אז מה היה לנו? הכרזה על מערכת בחירות מוקדמת לממשלת בריטניה לאור סקרים שניבאו כ- 400 מושבים למפלגת השמרנים, רק לפני כחודשיים, המשיך בהתנהלות קמפיין מופקרת של הגב’ תרזה מיי, מנהיגת המפלגה השמרנית ונציגת מחוז מיידנהד בבית הנבחרים הבריטי, כן, זו אותה אישה שבמהלך החצי השנה 2017 הנוכחית, רגע לפני הבחירות נבחרה על-ידי ‘הטיים מגזין’ כאחת ממאה האנשים המשפיעים בעולם ושממש הקפידה לא לפספס כל תחנה קיימת בדרך והסתיים בבחירות (שלשום) שהביאו להפסד השליטה הבלעדית של המפלגה השמרנית ול-“פרלמנט תלוי”בבריטניה. אז מה היה ובעיקר מה הם התרחישים העתידים.
■ רוצים עוד עדכונים? הצטרפו ל’כאן נעים’ ב’פייסבוק’ או ב’טוויטר’.
תרזה מרי מיי (Theresa Mary May) ראשת ממשלת בריטניה מאז יולי בשנת 2016. היא האישה השנייה המכהנת כראש ממשלת בריטניה, אחרי מרגרט תאצ’ר שכונתה “אשת הברזל“. כזכור, מיי, כיהנה כשרת הפנים בממשלת בריטניה בראשות דייוויד קמרון וכזכור, החליפה אותו בתפקיד לאחר שפרש מהפוליטיקה לנוכח תוצאות משאל העם על עזיבת בריטניה את האיחוד האירופי.
█ ההחלטה על הבחירות
הרעיון לצאת למהלך של בחירות היה אמור לשרת שתי מטרות עיקריות;
■ המטרה הראשונה, לבסס את תרזה מיי, (ש”הוצנחה” כראש ממשלה נבחרת לאחר התבוסה של קמרון במשאל עם) כראש ממשלה נבחרת ולגיטימית, תוך שהיא מגדילה את יכולות התמרון (כאמור היו גם סקרים על 400 מושבים) שלה בממשלתה.
■ המטרה השנייה, להציג בפני האיחוד את הלגיטמציה הציבורית המחודשת שניתן לה במהלכים ליציאה של הברקזיט (פרישת הממלכה המאוחדת מהאיחוד האירופי (מכונה גם: ברקזיט או ברקסיט; מאנגלית: Brexit). כאמור וכפי שנכתב בפתיח, אין כמעט טעות שהגברת מיי לא עשתה במהלך ניהול הקמפיין שלה.
ראוי לציין בין היתר את ההחלטה היהירה להתעלמות משאר המועמדים וסירוב להופעה בעימות, הבריטים (בניגוד להבנה הישראלית), לא אהבו את “הדוכן הריק” של מיי לדיבייט הציבורי. ההודעה שלה על הכוונה לקצץ בתוכנית הרווחה (ממנה נאלצה לחזור) לא ממש סייעה לה.
עקב אכילס הכי בולט היה פיגועי הטרור, שהדליקו זרקור על העובדה שהיא שהייתה האחראית על המשטרה, שספגה במשך 8 שנים קיצוצים משמעותיים. ולבסוף גם הקליפ; “שקרנית, שקרנית” שנוגן בכל בימה אפשרית, לא ממש סייע למיי בקמפיין שנוהל בצורה יהירה ורשלנית.
█ תוצאות הבחירות והמשמעות שלהן
הזירה הבריטית היא פספס של עמים שונים (אנגלים, וולשים, אירים, סקוטים) ששולחים את הנציגים שלהם בחלוקה על פי מחוזות, לאייש 650 מושבים בפרלמנט הבריטי. כדי לשלוט בפרלמנט, באופן עקרוני (רק עקרוני ותכף נבין למה), המפלגה השלטת צריכה להציג מעל 325 מושבים.
במצב בו אין מפלגה שמציגה מעל 325 חברים, יש לפנות להקמת קואליציה, או מה שהבריטים מכנים; Hung parliament | “פרלמנט תלוי“ שהתקיים אגב, עד היום , רק 3 פעמים מאז מלחמת העולם השנייה.
תוצאות הבחירות על פי תוצאות האמת:
הניתוח של הבחירות מעלה שתי מפסידות עיקריות, שתיהן נשים, ושתיהן ראשי ממשלה. האחת היא תרזה מיי ויושבת ראש מפלגת הקונסרבטיבים, שאיבדה את הרוב המוחלט שהיה לה בבית הנבחרים ובסך הכל 12 מושבים.
השנייה היא ניקולה סטרג’ון, ראש ממשלת סקוטלנד ויושב ראש המפלגה הלאומית הסקוטית, שניסתה לבדוק את האפשרות של התנתקות מחודשת מבריטניה, על רקע הברקזיט, (לאחר שבמשאל העם האחרון, נקבע, כי סקוטלנד תשאר חלק מהממלכה המאוחדת), וספגה מכה כואבת במיוחד הכוללת ריסוק של 19 מנדטים (שברובם נדדו למפלגת הלייבור).
