ארכיון כתבות ‘כאן ישראל’

לגלריית כאן נעים

פורום כאן נעים

מפעל הפיס

שומר הראש וויטני יוסטון

וויטני יוסטון הייתה זמרת פופ, רית'ם אנד בלוז, גוספל וסול, כותבת ומלחינת שירים, ושחקנית קולנוע אמריקאית. אחת הזמרות המצליחות והמפורסמות של סוף שנות ה-80 ושנות ה-90.

ספרים | סופרים | משוררים

עמוס קינן, איש האשכולות, הלך לעולמו

0
0

קינן הוא גם משורר, צייר ופסל; ציוריו עיטרו במשך זמן רב את טורו האישי ב”ידיעות אחרונות” ואת ספריו. קינן, כתב ספרים רבים, ותרגם ספרים רבים לעברית. “הדרך לעין חרוד”, הוא ספרו המצליח ביותר. פסליו, מוצגים במוזיאון התעשייה ב-תפן כמו גם במקומות אחרים.
עמוס קינן, איש האשכולות, הלך לעולמו
עמוס קינן, איש האשכולות, הלך לעולמו

עמוס קינן, סופר, סאטיריקן, פובליציסט, מחזאי, מתרגם, צייר ופסל ישראלי, הלך לעולמו אמש (שלישי, ה-4 לאוגוסט 2009), בגיל 82, לאחר שסבל ממחלת אלצהיימר במשך מספר שנים. קינן היה בעלה של חוקרת הספרות נורית גרץ ואביהן של הזמרת רונה קינן ושל העיתונאית שלומציון קינן. הלוויתו של קינן, תתקיים ביום חמישי בשעה 18:00 בקיבוץ עינת.

עמוס קינן, נולד בתל אביב בשם “עמוס לוין”, לאב שהיה מיוצאי גדוד העבודה. למד בבית החינוך לילדי עובדים והיה חבר בתנועת “השומר הצעיר”. בצעירותו הצטרף ללח”י. למד תנ”ך באוניברסיטה העברית בירושלים. לחם במלחמת העצמאות ונפצע במהלך בקרב בדיר יאסין . עוד לפני מלחמת העצמאות נקשר לתנועת “הכנענים” ולכל אורך דרכו הספרותית והאמנותית ניכרת השפעת אידאולוגיה זו. ביטוי רחב לה נתן בספרו “שושנת יריחו – ארץ ישראל: סביבה, זהות, תרבות”.

בשנים 1950 – 1952 כתב את הטור הסאטירי “עוזי ושות’” בעיתון “הארץ”, כממשיכו של בנימין תמוז, שכתב טור זה לפניו. מאמריו והסאטירות שלו היו פורצי דרך והשפיעו על סגנון הכתיבה הישראלית. כתיבתו הסאטירית של קינן הצטיינה בחריפותה ובין השאר כיוון חציו כנגד הממסד הדתי והכפייה הדתית.

בערב שבת, 20 ביוני 1952, נזרקה פצצה אל מרפסת דירתו בעיר תל אביב של שר התחבורה הדתי, מטעם מפלגת המזרחי, דוד צבי פנקס. פתיל הפצצה הוצת אך כבה בעת שפגע בקיר. למחרת היום, במוצאי שבת, בשעת אחת וחצי אחר חצות, נזרקה פצצה נוספת לדלת דירתו של השר ונגרם נזק רב לדירה, אך השר ובני ביתו לא נפגעו.

המשטרה לכדה את עמוס קינן ושאלתיאל בן יאיר בעת שיצאו מבניין מגוריו של השר, והשניים הועמדו לדין בחשד שהטילו את הפצצות, כמחאה על התקנה שהשביתה את תנועת המכוניות הפרטיות בישראל בשבתות לשם חיסכון בדלק. להגנתם, טענו השניים בבית המשפט המחוזי כי הזדמנו למקום המעשה, לאחר שקינן קיבל ידיעה אנונימית, כי עומד להתרחש בו אירוע מעניין. השופט, קיבל את גרסת הנאשמים וזיכה אותם. המדינה ערערה על הזיכוי בבית המשפט העליון, אך הערעור נדחה‏‏ מחמת הספק. בספר “על דעת עצמו” שכתבה אשתו של קינן, נורית גרץ, כעבור 56 שנה, מוקדש חלק נרחב לניסיון ההתנקשות בחיי השר פנקס.

חרף הזיכוי פוטר קינן מעיתון “הארץ”. הוא עזב את ישראל ויצא לפריז ושהה בה תשע שנים (בתקופה זו כתב עבור “העולם הזה” מדור בשם “הסכין המשוטטת”). בפריז נקשר לסופרת הנודעת כריסטיאן רושפור, מחברת “מנוחת הלוחם”, ויש הטוענים, כי הושפע ממנה בכתיבתו.

“הדרך לעין חרוד”, הוא ספרו המצליח ביותר

עם שובו החלה תקופת כתיבתו ב”ידיעות אחרונות”, שארכה למעלה משלושים שנה. קינן, כתב טור סאטירי שבועי, בעמוד המרכזי של המוסף לשבת, לצד מאמריו של בועז עברון והמקאמה השבועית של חיים חפר. בשלב מסוים פרש מן העיתון לשם הוצאת עיתון עצמאי בשם; “ציפור הנפש”, שיצא, בעריכתו של דן בן אמוץ, ובשיתוף כותבים נוספים כחיים חפר ובועז עברון, למשך שבועות ספורים בשנת 1964. לאחר כשלון העיתון, שב לכתוב ב”ידיעות אחרונות”.

