חוזה לואיס פליסיאנו וגה, התפרסם ברחבי העולם עם להיטים ובהם; ” Una en millon ו”Contigo aprendi”. פליסיאנו היה פעיל מאוד והמשיך לנסוע ולהופיע בכל רחבי העולם עד יומו האחרון. Cheo פליסיאנו, חי את שנותיו האחרונות בפורטו ריקו שם הוא המשיך להקליט מוסיקת בולרו. הוא היה גם הדובר נגד סמים בשם ממשלת פורטו ריקו.
חוזה לואיס Cheo פליסיאנו וגה – אגדת סלסה פורטוריקנית, נהרג בתאונת דרכים
המוסיקאי והזמר חוזה לואיס פליסיאנו וגה הידוע בכינוי Cheo פליסיאנו מצא הבוקר (17.4.14) את מותו בתאונת דרכים באוֹטוֹסטרָדָה ב- Cupey שבפוארטו ריקו. לפי השערת המשטרה איבד ככל הנראה את השליטה על רכב היגואר בו נהג.הוא הותיר אחריו אישה וארבעה ילדים.
פליסיאנו בן ה-78, היה לבדו במכונת היגואר שלו כאשר הוא פגע בעמוד תאורה לפני עלות השחר בפרבר הצפוני של Cupey. קצין המשטרה חורחה הרננדז פנה, המפקח על חקירת ההתנגשות, אמר בראיון טלפוני, כי פליסיאנו, לא חגר חגורת בטיחות. לדבריו, לא ברור מה גרם להתנגשות, והוסיף, כי לא נמצאו סמים או אלכוהול ברכב.
סוקורו “קוקו” פרייטו לאון, אשתו של פליסיאנו וגה, אמרה לכתבים, כי בעלה היה בקזינו, כמה שעות קודם, יום רביעי בלילה עד השעות הקטנות.
מושל פורטו ריקו מר אלחנדרו גרסיה פאדילה, הכריז על שלושה ימים אבל ואמר; “היום , פורטו ריקו איבדה את אחד מהקולות הגדולים ביותר שלה”.
חברת הקונגרס האמריקאי מרגריטה ולאסקז, פרסמה הצהרה הקוראת לשמר את זכרו של פליסיאנו שהוא לדבריה כאוצר לפורטוריקנים ולרבים מתושבי ניו יורק. המוזיקה שלו, ייצגה את הקצב של פורטוריקנים החיים בעיר ניו יורק והמילים שלו עזרו לספר את הסיפור הקולקטיבי שלנו (קהילת הפורטוריקנים)”.
קהילת המוזיקה גם התאבלה; קולון וילי סלסה מוסיקאי ניו יורקי, צייץ; ” Cheo , חבר שלי, אני חש כל כך הרבה כאב. אתה תמיד תהיה אחד הגיבורים שלי…”
חוסה “Cheo” פליסיאנו נולד ב-3 ביולי 1935 תחת השם חוזה לואיס פליסיאנו וגה (לפי מנהג השמות הספרדי, נהוג להשתמש בשם המשפחה של האב כשם הראשון (פליסיאנו) ובשם המשפחה של האם אחריו (וגה). בעיר פונסה, בפוארטו ריקו, העיר השנייה בגודלה באי ממוקמת בחלק הדרומי של פורטו ריקו, שם הוא גדל והתחנך.
כילד, הוא זכה לכינוי “Cheo” על ידי בני משפחתו רבדרך כלל כונה בשם זה רק על ידי חברים קרובים ובני משפחה. עם זאת, הכינוי הפך לחלק משמו היומיומי אשר מנע בלבול עם חוזה פליסיאנו, הזמר הפורטוריקני העיוור הידוע ואשר אין ביניהם כל קשר.
בגיל צעיר הוא הושפע מוסיקת הבולרו של ה”טריו לוס פנצ’וס”. כאשר היה בן שמונה שנים בלבד הוא הקים את הלהקה הראשונה שלו עם חבריו וקרא לה “אל קומבו לאס לאטאס”. הם היו כל כך עניים שכלי הנגינה שלהם היו עשויים מפחיות.
פליסיאנו למד בבית הספר החופשי למוסיקה בפונסה לאחר שסיים את החינוך היסודי שלו, שם למד והפך לנגן כלי קשה.
