כל מי שלמד תקשורת, יודע, כי בדיווח חדשותי, מקובל ואפילו הכרחי לפעול על פי 5 שאלות בסיסיות המתחילות באות מ’; מה? – מה קרה? מי? – מי היה מעורב באירוע? מתי? – מתי קרה האירוע? מדוע? – מדוע קרה הדבר, או לשם מה? מקום – היכן קרה האירוע? נקדים, טור בר-דעה של חברנו קובי ברדה בבכורה כאן ב-’כאן נעים’ הוא אגרוף זעם חזק וקטלני בבטן הרכה של התקשורת או במילותיו; גסיסתו של הדינוזאור התקשורתי שבא לידי ביטוי ב’שוק התקשורת העולמי’ המצוי בקריסה. אולי הדינוזאור האחרון הזה עוד לא יודע שהשנים בהם השפיע, כיוון, המליך מלכים, רומם אותם ואחר כך ביקר, פגע, לעג, ריסק ואף נפטר מהם באותה המהירות, נכנס לישורת האחרונה של חייו.
■ רוצים עוד עדכונים? הצטרפו ל’כאן נעים’ ב’פייסבוק’ או ב’טוויטר’.
טור בר-דעה של חברנו קובי ברדה; בשנים האחרונות אנו מסתכלים בהשתאות על קריסת עולם התקשורת שהיה מוכר לנו מאז המצאת העיתונות עם הדפסת העיתון הראשון בשנת 1809.
תמורות רבות חלו בעולם התקשורת לאורך השנים, אך אף אחד מהם לא היה כמו זה העובר בשנים האחרונות. לאורך השנים, שינה הגוף הזה שנקרא; “תקשורת המונים” את פניו.
בתחילה היה זה עם הצטרפות הרדיו, לאחר מכן, הטלוויזיה ולבסוף האינטרנט. אבל העיקרון היה תמיד אותו עיקרון.
כלי תקשורת היה “גוף מתווך” שמופעל ע”י קבוצה של אנשים, על מנת להעביר את המסר הנרכש על יד בעלי האינטרס; פוליטיקאים, מדינאים וכולי להמונים.
העברת המסר בוצעה תמיד בצורה חד צדדית מנושאי המסר לציבור ההמונים ללא אינטראקציה כלשהי (זולת קריאה או צפייה) של הקורא וללא שניתנה לו יכולת תגובה אינטאראקטיבית.
למעשה, מדובר במעבר חד סטרי של אינפורמציה מלמעלה (המערכת החוקרת כלפי מעלה או המערכת שמעבירה מסרים להמונים כלפי מטה) באמצעות המתווכים של התעשייה (עיתונאים, דוברים, יחצ”נים).
■
אולם דומה שאף אחת מאותם פלטפורמות שנבנו במשך שנים, ובמקומות רבים כל כך בעולם, לא ניגפו בפני המהפכה של הרשתות החברתיות, שהראשונה והחשובה ביותר שבהם היא פייסבוק.
■
פייסבוק, הצליחה לפעול בכמה מימדים כדי להשתלט על השוק ושוויה המוערך בפברואר 2016, עמד על 328 ביליון דולר (לשם השוואה תקציב מדינת ישראל לשנת 2017, יעמוד על 360 ביליון שקל, כרבע משווי הערכה של פייסבוק). אז איך הם עשו את זה תוך 12 שנים?
לפני שתמשיכו בקריאת הפוסט הזה, אתם לא יכולים שלא לקרוא את המאמר המשובח “Facebook is eating the world“ מתוך ה-Columbia Journalism review.
█║◄מימד התוכן;
פייסבוק מאפשרת לכל אדם, קבוצה, מטרה או חברה להקים עמוד תוכן בחינם. היכולת של הפיכת הפריטים ל”כתבים” שמציפים בזמן אמת תוכן וללא תשלום שכר עבורו (חוסך עליות החזקת מערכת), היכולת בגיוון של החומרים שנצרכים (“מערכת” של מיליונים) והיכולת לשתף אותם בצורות שונות (טקסט, וידאו, תמונות,צ’ט) הביאה לכך ש-1.79 מליארד משתמשים ברשת החברתית הזאת, יותר גדולה מכל תפוצה שהייתה אי פעם בהיסטוריה של צריכת תוכן.
█║◄מימד המפרסמים;
פייסבוק מאפשרת למפרסמים להגיע לכל משתמש על פי הנחיות מדויקות, מהרמה הבסיסית של מגדר, מצב משפחתי וגיל ועד תחומי עניין או חיפושים אחרונים שערך הגולש ובכך למקד את קהל המטרה.
זאת ועוד; בניגוד למודל הוותיק שתמך אך ורק בנתוני בסיס (רייטינג במשחקי כדורגל לפרסומת של בירה או כמות מכירה של מגזיני לאשה למודעה על מוצרי הגיינה נשיים) כמקדם מכירה, הרי שבפייסבוק אין חשיבות למודל זה וזאת משום שהתשלום מתבצע רק בהתאם לחשיפה הרלוונטית שאופינה כאמור.
פועל יוצא נוסף הוא החיסכון בסעיף ההוצאות של משרד פרסום שערך סקרי שוק, כדי לבחור את המקום בו נרצה לפרסם.
בשולי הדברים, נציין, כי היעילות והפשטות של פרסום בפייסבוק והיכולת לחתוך את הצורך בשימוש במשאבים של משרד פרסום כפי שהיה בעבר, מאפשר להרבה יותר מפרסמים קטנים לפרסם את העסק שלהם ובכך למעשה להעצים את גודלה של פייסבוק.
