11
היה פעם מלך ולו בת יחידה, יפה ונבונה. כאשר הגיעה לפרקה ביקש המלך למצוא חתן לבתו חתן הולם ומתאים, כלומר: לא רק נסיך בעל נכסים ויחוס, אלא גם עלם נאה וחביב, נבון ואמיץ.
קרא המלך לכל הנסיכים והשועים, שהדפקו על שער הארמון כדי לבקש את יד הנסיכה, ואמר להם: “קחו איש איש מכם שתיה די צרכו וצקלון שגדלו לא יעלה על גודל כתר המלוכה וצלחו ברגל את המדבר הגדול המשתרע בדרום הממלכה ומהלכו ארבעה ימים. האיש אשר יגיע ראשון אל סופו של המדבר – לו תהיה בתי לאשה”.
מיד קמה מהומה גדולה בשער הארמון. רבים נעלבו ושבו על עקבם אחרים נרתעו מפני המשימה הקשה וחזרו אל ארמונם. אך שלושה נסיכים, שיופייה של הנסיכה וחכמתה שבו את לבם, החליטו לצאת לדרך.
אמר המלך לבתו: “הנסיך אשר ישכיל למלא את צקלונו בצדה הנכונה – הוא יצלח בשלום את המדבר. הבא נצא, אפוא, אל ארמון הקיץ שלי אשר מעבר למדבר – ונחכה לראות מי יהיה הנסיך הנבון ובר המזל שיזכה בידך”.
יצאו המלך ובתו לדרכם, רכובים במרכבה קלה ומהירה, ולאחר שעה קלה יצאו גם שלושת הנסיכים לעבר המדבר הגדול והלוהט.
הראשון בהם – והוא בן לאחת מנסיכויות הצפון – מלא את צקלונו בלחם וגם נטל עמדו נאד מים. הלחם יבש, המים אזלו והעלם כשל בדרך ללא כוח ובגרון ניחר.
השני – אשר בא מממלכת הקדם – נטל גבינה וזיתים וחמת יין. הגבינה יבשה, הזיתים צמקו והיין הטריף דעתו של
הבחור.
והנסיך השלישי – עלם חמודות ממלכויות המזרח הרחוק – הלך תחילה אל גן המלך ושוטט בין עציו בצעד בוטח קרב אל אילן ענף וגדול עלים. קטף ממנו עשרים פירות, כולם אדומים – זהובים, ואשר נראו מרחוק כמיני עגבניות מילא גם נאד מים ויצא ברגל קלה אל המדבר. את המים שתה טיפין טיפין, כי הפרי היה עסיסי ומרוה, מתוק ומשביע ולא זו בלבד, אלא שמיום ליום הלך טעמו והשתבח. וביום הרביעי הגיע לבדו אל ארמון הקיץ המלכותי, שם חיכו לו הנסיכה היפה ואביה, והמאמץ הרב כמעט ולא נכר בו.
“השבח לך, נסיכי בן החיל”, אמר לו המלך, “בתי לך תהיה. אבל אמור נא לנו: כיצד זה הצלחת לעבור את המדבר הגדול הזה?”
אז הוציא הנסיך את הפרי האחרון שעוד נותר בצקלונו, הושיטו למלך ואמר לו: “פרי זה, שקטפתי בגנך, הוא שסייע לי בדרכי, ובזכותו זכיתי ביד בתך”.
היה זה כמובן, פרי ה א פ ר ס מ ו ן הטוב.
http://www.fruit.org.il/flash2_main.html
Add Comment