שנתיים וחצי חלפו מאז השבת השחורה ששינתה את פניה של מדינת ישראל, ובמרכזה הטבח הנורא בפסטיבל ה”נובה”. כעת, באחד הרגעים הסמליים והמרגשים ביותר של יום העצמאות, עמרי סאסי, האיש שהיה שם כשפסקה המוזיקה, יחזור לעמדת הדיג’יי.
■ רוצים עוד עדכונים? הצטרפו אל ’כאן ישראל | כאן נעים | אתר החדשות המקומיות הוותיק של כל המדינה‘ ב’פייסבוק’ או ב’טוויטר’.
הפעם, זה לא יקרה תחת שמי הנגב המופגזים, אלא על הבמה המרכזית של טקס הדלקת המשואות בהר הרצל, מול אומה שלמה המחפשת נחמה ומרפא.
▰ צלילים של ניצחון על הבמה הלאומית
עמרי סאסי (36) נשוי ואב לשניים, הוא הרבה מעבר ל-דִּי-גֵ’יי (DJ מאנגלית; Disc jockey) או בעברית; תַּקְלִיטָן, ומפיק מוזיקלי,
הוא אחד מהפנים המוכרות של קהילת ה”נובה” קהילה שעברה את התופת הקשה ביותר וחלקים ממנה עדיין נאבקים למצוא את דרכם חזרה.
בטקס הקרוב, סאסי צפוי להופיע בכניסה עוצמתית על גבי עגלה מעוצבת, כשהוא מגיש עיבוד אלקטרוני חדשני ומקפיץ לשיר; “לא תנצחו אותי” של יהורם גאון.
הבחירה בשיר אינה מקרית. “לא תנצחו אותי” הפך לאורך העשורים ל”הִמְנוֹן של עמידה איתנה” אך בעיבודו של סאסי הוא מקבל משמעות חדשה; שילוב של כאב עמוק עם רצון בלתי מתפשר לחיות.
“אני מרגיש שאני מייצג שם קהילה שלמה” הוא מספר בהתרגשות ומוסיף; “אני עולה בשם אלו שלא חזרו לרחבה, בשם הפצועים שנאבקים להשתקם בכל יום, ובשם כל מי שבחר, למרות הכל, להמשיך לחיות ולרקוד. אנחנו בוחרים לקום“.
▰ הזיכרון שבלב; הגבורה והאובדן
סיפורו האישי של סאסי ב-7 באוקטובר 2023 הוא תמצית של גבורה וטרגדיה. בשעה 06:29, כשהחלו המטחים הראשונים, סאסי וצוות ההפקה, פעלו במהירות לעצירת המוזיקה ופינוי אלפי המבלים.
כשהמחבלים החלו לזרום לשטח, הם בחרו להישאר עד הרגע האחרון, כדי לחלץ את אחרוני הניצולים.
בזמן שסאסי נלחם על חיי המבלים, משפחתו שהגיעה לחגוג איתו בפסטיבל, נקלעה לתופת ב”מיגונית” ליד בארי. שם, בתוך רגעי אימה בלתי נתפסים, גילה דודו, אבי סאסי ז”ל, גבורה עילאית.
אבי, הקריב את חייו כשבלם בגופו רימונים שהושלכו לתוך המיגונית, ובכך הציל את חייהם של 12 ניצולים, ביניהם; ניצן רחום ז”ל שהייתה בהיריון ובן זוגה.
עמרי איבד באותו יום בני משפחה, עשרות חברים קרובים ושותפים לדרך, אך כבר באותן שעות קשות היה שותף להקמת בית חולים שדה למתן סיוע נפשי ראשוני ל-ניצולים.
▰ מהשיקום ועד להנצחה העולמית
מאז ה-7 באוקטובר, סאסי לא נח. הוא הקדיש את חייו לשיקום קהילת ה”נובה” המובל על ידי עמותת “קהילת שבט הנובה” (We Will Dance Again)
בין היתר הוא הוביל את מיצגי ההנצחה המרשימים בארץ ובעולם (ביניהם המיצג בערים; ניו יורק ובלוס אנג’לס), והפך לשגריר של הזיכרון והתקווה.
“החזרה לעמדת הדי-ג’יי היא עבורי סגירת מעגל” הוא מסביר; “אני לא חוזר לנגן מאותה נקודה שבה הכל נעצר. אני חוזר ממקום של עוצמה, מהמקום שבו אנחנו בוחרים להתחיל מחדש“.
הופעתו בטקס המשואות תהיה חלק מרצף המציג את סיפור השיקום הישראלי; מהפצועים בבתי החולים, דרך היישובים הנבנים מחדש בנגב המערבי, ועד לחזרה ההדרגתית לשגרה המלווה בזיכרון תמידי.
כשהבַּיְט האלקטרוני של “לא תנצחו אותי” יהדהד בהר הרצל, הוא יהווה תזכורת חיה לכך שהמוזיקה של ישראל אולי הופסקה לרגע, אבל היא לעולם לא תגווע.
הכתבה הובאה בשיתןף עם מירי חיון – יחסי ציבור וייעוץ תקשורתי. טלפון נייד; 052-4655115 מייל; [email protected].
