות היוקרתיים והמשובחים ביותר בכל האימפריה הביזנטית. הזרעים המפוחמים, בני למעלה מ-1500 שנה, התגלו באתר חלוצה (או אלוסה) אשר בנגב בחפירה של אוניברסיטת חיפה בשיתוף רשות העתיקות.
“הגפנים שגדלים היום בנגב הם מזנים אירופיים, כשהגפן של הנגב, אבדה מהעולם. המשימה הבאה שלנו היא לשחזר את היין העתיק, ואולי כך נוכל להתחקות אחר הטעם ולהבין מה הפך את היין של הנגב לכה משובח”, אמר פרופ’ גיא בר-עוז מ’אוניברסיטת חיפה’, שעומד בראש החפירה.
דוברת רשות העתיקות הגב’ יולי שוורץ ודובר מערך תהוד”ה (תקשורת הסברה ודוברות אוניברסיטת חיפה), מר אילן יבלברג, מסרו בהודעה משותפת לפורטל ’כאן נעים | kan-naim | אתר האינטרנט של כל המדינה’ | סקירת חדשות ואירועים ב’רשויות מקומיות’ כי; “ממקורות היסטוריים של התקופה הביזנטית מכירים החוקרים את “היין של הנגב” או “יין עזה”, על שם הנמל ממנו הוא נשלח לכל רחבי האימפריה.
היה זה יין שנחשב למשובח במיוחד וליקר במיוחד, אולם למרבה הצער, הוא לא השתמר עד ימינו ולכן אי אפשר לדעת מה הפך אותו לכה משובח. בחפירות שהתקיימו עד היום בנגב, מצאו החוקרים את הטרסות שבהן גודלו ה’גפנים’, את היקבים בהם הוכן היין, ואת הכדים שבהם אוכסן ויוצא, אולם זרעי הגפן, עצמם לא נמצאו.
כל זאת, כאמור, עד לחפירה הנוכחית ב’גן הלאומי חורבות חלוצה’, שמתבצעות כחלק מפרויקט מחקר ’ביו-ארכיאולוגי’ שמטרתו לבחון את הסיבות לעלייתה ונפילתה של החברה הביזנטית בנגב. המחקר מנוהל על ידי פרופ’ גיא בר-עוז וד”ר ליאור וייסברוד מ-מכון זינמן ב’אוניברסיטת חיפה’, בשיתוף עם ד”ר טלי אריקסון-גיני מ’רשות העתיקות’.
כמו במקומות אחרים בנגב, גם מבני האבן של ’חלוצה’ – שהייתה בשיא פריחתה העיר הביזנטית המרכזית בנגב – לא שרדו בשל שוד אבנים לאורך התקופות. אולם כמו שקורה לא אחת בחפירות ארכיאולוגיות, את הממצא הנדיר שלהם מצאו החוקרים דווקא ב… זבל. לדבריו של פרופ’ בר-עוז, האשפות של העיר השתמרו כמעט בשלמותן והן מסמנות כיום את גבולותיה של העיר הקדומה, והן כה בולטות עד כי ניתן להבחין בהן בתמונות לווין, למשל ב”גוגל ארץ”.
חרסים ו-מטבעות שהתגלו בתוך האשפות, העידו, כי הן נערמו בעיקר במהלך המאות השישית עד השביעית לספירה, תקופה בה העיר הגיעה לשיא פריחתה הכלכלית. עם התמוטטות המערך העירוני של חלוצה לקראת אמצע המאה השביעית, מסיבות שעדין לא התבררו במלואן, פסק פינוי האשפה המאורגן ונראה, כי גם העיר עצמה וגם האשפות המקיפות אותה ננטשו.
בין ההררי האשפה הקדומים, מצאו החוקרים בצפיפות גבוהה במיוחד שברים של כלי חרס ששימשו לאגירה, בישול והגשה, ביניהם בלטו מספרם הרב של קנקני עזה אשר שימשו ל-אגירת יין הנגב הקדום.
החוקרים, גם מצאו שפע של שרידים ביולוגיים הכוללים; עצמות בעלי חיים; עצמות דגים מ-ים סוּף וצדפות מן הים התיכון, אשר יובאו אל האתר, העידו על עושרם הרב של תושבי העיר הביזנטית.
החוקרים מצאו בחפירת חלוצה, מספר רב של קנקני עזה אשר שימשו ל-אגירת יין הנגב הקדום | צילום: פרופ’ גיא בר-עוז | עיבוד צילום: שולי סונגו
אולם כאמור, גולת הכותרת, היו מאות זרעים זעירים ומפוחמים של גפן. לדברי החוקרים, זוהי הפעם הראשונה שנמצאו זרעי גפן “נגבית” מה שיספק עדות בלתי-אמצעית ראשונה מסוגה לגידול הגפן במערב הנגב בעת העתיקה. מלאכת חשיפת הזרעים הזעירים מתוך הררי האשפה הייתה לא פשוטה; החפירה נעזרה לראשונה בשיטות חפירה קפדניות ועדינות שכללו ניפוי דק והצפה של שרידים בוטניים הנוטים לצוף לאחר שיקוע של הקרקע.
שיטות אלו, אפשרו לחלץ את הממצא הבוטני מן החומר הביזנטי; “לאחר שטיפה של העפר וניפוי עדין של הממצא נותר רק להפריד בין הממצא הבוטני הכולל זרעים, גלעינים וחלקי צמחים לבין עצמות בעלי חיים קטנים, הכוללים בין השאר שרידי מכרסמים שנמשכו לאשפות” – הסביר פרופ’ בר-עוז.
כאמור, הגפנים מהם הפיקו אבות אבותינו את היין ששמו נודע בכל רחבי האימפריה הביזנטית לא שרדו וכיום לא יודעים החוקרים האם היה מדובר בזנים שיובאו ממקומות אחרים – כמו שקורה היום, כשהגפנים המגודלים בנגב הם צרפתים או איטלקיים – או שהיה מדובר בזנים מקומיים, שאבדו כבר מן העולם.
השלב הבא של המחקר הוא לחבור לביולוגים כדי לרצף את ה-DNA של הזרעים וכך לגלות מה מקורם. “זנים אירופיים דורשים מים רבים. היום זה מהווה בעיה פחות גדולה בזכות הטכנולוגיה, אולם לא סביר להניח שכך היה המצב לפני 1500 שנים. מעניין יותר לחשוב על זני גפן מקומיים, שהיו מתאימים יותר לנגב. אולי הסוד ליוקרתו הבינלאומית של ’היין של הנגב’, היה טמון בדרך שבה גודלו הגפנים בתנאי הנגב הצחיחים”, תמהים החוקרים.
את ’מגדלי היין’ המקומיים, כמו גם את החוקרים, הגילוי מסעיר וכולם מבקשים לגלות את הסוד של גפני הנגב, במטרה לשחזר את היין העתיק, וכך להבין סוף סוף מדוע שמו נודע עד קצוות האימפריה הביזנטית – ב; מצרים, יוון, איטליה, ו-ספרד.
העיר הביזנטית חלוצה, Elusa ביוונית; Eλούσα, נוסדה על ידי הנבטים אך הגיעה לשיא פריחתה בתקופה הביזנטית במהלך המאות הרביעית עד השביעית לספירה. אז הפכה העיר להיות הגדולה והמרכזית מבין ערי הנגב הביזנטיות. עדויות ארכיאולוגיות והיסטוריות מצביעות על עושרה של העיר שאכלסה כמה אלפי תושבים והכילה בשיאה מבני ציבור מרשימים כגון תיאטרון, מדרשה, בתי מרחץ, וכנסיות.
Add Comment