ב-1952, פליסיאנו עבר עם משפחתו לניו יורק והשתקע בהארלם הספרדי. שם הוא נבחן כנגן כלי קשה בלהקה “סקירה” של “צ’ירו רימאק ” – שם קיבל את ההזדמנות המקצועית המוזיקלית הראשונה שלו.
מנצח התזמורת טיטו רודריגז, ששמע את פליסיאנו מנגן, הציע לו עבודה בתזמורת, פליסיאנו, קיבל את ההצעה, אבל אחרי שניגן זמן מה עם טיטו, הוא עזב את הלהקה כדי לנגן בתופי הקונגה אצל לואיס קרוז.
למרות שעזב הוא תמיד נשאר ביחסים ידידותיים עם טיטו. הוא היה גם נגן בכלי ההקשה בתזמורת “Kako y su Trabuco”.
ב-1955, רודריגז גילה שג’ו קובה היה זקוק לזמר לשישייה שלו. מודע לכך שפליסיאנו היה גם זמר מוכשר, רודריגז המליץ לקובה לנסות לקבל את פליסיאנו לתפקיד. הוא נבחן והפך לסולן של השישייה של ג’ו קובה. לפליסיאנו היה בריטון נדיר בקרב זמרי הסלסה, קולו העמוק ושנינותו ומהירותו כמאלתר הפכו אותו למועדף בקרב הציבור הלטיני.
ב-5 באוקטובר, 1957, ערך פליסיאנו את הופעת הבכורה המקצועית שלו עם השיר “Perfidia” (באותו יום הוא גם התחתן עם פרייטו, רקדנית פורטוריקנית). הוא שר בשישייה של ג’ו קובה במשך 10 שנים. ב-1967, הוא הצטרף לתזמורת של אדי פלמיירי ושר איתם במשך שנתיים.
פליסיאנו נסע בכל רחבי אירופה, יפן, אפריקה, ודרום אמריקה. בוונצואלה, התחבר שוב עם אדי פלמיירי, להפקת האלבום שלו, “שמפניה”, אך נכנע להתמכרות להרואין זמן קצר לאחר מכן, ונסוג מאור הזרקורים למשך כמעט שלוש שנים.
פליסיאנו היה מכור קשה להרואין, ההתמכרות להרואין איימה על חייו ועל הקריירה שלו. הוא החליט לרפא את עצמו, אך ללא הועיל ובסופו של דבר הצטרף למרכז השיקום של פורטו ריקו, Hogares CREA
פליסיאנו זוקף את הצלחת השיקום שלו לזכות טייט קורט אלונסו, המחבר של רוב הלהיטים שלו והחבר הכי טוב שלו, כתוצאה מכך, הוא נעשה לדובר נגד סמים כנה (וחריף), שהתנדב לסייע בשיקומם של אמני סלסה, בחורים שנפלו קורבן להתמכרות לסמים.
פליסיאנו אושפז בשנה שעברה בשל דלקת ריאות ואף נלחם בסרטן.
▼ יצירה
במהלך 1970, הקליט פליסיאנו עם “Fania Record Co.” והיו לו “להיטים” עם “Amada Mia” (האהבה שלי) ועם Juan Albañil””. הוא גם השתתף באופרת הסלסה הראשונה “Hommy”.
ב-1972, הוא חזר למוסיקה והוציא את האלבום “Cheo”, הקלטת הסולו הראשונה שלו, ששברה את כל שיאי המכירות בשוק המוזיקה הלטיני. האלבום כולל את השירים; “Anacaona” ו- “Mi Triste problema” (הבעיה העצובה שלי).
ב-1982, יצר חברת התקליטים משלו בשם “Coche Records”
וב-1985, הוא הפך לזמר הטרופי הראשון שהופיע באמירה דה לה רוזה התיאטרון ברנקייה, קולומביה.
ב-1987, הוא קבל את התפקיד של אביו של רוברטו קלמנטה במחזמר “קלמנטה”
ב-1990, הקליט את האלבום הראשון של מוסיקת בולרו, תחת השם “Los Feelings de Cheo” זה היה 17 שנים אחרי שהקליט את שירי הבולרו של לה ווז – חושנים ומחפשים אהבה, שניהם הוקלטו בבואנוס איירס, ארגנטינה תחת ניצוחו של המאסטרו חורחה קלנדרלי.
