שמו הקדום של היום הוא ‘יום הכיפורים’. בספר ויקרא נאמר; “אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא” (ויקרא כג, כז). גם בלשון חכמים, שמו של היום הוא; יום הכיפורים, כגון; “יום הכיפורים אסור באכילה ובשתייה” (משנה יומא ו, א). אף מסכת יומא ב-משנה וב-תלמוד – העוסקת ב’הלכות יום הכיפורים’ – קרויה בכמה כתבי יד; ‘מסכת כיפורים‘.
■ רוצים עוד עדכונים? הצטרפו אל ’כאן ישראל | כאן נעים | אתר החדשות המקומיות הוותיק של כל המדינה’ ב’פייסבוק’ או ב’טוויטר’.
יום הכיפורים (מכוּנה גם יום כיפור או בקצרה; כיפור) הוא אחד ממועדי ישראל הנחשב לקדוש במיוחד.
בפיוט הקדום, החל רווח גם הצירוף יום כיפור לציון יום הצום, וכן צום כיפור.
כך אנו מוצאים בפיוט המפורסם; ‘וּנְתַנֶּה תוקף‘, שככל הנראה חיברו הפייטן ינַּיי, בן המאה השישית; בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה יִכָּתֵבוּן וּבְיוֹם צוֹם כִּפּוּר יֵחָתֵמוּן.
צירופים אלו, החלו לשמש בתפוצה רחבה ב-ימי הביניים לצד יום הכיפורים (או ‘יום כיפורים‘ למשל בתפילת “כל נדרי“).
צורות רבים משמשות לעיתים להבעת מושג מופשט, למשל בצירופים; ‘ליל שימורים‘ וכן ‘ילד שעשועים‘ (שניהם מן המקרא).
למעשה, אין הבדל משמעות בין שתי הצוּרות; כיפורים ל’כיפור‘ והן מצטרפות לזוגות נוספים של רבים ויחיד המשמשות באותה משמעות, כגון; ניחומים וניחום (אבלים), תחנונים ותחנון, געגועים וגעגוע.
בלשונות היהודים משמשת צורת היחיד; יום כיפור (יידיש) או כיפור סתם (ערבית יהודית ו-לדינו, לצד כינויים נוספים) ומכאן השימושים הרווחים בימינו. בדיבור גבוה או בכתיבה, נעשה שימוש גם ב-שם הקדום; ‘יום הכיפורים‘.
עוד על המילים שנזכרו ברשומה; כִּפּוּר.
█ על האקדמיה
באלול תשי”ג (1953) קיבלה הכנסת את חוק המוסד העליון ללשון העברית, והונח בו היסוד לפעולת האקדמיה ללשון העברית, ממשיכת דרכו של ועד הלשון העברית. בכסלו תשי”ד, החלה האקדמיה בפעולתה.
ואלו הן מטרותיה של האקדמיה ללשון העברית, שנקבעו בתקנון האקדמיה;
א. לעשות לכינוסו ולחקירתו של אוצר הלשון העברית לכל תקופותיה ושכבותיה.
ב. לעשות לחקירת מבנה הלשון העברית, תולדותיה וגלגוליה.
ג. לכוון את דרכי התפתחותה של הלשון העברית לפי טבעה, לפי צרכיה ואפשרויותיה בכל תחומי העיון והמעשה, באוצר המילים, בדקדוק, בכתב, בכתיב ובתעתיק.
ד. לפעול לשמירת מעמדה של העברית, להעלאת קרנה ולידיעת תולדותיה בקרב הציבור.
האקדמיה היא המוסד הפוסק בתחום הלשון העברית, והחלטותיה בענייני תקן הלשון שנתפרסמו ב”רשומות” מחייבות את מוסדות המדינה.
בראש האקדמיה עומד נשיא האקדמיה ולצדו סגן הנשיא. חברי האקדמיה – חוקרי הלשון העברית והספרות העברית לדורותיה לצד יוצרים ומתרגמים – מתכנסים לישיבות האקדמיה ללשון העברית, משתתפים בוועדות האקדמיה וממלאים תפקידים נוספים.
האקדמיה היא מוסד עתיר ידע, והיא מעמידה את אוצרותיה לרשוּת הכלל לצורכי לימוד עיון ומחקר בפרסומים מדעיים ובאתרים ייעודיים במרשתת.
מראשית שנות האלפיים פועלת האקדמיה להנגשת מפעליה לציבור. לשם כך, החליטה האקדמיה להקים בית חדש ופתוח שבו תורחב פעילות המחקר והפעילות התרבותית־ציבורית.
מקומו בקריית הלאום בעיר ירושלים, הולם את מעמדה הלאומי־ממלכתי של האקדמיה.
*הכתבה מובאת לאחר פורסמה באתר של האקדמיה ללשון העברית בתאריך תאריך פרסום; 04/10/2011 ועודכנה בתאריך; 29/07/2017.
