בימים כתיקונם, אדם מן היישוב קם בבוקר, שותה קפה, מתלונן על הפקקים, ומקלל בשקט את מזג האוויר. אבל בימים של מלחמה, ולא סתם מלחמה, אלא כזו עם איראן, עם כל הפוטנציאל הדרמטי, הפואטי והפטריוטי שבה, אותו אדם בדיוק מגלה לפתע ייעוד חדש: הוא הופך ל”מסביר לצרחן”.
■ רוצים עוד עדכונים? הצטרפו אל ’כאן ישראל | כאן נעים | אתר החדשות המקומיות הוותיק של כל המדינה‘ ב’פייסבוק’ או ב’טוויטר’.
הצרחן, למי שאינו בקי בז’רגון המקומי, הוא אותו יצור מופלא שמצליח להפיק צליל בעוצמה של אזעקה גם ללא סוללה. הוא אינו זקוק לעובדות, לעדויות או להבנה בסיסית של המציאות.
כל מה שהוא צריך זה, חיבור אינטרנט יציב ודֵּעָה, רצוי נחרצת, ועדיף כזו, שאף משתנה כל חמש דקות.
וכאן נכנס ‘המסביר‘.
המסביר, הוא יצור אופטימי עד כאב, מאמין בלב שלם שאם רק ינסח את דבריו באופן בהיר, שקול ומנומק,יצליח לשכנע את הצַרְכָן להירגע, לחשוב, ואולי אפילו להקשיב.
הוא מצויד בנתונים, בגרפים, ובמונחים, כמו; “הקשר גיאו-פוליטי” ו”הרתעה אזורית”, שאותם הוא שולף בהתלהבות של קוסם עם ארנב.
הצרחן, מנגד, מגיב בדרך המקובלת; הוא צורח.
“מה אתה מבין בכלל?!”
“אתה בטח עובד אצלם!”
“הכל קונספירציה!”
המַסְבִיר אינו נרתע. הוא ממשיך. הוא מסביר שוב. ואז מַסְבִיר את ההֶסְבֵּר. ואז מוסיף הסבר להסבר של ההסבר, למקרה שהצרחן, פספס איזה ניואנס קטן בין הקריאות.
בשלב זה מתרחש אחד משני דברים; הצרחן, מגביר את הווליום. או; המסביר מתחיל לפקפק בייעודו.
לעיתים נדירות מתרחש דבר שלישי. המסביר, מגלה שהוא עצמו התחיל לִצְרוֹחַ. זהו רגע מרגש במיוחד, שבו הגבול בין המדע לפולקלור מיטשטש, והמסביר הופך לצרחן מוסמך.
במלחמה הנוכחית ” נדמה, כי מספר המסבירים לצרחנים, עלה, על מספר החיילים בשטח.
כל אחד מסביר לכולם; ברשתות, בקבוצות, בתורים ב”סופר” יש מי שמסביר את האסטרטגיה, יש מי שמסביר את הכלכלה, ויש אפילו מי שמסביר למה אין מה להסביר.
והצרחנים? הם פורחים. מעולם לא הייתה להם קהל כזה נאמן.
ייתכן, רק ייתכן, שהפתרון טמון בהבנה פשוטה אחת; הצרחן אינו מחפש הסבר. הוא מחפש קהל. והמסביר, למרבה הצער, מספק לו בדיוק את זה, בהתנדבות מלאה.
אבל אל דאגה.
מחר בבוקר, כשנקום לקפה שלנו, ננסה שוב. כי עמוק בפנים, כל מסביר מאמין שיום אחד, באיזה פוסט נידח, יקרה נס קטן והצרחן, יפסיק לצרוח. או לפחות ינמיך קצת. וגם זה, במציאות שלנו, הישג לא מבוטל.
