המצב המדיני במדינת ישראל הוא מורכב, והיטיב להגדירו, מתוך מחשבה מעמיקה תחילה – או באקראי, לפני מספר חודשים, ראש הממשלה מר בנימין נתניהו, אמר בריאיון לערוץ תקשורת זרה; “מיעוט קיצוני לקח בשבי את השמאל בישראל”.
■ רוצים עוד עדכונים? הצטרפו אל ’כאן ישראל | כאן נעים | אתר החדשות המקומיות הוותיק של כל המדינה’ ב’פייסבוק’ או ב’טוויטר’.
האם “תושבי ישראל חיים בסרט“? מתברר, כי כרגיל, נתניהו, קלע ללב העניין והצליח לתאר את המציאות הפוליטית המורכבת במדינת ישראל, של הפגנות בלתי נלאות על ידי השמאל, בדייקנות מעוררת השתאות.
ההפגנות כוונו לפגיעה במדינת ישראל, שכן הן כוונו גם לגורמי חוץ וגלשו לראיונות בחוץ לארץ במועד ביקור נתניהו במוסדות האומות המאוחדות (האו”ם).
ל-מרכז-ימין הישראלי, אין עניין מהותי מול השמאל הישראלי, אלא יש לו עניין מהותי ונוקב – מול קיצוני השמאל הרדיקלי.
ללא הבנה יסודית של הצד הנגדי – וזיהויו המדויק, ההתמודדות מולו היא קשה, ובמציאות מורכבת כפי שישנה במדינת ישראל, הזיהוי לא קל. מכאן חשיבות מאמרו המצוטט של ראש הממשלה.
לאור המגמה של תוכניות הטלוויזיה בערוצי 11, 12, 13 – ורוב ערוצי הרדיו – הממשיכים לתקוף את ראש הממשלה נתניהו ולפגוע ב-מוֹרָל הצבא והעם נכתב מאמר זה, המהווה משקל נגדי מתבקש כנגד המגמות ההרסניות הללו.
המאבק הציבורי וההתמודדות היום-יומית של המחנה הימני, שזכה ב-רוב ברור בבחירות האחרונות, אינם מול השמאל הישראלי – אלא אל מול קיצוני השמאל, המובילים את המחאה טרם המלחמה וממשיכים ב”כאילו” – מחאה חדשה, שתוכנה אחר – שנושאה הוסט ל”תחזירו את החטופים הביתה עכשיו“, כאילו שישנם גורמים ב”ימין” שלא מעוניינים או לא פועלים, כדי להחזיר את חטוּפי החמאס מרצועת עזה אל מדינת ישראל.
באופן זה, שהוא עקיף ומתחסד, מעמידים פעילי המחאה ו-המחאה -המתמשכת, את הממשלה והעומד בראשה באור שלילי.
ואלה “המיעוט הקיצוני“, שפתם אחרת, חשיבתם שונה – והכללים החלים עליהם, לפי תפישתם – הם כללי משחק שלא מקובלים בחברה נורמלית ואף מוקעים על ידה.
█ קיצוני השמאל מתבטאים בשפה בוטה ושלוחת רסן וקראו טרם “חרבות ברזל” במפורש להפרת החוק ולמרד
לשיטתם של קיצוני השמאל הרדיקלי – המטרה מקדשת את האמצעים, והמטרה שלהם היא אחת – להחליף את השלטון ללא קשר להליך ללא קשר לתוצאת הבחירות ולרצון העם, ללא קשר עם טובת המדינה שהרי הפעילות ההרסנית מתמשכת גם בעצם ימי הלחימה בעזה, וללא זיקה לערכי מוסר.
הם מתבטאים בשפה בוטה ושלוחת רסן, הם קראו טרם “חרבות ברזל” במפורש להפרת החוק ולמרד, הם פנו לאומות העולם בבקשה מתרפסת להתערב בענייניה הפנימיים של מדינת ישראל – ולפגוע בה, להעביר השקעות אל מדינות אחרות.
הם עודדו ככל יכולתם הגירה שלילית של מוחות ממדינת ישראל, בהם; רופאים, אנשי הייטק ואחרים, וקראו ל’סרבנות גיוס לצה”ל‘. העם לא איתם – ראה אחדות הלוחמים, שכבר אחדים פקפקו בקיומה…
קיצוני השמאל הם מארגני ומובילי המחאות, ואין פלא שהם מגייסים לשורותיהם קשישים – שתמורת פרסום ותשומת לב, הצהירו שלא יתייצבו לשירות בצה”ל.
כך זכוּ ל”זמן מסך” ב-מרקע השמאלני של מדינת ישראל, זמן מסך יקר ערך שאותו אין להם דרך אחרת לקבל, ולאחר המלחמה – זמן מסך נוסף כ-פרשנים…
עתה, לאור ההבהרה של ראש הממשלה, כי מדובר במיעוט צעקני, צריך לנהל מערכה – מערכת הגנה, הזמה, וכן, גם; אכיפה ותקיפה. והכול, במסגרת נוקשה של חוקי מדינת ישראל, ללא הפרת סדר ולא בדרכם של קיצוני השמאל.
בבחינה שקוּלה, מגיעים למסקנה, כי מי שראוי לנווט כיום הזה את המערכה, בהתמודדות שקולה וחכמה של מחנה הימין מול קיצוני השמאל, אינו מצוי בתנועות הפוליטיות שמימין לליכוד – מזה, ואינו מצוי ב”קבוצת המתנגדים” בתוך ה”ליכוד” – מזה, אלא הוא – הזרם המרכזי של מצביעי ה”ליכוד“, קרי; הנהגת ה”ליכוד” בראשות בנימין נתניהו.
יש להניח, כי בבחירות דמוקרטיות, שיתקיימו במועדן, ראש הממשלה הנוכחי, יהיה גם ראש הממשלה הבא, ואם לא, העם יצטרך להשלים עם כל תוצאה ולשאת בה.
אנו אכן חיים בסרט, וממתינים בציפייה דרוכה להמשך העלילה, הכי מרתקת בתבל.