חוזה לואיס פליסיאנו וגה עם פרס גראמי למצוינות במוסיקה בטקס הגראמי הלטיני
ב-1995, זכה בפרס תקליט פלטינום עבור “La Perfect Combinación” (השילוב המושלם).
ב-2000, הפיק את “Una Voz, Mil Recuerdos” (קול אחד, אלף זכרונות) כמחווה לזמרים פורטוריקנים שונים. האלבום נחשב בין 20 ההפקות הבולטות של השנה על ידי הקרן הלאומית לתרבות העממית של פורטו ריקו.
ב-2002, הוא הקליט את “Cheo en la Intimidad”.
ב-2008, כדי לחגוג 50 שנותיו כמוסיקאי, הוא ביצע במדיסון סקוור גרדן בניו יורק, שירה לצד פלמיירי ואחרים כולל פאפו לוקה וישמעאל מירנדה.
ב-2012, ועד ליום מותו, פליסיאנו עבד עם רובן בליידס, שחקן וזמר מפנמנה, יחד הפיקו אלבום בו שני האמנים ביצעו שירים זה של זה שהוקלטו בעבר. פליסיאנו היה פעיל מאוד והמשיך לנסוע ולהופיע בכל רחבי העולם עד יומו האחרון.
▼ להיטים;
במהלך השנים, הוא נהנה מהצלחות עם “הלהיטים” הבאים;
● “A las Seis” (1962),
● “El Pito” (1967)
● “Busca lo Tuyo” (1968), Eddie Palmieri
● “Anacaona” (1971)
● “Mi Triste Problema” (1971)
● “Salomé” (1973)
● “Nabori” (1973)
● “Mapeye” (1973)
● “El Ratón” (1974), Fania All Stars
● “Canta” (1976)
● “Los Entierros” (1979)
“Amada Mía” (1980)
● “Juan Albañil” (1980)
● “Sobre Una Tumba Humilde” (1980)
● “Ritmo Alegre” (1981), Eddie Palmieri
● “Trizas” (1982)
● “Yo No Soy Un Ángel” (1991)
● “Mentiras” (1991)
▼דיסקוגרפיה – אלבומים
● 1971 Cheo
● 1972 La Voz Sensual de Cheo
● 1973 With a Little Help From My Friend
● 1973 Felicidades
● 1974 Looking For Love (Buscando Amor)
● 1976 The Singer
● 1977 Mi Tierra y Yo
● 1979 Estampas
● 1980 Sentimiento, Tú…
● 1982 Profundo
● 1985 Regresa el Amor
● 1987 Sabor y Sentimiento
● 1987 Te Regalo Mi Sabor Criollo
● 1988 Como Tú lo Pediste
● 1990 Los Feelings de Cheo
● 1991 Cantando
● 1993 Motivos
● 1996 Soñar
● 1996 Un Solo Beso
● 1997 El Eterno Enamorado
● 1998 Pinceladas Navideñas
● 1999 Una Voz… Mil Recuerdos
● 2002 En la Intimidad
▼ פרסים והוקרה;
במהלך השנים, Cheo פליסיאנו קיבל פסים להוקרה;
● 1975 – זהב הגביע-ונצואלה,
● 1976 – ” האמן הכי פופולרי ” על ידי המגזין הלטיני בניו יורק,
● 1977 ” פרס הזמר הלטיני הטוב ביותר”, על ידי Daily News Front Page
● 1985-ינשוף של Gols-פנמה, פרס הכסף צ’ין מיאמי, גולדן Agueybana פרס פורטו ריקו,
● בין 1983 – 1984 בן פונסה המכובד,
● 1999 מחווה לכבודו מהסנאט פורטוריקני.
● 2008 – לכבוד 50 שנים בתעשיית המוזיקה, מייקל בלומברג (ראש עיריית ניו יורק באותה העת) הכריז על יום פליסיאנו Cheo ב- 20 ביוני בעיר ניו יורק.
● 2008 -פרס גראמי למצוינות במוסיקה בטקס פרסי הגראמי הלטיני.
בפונסה, הוא מוכר כ-פארק עבור האזרחים המהוללים של פונסה.
Cheo פליסיאנו, חי את שנותיו האחרונות בפורטו ריקו שם הוא המשיך להקליט מוסיקת בולרו. הוא היה גם הדובר נגד סמים בשם ממשלת פורטו ריקו.
Add Comment