
מבקרי אכסניות נוער ארץ ישראליות (אנא) ב-פְּקִיעִין (البقيعة, אלְ-בֻקַיְעַה) השוכנת בגליל העליון, לא ידעו עד היום שבסמוך למקום נחשפה תגלית ארכאולוגית ייחודית; ‘מערת נטיפים’ אשר ששמשה כמערת קבורה לפני 6,500 שנה, הגדולה ביותר הידועה בארץ ובה עושר של ממצאים קדומים – גלוסקמאות (קופסה או תיק, ביוונית: γλωσσόϰομος) מעוטרות ומנחות קבורה; קנקנים, כלי פולחן, כלי צור ועוד.
■ רוצים עוד עדכונים? הצטרפו ל’כאן ישראל | כאן נעים | אתר החדשות המקומיות של כל המדינה ב’פייסבוק’ או ב’טוויטר’.
בטקס חגיגי שהתקיים באכסניה בראשית השבוע (א’), במעמד ראש המועצה המקומית פקיעין, דר’ סויד, מנהל רשות העתיקות מר ישראל חסון ומנכל אכסניות נוער ארץ ישראליות (רשת אנא) מר אורי דגול, נחנכה תצוגה ארכאולוגית חדשה שמספרת את סיפור המערה והאנשים שנקברו בה.
התצוגה הוקמה במסגרת שתוף פעולה בין ‘רשות העתיקות’ ואכסניות רשת אנא, הבוחנות בימים אלו, הרחבה והעמקה של שיתוף הפעולה לכלל אכסניות הנוער של הרשת בארץ, על מנת להנגיש לציבור את אוצרות העבר המרתקים.
עד כה, ניתן היה לראות מספר פריטים מהמערה ב-מוזיאון ישראל ב-ירושלים. כעת, בתצוגה הצפונית החדשה ב‘אנא פקיעין’ מוצגים, לראשונה; כלי פולחן, כלי צור, חרוזים, גלוסקמאות שבהן הונחו עצמות המת (תיבות קטנות שמשמשת לקבורה משנית, ומטרתה לשמש כמקום מנוחתם האחרונה של שיירי שלד האדם לאחר שהבשר כלה) מעוצבות, קנקן קבורה שמקורו בגולן ועוד.
כל אלה משקפים את מנהגי הקבורה של תושבי הארץ בתקופה זו, את אמונותיהם ואת חיי הרוח שלהם. מעניין לדעת שהממצאים אף מעידים על מעמדן החשוב של הנשים בתקופה זו.
היישובים העיקריים בתקופה הכלקוליתית נמצאו בעיקר בנגב הצפוני, באזורי העמקים ובגולן, ובתי הקברות היו ידועים בעיקר במישור החוף.
█ הגליל בתקופה הכלקוליתית שהתקיימה בין השנים 4,500 -3,500 לפני הספירה, היה משמעותי יותר מכפי שחשבו עד היום.
דוברת רשות העתיקות הגב’ יולי שוורץ, מסרה לפורטל כאן ישראל | כאן נעים | אתר החדשות המקומיות של כל המדינה, כי; עד לגילויה של המערה במהלך הרחבת כביש בפקיעין בשנת 1995, היה רק מעט ידוע אודות יישובים או בתי קברות בגליל בכלל ובגליל העליון בפרט.
במערה הגדולה, נקברו, להערכת החוקרים, למעלה מ-600 בני אדם.

מסקנת הארכאולוגים שחפרו במערה מטעם רשות העתיקות; דר’ צביקה גל, דר’ דינה שלם והווארד סמיטליין, היא שהגליל ב-תקופה הכלקוליתית שהתקיימה בין השנים 4,500 -3,500 לפני הספירה, היה משמעותי יותר מכפי שחשבו עד היום.
לאחרונה, פורסם, כי בדיקות DNA, שערכו חוקרים מטעם אוניברסיטת תל אביב בעצמותיהם של 22 בני אדם שנקברו במערה, גילו שמדובר בתערובת של אוכלוסייה מקומית עם אוכלוסייה שהיגרה לכאן מאזורי איראן הרי זגרוס (פרסית; رشته كوه زاگرس; ארמית; ܛܘܪ ܙܪܓܣ; כורדית; زنجیرهچیاکانی زاگرۆس; ערבית; جبال زاغروس).
הרי זגרוס, הם רכס הרים בדרום-מערב אסיה המשתרע על פני 1,500 קילומטר לאורך מערב איראן ומקצת ממזרח עיראק, החל מאזור כורדיסטן, לאורך גבול איראן–עיראק ועד ל-מיצר הורמוז.
הרים אלה, מהווים את גבולו המזרחי של המזרח התיכון, לפי הגדרות מסוימות. ההר הגבוה ביותר ברכס זה הוא ‘דנא’ שפסגתו מתנשאת לגובה 4,409 מטרים ו-טורקיה של ימינו.
◄לתיאום ביקור ולינה באכסניית אנא פקיעין, טלפון; 02-5945677. אוצר התערוכה; דר’ צביקה גל, מעצבים; עמרי בן ארצי.