בפינת הרחוב, בין משרד הביטחון למשרד ההסברה, נפתחה שוב מכבסה. השלט מעליה מתנוסס בגאווה; “מכבסת המילים הלאומית. ניקוי יסודי למציאות מלוכלכת”!
■ רוצים עוד עדכונים? הצטרפו אל ’כאן ישראל | כאן נעים | אתר החדשות המקומיות הוותיק של כל המדינה‘ ב’פייסבוק’ או ב’טוויטר’.
בפנים המכונות מסתובבות, רועשות, מזמזמות. הן שוטפות, סוחטות, מבריקות את המילים, עד שלא נשארת בהן טיפת דם אחת.
המכבסה עובדת במשמרות; בוקר, ערב, ולילה מתמשך בלי שינה, כי הרי יש מלחמה.
בבוקר, מביאים לשם את “כישלון המודיעין“, זורקים לתוך ה”תוף” עם קצת אבקת אחריות קולקטיבית, מדליקים על חום גבוה של “נלמד את הלקחים” ומוציאים משם בד רך ונעים ששמו החדש; “אירוע לא צפוי במציאות מורכבת“.
הציבור, עומד בתור, מסתכל על הבדים המתייבשים, וממלמל; “נראה כמו חדש”.
הוא לא יודע שכל הכתמים, עברו פשוט לצד השני של הבד. אחר הצהריים, מגיע משלוח חדש; “קורבנות אזרחיים“. מילה כבדה, עם ריח של אפר.
מכניסים למכונה עם מרכך חמלה אסטרטגית, ואחרי סיבוב מהיר… הופ! זה כבר “נזק אגבי“.
כמעט ריח של יסמין. בערב, מביאים את “מבוי סתום מדיני” והמנהל אומר; “לא לדאוג, זה יורד יפה“!
█ “אין בושם בעולם שיכול להסתיר ריח של מציאות שרופה“.
משרים עם קצת “עת רצון” מוסיפים כפית “חלון הזדמנויות” ומקבלים בד חדש בשם; “מהלך מדיני באופק“.
האופק, אגב, מכוסה עשן, אבל זה רק עניין אסתטי. ולפני סגירה מגיעה “המלחמה עצמה“. כבדה, ספוגת דם, צעקות, ילדים, אובדן, עייפות.
העובדים מזיעים, שוטפים, משפשפים, שמים אֵקוֹנוֹמִיקָה (חומר לחיטוי ולהלבנה המכיל כלור) של רכים, מרכך ציונות, ובושם אחדות. הם תולים אותה לייבוש מול המצלמות ומכריזים: “מלחמת התקומה. הצלחה מסחררת!”.
אין טבח. אין שחיטה, אין אונס, אין שריפה. אך בבוקר, כשנפתחת הדלת מאחור, נשפכים החוצה מי הכביסה. אדומים, עכורים, חמים עוד מה’אמת‘.
הם זורמים אל הרחוב, חוצים את הסף, ומזכירים לכולם שלכל כתם, יש מקור וכי; “אין בושם בעולם שיכול להסתיר ריח של מציאות שרופה“.