המרוויח הגדול של הבחירות ללא שום ספק הוא מנהיג מפלגת הלייבור מר ג’רמי קורביין, שלמרות שנחשב בעל נטיות אנטישמיות ובתחילת המירוץ כ”בלתי בחיר“, הצליח להביא לגל של צעירים (18-24) שיצאו לקלפיות בשיעור שיא של 72%, ויצרו גל המשך למצביעי בארני סנדרס מהמפלגה הדמוקרטית בארצות הברית והעצמת התופעה של צעירים המורדים במוסכמות הקפטילסטיות של הוריהם.
█ המצוקה של מיי והדרך שלה להתגבר עליה
עוד במהלך הספירה של הקלפיות בלילה, החלו הקריאות הפומביות נגד תרזה מיי להתפטרותה מחוץ למפלגתה, אבל כואב יותר (עבורה) מתוך מפלגתה ובכלל זה, הצעה למנות את בוריס ג’ונסון (שר החוץ ולשעבר ראש עיריית לונדון) לתפקיד ראש הממשלה במקומה.
תרזה מיי (יאמר לזכותה) הצליחה לאסוף את עצמה מהתבוסה הקשה, לעמוד על הרגליים, לסגור דיל עם מפלגת ה-יוניוניסטית האירית (הרחבה בהמשך) , לגשת למלכה ולקבל את ההרשאה להתחיל לנהל את המשא ומתן על הקמת הממשלה.
אתמול בהמשך היום היא אישררה מחדש את המינויים של השרים המרכזיים בממשלתה (ובכלל זה את ג’ונסון כ-שר החוץ) ונשאה נאום ברחבת דאונינג 10 שכל כולה מרוכזת כעת בהמשך העשייה, המשא ומתן על הברקזייט שייחל בעוד 10 ימים ומאבק ללא גבולות נגד הטרור המוסלמי.
מכיוון שהמפלגה הלאומנית האירית הדוגלת במדינה אירית אחת עצמאית ומאוחדת, מנותקת מהשלטון הבריטי, ה-שין פיין (בשפה אירית; Sinn Féin | בעברית; “אנו עצמנו“) על 7 המנדטים שלה, הודיעה, כי (תמשיך) להחרים את הפרלמנט, הרי ששותפות של 328 מושבים, יחצו את הקו של 323 מושבים (הדרושים בפועל) להקמת קואליציה ו”החזרת הסדר” הציבורי על מקומו במהירות.
בעשותה כן, הצליחה תרזה מאי לפרק את המוקש שנבע כתוצאה מהכישלון האישי שלה ושל מפלגתה, במהלך בחירות הבזק. הבעיה היא, שהשותפה שלה לממשלה, המפלגה היוניוניסטית, מאמינה בברקזיט רך (שישאיר את בריטניה במסגרת השוק המשותף גם ללא חברות באיחוד – בדומה למעמד של נורבגיה) ולא ברקזיט קשה (גירושין) , מה שיהווה אתגר למנהיגותה ברקע של הכוונה ללכת לבחירות לחיזוק הברקזיט מול האיחוד האירופאי (שכאמור היתה אחת משתי הסיבות להן יצאה לבחירות…).
█ מי אתם היוניוניסטים מצפון אירלנד (מפלגת DUP)?
המדובר במפלגה פרוטסטנטית, שנוסדה בצפון אירלנד, על הבסיס של התנגדות לתנועת ה- IRA. המפלגה, מציגה עמדות פרו בריטיות ובעלת עקרונות שמרניים מובהקים שבאים לידי ביטוי ביחס להתנגדות לנישואים חד מיניים ולהפלות. יושב ראש המפלגה היא (גם כאן), אשה בשם; אלן פוסטר.
בנוסף, המפלגה תומכת כאמור בברקזיט רך. ביחסה לגבי ישראל, הרי המדובר במפלגה בעלת נטיות פרו ישראליות, ואף השיקה ארגון ושמו ‘חברים של ישראל’ שמטרתו להגן על שמה של ישראל באירלנד ולקדם את שיתוף הפעולה עמה. מנהיגי הקהילה היהודית, מיהרו לברך את הקואלציה ואמרו שהיא טובה למדינת ישראל וליהודי בריטניה.
█ העתיד הקרוב
הימים הקרובים יהיו קריטיים למנהיגותה של תרזה מיי. האם תצליח לייצב את הממשלה ולבער את כיסי ההתנגדות מתוך ומחוץ למפלגתה? כיצד יגיב האיחוד האירופי לחולשה כפי שהתקיימה בתוצאות הבחירות והאם שתי המנהיגות, מיי ופוסטר, יוכלו לקיים יחדיו קואליציה פרודקטיבית?
ימים יגידו…
Add Comment