בני הזוג פרלמוטר, רכשו דירה “יד שנייה” בפרויקט של בניין בעיר קריית אונו, ולא היו חלק מקבוצת הרכישה המקורית, נאלצו לשלם למשרד עורכי דין אברהם נאמן, סכום של 0.3 % ממחיר העסקה, כ-5,000 ש”ח, ולא 351 ₪, שהוא שכר טרחה הגבוה פי 14 מהשיעור המותר ◄ ביהמ”ש; אסור על נאמן לדרוש שכר טרחה העולה על זה שנקבע בצווי הפיקוח.
משרד עו”ד אברהם נאמן, הפר צווי הפיקוח, וישיב את שכר הטרחה שגבה ביתר
כב’ השופט, יעקב שקד, בית משפט השלום בעיר תל אביב, הכריע לטובת הגב’ ליאת ומר טל פרלמוטר, דיירי בניין בעיר קריית אונו, שהגישו תביעה נגד משרד עורכי הדין אברהם (אייבי) נאמן. בני הזוג, טענו, באמצעות עו”ד דור חזקיה, כי הועמדו במצב של “אין ברירה”, ולא יכלו לקיים את העיסקה מבלי לשלם למשרד נאמן את שכר הטרחה שדרש. השופט, קיבל את הטענה, כי התשלום למשרד נאמן מכיל “אלמנט של מעין סחיטה”, וזכותם לגבות ממנו בחזרה את מה ששילמו ביתר.
השופט, קבע, כי; “לפי ’חוק הפיקוח על מחירי מצרכים ושירותים’, משנת 2007, ואילך, אסור לגבות סכום העולה על 300 ש”ח + מע”מ, כלומר; 351 ש”ח בלבד, עבור השירות שנותנים עורכי דין המבצעים רישום פנימי בהעדר רישום זכויות בפנקסי המקרקעין”.
בני הזוג פרלמוטר, אשר רכשו דירה “יד שנייה” בפרויקט של בניין בעיר קריית אונו, ולא היו חלק מקבוצת הרכישה המקורית, נאלצו לשלם למשרד עורך דין אברהם נאמן, סכום של 0.3% ממחיר העיסקה, כ-5,000 ש”ח, ולא 351 ש”ח שהינו שכר טרחה הגבוה פי 14 מהשיעור המותר, כל מה שנדרש במצב זה הוא החלפת הרישום הפנימי במחשבו של משרד עורכי הדין, ובמקרה זה, מהרוכש הקודם לבני הזוג פרלמוטר.
זוהי פעולה פשוטה יחסית, שלא מחייבת ליווי משפטי מורכב של פרויקט בנייה או רישום בית משותף, ולכן במצב זה; “הגביל המחוקק את הסכום שניתן לגבות והעמידו על מאות ש”ח בודדים”.
משרדו של נאמן, טען, כי צווי הפיקוח אינם חלים על רכישת הדירות בבניין, כי מדובר ב’רכישה מיזם’, אך השופט, דחה את הטענה, וקבע, כי; כאשר מדובר ביזם, הרוכש, משלם עבור רישום הבית המשותף, ולא עבור העברת הזכויות. כך למשל, בבניין של בני הזוג פרלמוטר, חברי קבוצת הרכישה שילמו לפחות 270,000 דולר, ורק על תשלום זה, לא חלים צווי הפיקוח.
עם זאת, קובע השופט, כי; “אין כל היגיון מסחרי או אחר להחריג את תחולת צווי הפיקוח מהחולייה הנוספת, שהשירות שהם מקבלים כמו בני הזוג פרלמוטר; “הינו העברת הרישום בלבד”. השופט, מוסיףף וקובע, כי; “מסקנה זו, מתיישבת גם עם ההגיון הצרכני ומטרת צווי הפיקוח, כחוק צרכני שנועד להגן על הציבור ה”שבוי” בידיו של משרד עורכי דין פלוני, ואינו יכול לשכור שירותי משרד עורכי דין אחר לצורך ’רישום הבית המשותף’”.
כב’ השופט, יעקב שקד, בתל אביב, קבע, כי בני הזוג פרלמוטר, שיוצגו באמצעות עו”ד דור חזקיה מטעם משרד עורכי דין חזקיה-חכמון, הועמדו בפני עובדה מוגמרת, ולפיה הם חייבים לשלם את שכר טרחתו לצורך העברת הזכויות. השופט, קיבל את הטענה שהתשלום למשרד עו”ד אייבי נאמן, מכיל “אלמנט של מעין סחיטה”, ולכן החליטו הדיירים שלא להפסיד את רכישת הדירה אלא לקיים את העיסקה. לסיכום הכריע, השופט, שקד, כי; “בכל מקרה אסור היה על המשיב לדרוש בכלל שכר טרחה, העולה על זה שנקבע בצווי הפיקוח”.
את התביעה הגישו בני הזוג פרלמוטר גם בשם יתר דיירי הבניין, והשופט, הכריע, כי קיימת עילת אפשרות סבירה שהשאלות המהותיות לתביעה זו; “יוכרעו לטובת הקבוצה, שכן הפרת הצו מקימה לחברי הקבוצה על פניו זכות לתביעת השבה של סכומים שנגבו מהם ביתר על ידי המשיב בניגוד לצווי הפיקוח, לרבות מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט, וכן ב’עוולה נזיקית’ של הפרת חובה חקוקה”.
מדובר בקבוצה של 20 עד 30 מקרים שבהם נגבה שכר הטרחה המופרז, כאשר כל חברי הקבוצה מתגוררים באותו בניין. השופט דחה את הבקשה להגיש את הבקשה כ’תביעה ייצוגית’, וקבע שהתביעה תמשיך ותתברר כ’תביעה אישית’, שאליה יצטרפו אליה יתר הדיירים בבניין, אשר זכאים להחזר הכספי, כך שאם עשרות הדיירים, יחליטו לנקוט הליך משפטי; “יוכלו להגיש תביעה בהליך פשוט, מהיר וזול יחסית”.
כב’ השופט, יעקב שקד, קבע, כי; “ניתן לפרסם בבניין מודעה – או לפנות אישית – לכל אחד מחברי הקבוצה, בזמן קצר יחסית, ולבקש לחתום על ייפוי כח לצורך הגשת תביעות אישיות, ביחד, בהליך אחד”.
Add Comment