כתיבתו עסקה בעיקר בקשר אל אדמת ארץ ישראל, אל נופה ומראותיה, אך באופן עקבי היה קינן בעד פשרה טריטוריאלית, והחל משנת 1967, נמנה עם הראשונים שהתנגדו לשליטה הישראלית ביש”ע.

ב-1970, היה ממקימי “המועצה לשלום ישראל – פלסטין”, וזאת כאשר הביטוי “פלסטיני” עדיין נחשב לביטוי קיצוני, וכאשר מעטים בלבד דיברו על הידברות עם הפלסטינים. באופן עקבי היה בין מתקיפי הממסד הישראלי לדורותיו, הן הממסד של מפא”י בשנותיה הראשונות של המדינה, ולאחר מכן יורשיו. קינן תומך בשינוי חברתי, ונחשב לאיש שמאל.

קינן הוא גם משורר, צייר ופסל; ציוריו עיטרו במשך זמן רב את טורו האישי ב”ידיעות אחרונות” ואת ספריו. פסליו מוצגים במוזיאון התעשייה בתפן כמו גם במקומות אחרים.

סכסוכו המתוקשר של קינן עם ידידו, השותף לדרכו דן בן אמוץ, הסתיים בפיוס פומבי, סמוך למותו של בן אמוץ.

בשנת 1994, זכה קינן בתואר עמית כבוד של בית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה.

בראשית 2007, נפתחה תערוכה חדשה מיצירותיו של קינן במוזיאון קיבוץ הזורע.
בשנת 2009, יצאו לאור שתי יצירות ביוגרפיות על קינן: הספר “על דעת עצמו – ארבעה פרקי חיים של עמוס קינן” של נורית גרץ, אשתו, והאלבום “שירים ליואל” של רונה קינן, בתו.

◄ פעילותו הספרותית

קינן, כתב ספרים רבים, ותרגם ספרים רבים לעברית. “הדרך לעין חרוד”, הוא ספרו המצליח ביותר, דיסטופיה העוסקת במדינת ישראל הנשלטת על ידי חונטה צבאית רצחנית ובה פעיל מחתרת מנסה למצוא את דרכו אל עין חרוד החופשית. הספר הוסרט בהפקה בינלאומית, בשנת 1990.

בספרו “שואה 2” הוא חוזה תחזית פסימית לגבי עתידה של מדינת ישראל. ספרו “שושנת יריחו” הוא ספר עיון (לרוב כתיבתו של קינן היא בדיונית), הלוקח את הקורא למסע אישי בנופי ארץ ישראל, כפי שרואה אותה קינן, בראייתו הייחודית, שיש בה מן האידאולוגיה הכנענית.

פסלי קינן, מוצגים במוזיאון התעשייה בתפן כמו גם במקומות אחרים

כמחזאי, כתב קינן מספר מחזות, בין היתר את המחזה “האריה”, אותו העלה בפריז. חמישה ממחזותיו הועלו על הבמה, אולם מחזהו “חברים מספרים על ישו” נפסל להצגה על ידי המועצה לביקורת סרטים ומחזות בשנת 1972. הפסילה אושרה על ידי בית המשפט העליון, בנימוק, כי המחזה פוגע ברגשות הנוצרים. המחזה הועלה במשך תקופה קצרה לאחר מכן בשינויי נוסח קלים כ”חברים מספרים על ספרטקוס”. כתב את התסריט לסרטו האוונגארדי פורץ הדרך של אורי זוהר, “חור בלבנה” (1965). השתתף כשחקן בסרט “אורח בעונה מתה” של הבמאי משה מזרחי (1970).

קינן, תרגם ועיבד למחזה את ספרו של ירוסלב השק “החייל האמיץ שווייק”, שהוצג בתיאטרון הבימה בשנת 1995, כהפקה חדשה להצגתו של תיאטרון “האהל” משנת 1936.

לאחר פרשת החשדות בעניין מעורבותו בהטלת הפצצה, משהופסקה עבודתו בעיתון “הארץ”, נמנה קינן עם הכותבים של חוברות “טרזן” בעברית, שנתחבבו על בני הנוער בשנות החמישים, על מנת להמשיך ולהתפרנס מכתיבה. בכתיבת החוברות השתמש קינן בשם העט “יובב”.

קינן, כתב מערכונים ופזמונים, שבוצעו, בין היתר, על ידי אריק לביא, להקת “החלונות הגבוהי

0
0



אודות הכותב

כתב כאן ישראל

כתב כאן ישראל | כאן נעים, הוא חבר מערכת ו/או מידע שהובא / נשלח על ידי פרטיים ואו מוסדות ואו על ידי כותב שבחר להישאר בעילום שם ונבדק לפני פרסומו על ידי מערכת האתר. פניות בדואר האלקטרוני אל כתב אתר כאן נעים: kanisrael2018@gmail.com

Add Comment

Click here to post a comment

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

דילוג לתוכן