פעם… לפני הרבה שנים, כשעבדתי כאן, רצו לכרות את עץ התאנה הקשיש הזה… כי כמעט קרס… ואני החלטתי להציל אותו. הטרפתי את סידני רוזנסטון, הקדר של האחוזה, שלבסוף יצר תמיכות לעץ הכפוף… ולאט לאט, התאושש העץ וניצל.
■ רוצים עוד עדכונים? הצטרפו ל’כאן ישראל | כאן נעים | אתר החדשות המקומיות של כל המדינה ב’פייסבוק’ או ב’טוויטר’.
ומאז בכל אוגוסט גם מעניק תאנים משובחות, צל ויופי למתחם שליד הבאר האנטילית העתיקה… אני גאה בעץ התאנה שלי הזה שנלחם.
וגם בנו שהתעקשנו והצלנו אותו. (האמת… רק סידני ואני זוכרים את המבצע… כולם שכחו ואולי אין זה באמת ממש חשוב לאיש שהצלנו עץ) ב‘אחוזת דוברובין’ אחת החוות החקלאית הראשונות בעמק החולה השוכנת בסביבה הייחודית של ‘אגם החולה’.
במקום ‘אחוזת דוברובין’ פועל מוזיאון האחוזה מצויה בשמורת הטבע הראשונה שהוכרזה בארץ ישראל, ליד אגמון החולה וסביבו אתר תיירות המהווה מוקד ומקור ידע ל‘צפרות’ בשל העופות הרבים הנוחתים ומבקרות בו למרגלות הרי נפתלי מצפון, מול נהר הירדן במזרח במטעי פירות חקלאי מושבת ‘יסוד המעלה’.
█ בן יקר, ילד אהוב, חכם ויפה ומוכשר. אתה צעיר. אתה תנצח. שולחים לך אנרגיות טובות ומחזקות.
אין פעם אחת שאני עוברת ולא נעצרת ליד עץ התאנה ומתבוננת בו בגאווה גדולה וסיפוק.
ובשנה האחרונה, חברים קורסים… ולא מצליחה להצילם בשום תמיכה. ניריתי האהובה כל כך, איננה, ניסו הכל. הרופאים, המשפחה, החברים והיא עצמה…בסוף ויתרה. הלכה. אני כועסת עליה שויתרה. כי היא דמות חשובה בחיי כולנו!
וסידני היקר, הולך ודועך וכל כך רחוק מהדמות הבטוחה ומלאת האנרגיות והיצירתיות שסחפה את כולנו למסיבות אין סופיות… לימי שמחה, עשייה ויצר קדרות ברמה הגבוהה ביותר.
ואין מי שיבנה לו תמיכה להצילו. כמו שיצר הוא לעץ התאנה, ולחברים הרבים שלו.סדני, כבר לא תמיד מזהה אותי…
ובן המקסים האהוב, כמו ילד שלנו… בבית חולים. כבר חודשים רבים ומייסרים של כאבים וטיפולים, במצב לא פשוט, במחלקה הארורה של המחלה הארורה. רק בן 27.
לא תמיד האדם חזק כעץ השדה. לא תמיד השירים והתקוות נכונים. המילים נשמעות טוב אולי… אבל המציאות אכזרית.
בן יקר, ילד אהוב, חכם ויפה ומוכשר. אתה צעיר. אתה תנצח. שולחים לך אנרגיות טובות ומחזקות. תלחם!!!