█║◄מימד הזמינות;
פייסבוק הולך איתנו בכיס במסגרת האפליקציה הסלולרית. הוא כל הזמן מחדש (בגלל כמות המשתתפים) ולכן אין צורך לחכות לעיתון הבוקר, או מהדורת החדשות בשעה 20:00.
הוא לא מלכלך את האצבעות (כמו עיתון, למשל) והוא מאפשר להגיב מיד על דברים שאהבתי / כעסתי / חייכתי ( ולא לשלוח מכתב “כותבים למערכת” או לנסות לתפוס את המרכזייה של הרדיו).
הקפיצה הנחשולית קדימה, התחילה עם מעבר לדור השלישי בסלולר והיכולת לגלוש במהירות ולצפות בתכנים במכשיר שגודלו הממוצע 5 אינץ’.
ההשתלטות הטוטאלית הזאת של פייסבוק על שוק הפרסום מקטינה מאוד את “השלולית” בה פועלים כל השחקנים של התקשורת “הישנה” (ואני מכליל בתוכה גם אתרי חדשות אינטרנטיים שסובלים מירידה חדה בפרסום כתוצאה מתופעת “עיוורון באנרים“) ולכן מחייבת מלחמה קשה יותר על משאבים הולכים ומתכלים של תקציבי פרסום.
█║◄ מימד הטכנולוגיה;
התפתחות הטכנולוגיה הצליחה להביא ליצירה של כלים אוטומטים לכתיבת מאמרים ברמה גבוהה במיוחד. היום כבר יש תוכן שכל כולו מבוסס AI (בינה מלאכותית) שמפותחת ממש פה, עם חברת ארטיקולו הישראלית, שבונה באמצעות האלגוריתם שלהם מאמרים מקצועיים למדי מתוך אוסף מאמרים הקיימים ברשת.
זה כל כך מציאותי וממש פה, שאפילו העיתון הגדול והחשוב וושינגטון פוסט, “שכר” את שירותו של הבוט לכתיבת מאמרים ומפרסם אותם במסגרת המהדורה המקוונת שלו.
■
התופעה רק תואץ עם הכניסה האינטנסיבית של פייסבוק אינסטנט ארטיקלס (Facebook Instant Articles) שנותנות צינור חמצן זמני בדמות חלוקת רווחים, עד הרגע שמר צוקרברג, יחליט לשנות את מודל התמלוגים בעוד כמה שנים וזה יהיה הסוף של העיתונות על גווניה השונים.
לדוגמא השנה שוק העיתונות שלנו הישראלי, איבד 100 מליון ש”ח וכל זה לפני שמדברים על פער הדורות.
■
למה זה מביא? שימו לב לירידה בתפוצה של עיתונים בקנדה בטבלה שפרסם אתר האינטרנט thestar הקנדי, שמתאר על נטישת 1/3 מכמות העיתונאים בקנדה בתוך 6 שנים (!!!).
יצוין כי ילדים של היום לא מסוגלים להבין איך “הזקנים” בכלל צורכים עיתונים. שימו לב להבדל הבין דורי בטבלה הבאה של מכון PEW;
█║◄התוכן לא יעלם, כי התוכן הוא המלך;
אז מה יהיה? האם סוף העיתונות יהיה גם סוף התוכן?
התוכן, כן ישתנה, כדי להתאים את עצמו ל-“דור הריטלין” ויעבור לפורמט של וידיאו. מחקר של ענקית הטכנולוגיה סיסקו, צופה, כי עד 2019, כ-80% מתעבורה ברשת תהיה קטעי וידיאו.
אבל התעשייה, היא תשתנה, היא כבר כאמור משתנה, עד ההכחדה הבלתי נמנעת במודל שהכרנו במהלך חיינו.
■
הצפי של התעשייה יהיה לענף קטן, רזה בהפעלה מינימלית בפורמט של בלוגרים.
■
דוגמא לבלוגר שמשפיע ומתפקד כמערכת חדשות הוא הבלוגר הבריטי Paul Joseph Watson שמחזיק מעל 820,000 מנויים.
עד כה, נחשפו לפרסומיו מעל 175 מליון (!!!) צפיות.
תוכלו להתרשם ממנו בוידיאו לדוגמא, שעשה מיד לאחר שהנשיא טראמפ עבר “שחיטה” בתקשורת המסורתית בהקשר להתבטאות שלו בעניין שבדיה:
הבלוגרים, שהם “מערכת” של איש אחד (או מספר מצומצם מאוד של אנשים), ישתלטו על הוואקום וינהלו את תפקיד המערכת החדשותית. דוגמאות וניצנים לכך ניתן למצוא בדמות העבודה המעולה של טל שניידר,
העיתונאית העצמאית והבלוגריסטית, שמפעילה מודל תשלום לקבוצת פרימיום בקבוצת הווצאפ שלה, או דוקטור גיא בכור, שהפרשנות שלו באתרו Gplanet, פועל במודל של מנוי בתשלום לרוב הטקסטים והפרשנויות שלו באתר.
ויש עוד הרבה דוגמאות בארץ ובעולם…
■
המשמעות היא ביטול (עד הכחדה בחלק מהמקצועות המצורפים) שעטפו את תחום התקשורת ובכלל זה; פרסום, עיתונות ויחצ”נות. החל מהשליח שמביא בבוקר את העיתון ועד הבעלים של העיתון (שכמו במקרה של נוני מוזס, נאלץ למכור את נשמתו כדי להנשים את עיתונו), כ-ו-ל-ם ייפגעו.
Add Comment