את מסעו למצרים, עשה החייל גלעד שליט, בליווית אחמד אל-ג’עברי, שהוא מפקד הזרוע הצבאית של החמאס. יחד עימו, ליווה את שליט גם בכיר החמאס, חבר ההנהגה המדינית של התנועה, מחמוד א-זהאר
העיתון הכווייתי, אל ג’רידה, מדווח: גלעד שליט, כבר הועבר למצרים
העיתון הכווייתי, אל ג’רידה, דיווח, היום (חמישי), כי גלעד שליט, החייל הישראלי החטוף מאז ה-25 ביוני 2006, על ידי ארגון החמאס, נמצא למעשה, כבר מספר ימים במצרים, שם הוא מוחזק במקום בטוח וחשאי.
לדברי אותם מקורות בעיתון את מסעו למצרים, עשה החייל שליט, בליווית אחמד אל-ג’עברי, שהוא מפקד הזרוע הצבאית של החמאס. יחד עימו, ליווה את שליט גם בכיר החמאס, מחמוד א-זהאר (محمود الزهار), חבר ההנהגה המדינית של תנועת חמאס בעזה.
לדברי העיתון, אל ג’רידה, הועבר שליט באוטובוס מצרי מעזה, זאת תחת אבטחה כבדה של אנשי חמאס וכוחות הביטחון של מצרים בגבול.
לפי פרסומים זרים, העברת החייל שליט לאדמת מצרים, שימשה כמעין ערובה, אותה ביקשה מצרים, מן החמאס, כדי להבטיח את כוונותיו הרציניות של הארגון לקידום עסקת חילופי השבויים.
בפעם האחרונה שנראה, היה, כי חלה תמורה משמעותית במו”מ לשחרור החייל גלעד שליט, הייתה לאחר 1,195 ימים בשבי, שהם יותר משלוש שנים, בהן קיבלה ישראל, ביום ה-2 באוקטובר 2009, קלטת וידאו באורך 2:42 דקות אשר בה נראה מצולם החייל החטוף, גלעד שליט, במדים.
הציבור, נחשף לקלטת/דיסק, לאחר אישור משפחת שליט. בתמורה לקלטת שיחררה ישראל 21 אסירות פלסטיניות. בכך למעשה נפתח המו”מ המשמעותי מאז נשבה החייל שקרם עור וגידים, עד לכתיבת שורות אלו.
בצילום בקלטת, נצפה גלעד שליט, מקריא טקסט שנכתב מראש, ובו העלה זיכרונות משפחתיים. החייל שליט, קם על רגליו למשך כמה שניות והתקדם לעבר המצלמה, כדי שיוכלו לחזות במצבו הבריאותי, עד כמה שאפשר.
▼ דברי גלעד בסרטון הוידיאו;
“שלום, אני גלעד בן נועם ואביבה שליט, אח של הדס ויואל שגר במצפה הילה. תעודת הזהות שלי היא; 397029.
היום יום שני, ה-14 בספטמבר 2009.
“כפי שאתם רואים, אני מחזיק בידי את העיתון “פלסטין” של היום 14.9.2009, היוצא בעזה. אני קורא בעיתון במטרה למצוא מידע לגבי, ומקווה למצוא מידע כלשהו שיבשר לי על שחרורי ועל חזרתי הביתה, בקרוב.
אני מקווה, ומחכה כבר תקופה ארוכה ליום שבו אשתחרר. אני מקווה שהממשלה הנוכחית בראשות בנימין נתניהו לא תבזבז כעת את ההזדמנות להגיע לסיכום העסקה, וכתוצאה מכך, אני אוכל להגשים סוף סוף את חלומי ולהשתחרר.
“אני רוצה למסור ד”ש למשפחתי, ולומר להם שאני אוהב אותם ומתגעגע אליהם מאוד ומייחל ליום שאראה אותם שוב. אבא, יואל והדס, האם אתם זוכרים את היום שבו הגעתם לבסיס שלי ברמת הגולן? בתאריך 31 בדצמבר 2005, שאם אני לא טועה נקרא; רוויה ב’.
עשינו סיור מסביב לבסיס וצילמתם אותי על טנק “המרכבה” ועל אחד הטנקים הישנים בכניסה לבסיס. אחר כך, נסענו למסעדה באחד הכפרים הדרוזים, ובדרך הצטלמנו בצדי הכביש על רקע החרמון המושלג.”
“אני רוצה לומר לכם, שאני מרגיש טוב מבחינה בריאותית, ו-“המוג’הדין” מגדודי עז א-דין אל-קסאם, מתייחסים אלי, מצוין. תודה רבה ולהתראות”.
▼ על החטיפה של החייל גלעד שליט
בבוקר יום ראשון, 25 ביוני 2006, תקפה חוליה של חמאס טנק מרכבה סימן 3, שהוצב לשמירה על גדר המערכת, ומוצב של צה”ל שנמצאו שניהם בשטח ישראל, לאחר שחצתה את הגבול מדרום רצועת עזה באמצעות מנהרה ליד מעבר כרם שלום. במהלך התקיפה נהרגו מפקד הטנק וחייל בצוות הטנק, וארבעה מחיילי המוצב נפצעו.
החוליה חטפה את גלעד שליט, איש צוות הטנק, שככל הנראה נפצע בעת החטיפה, והעבירה אותו לרצועת עזה. דובר של “ועדות ההתנגדות העממית” טען, כי ההתקפה בכרם שלום תוכננה כמעט חודשיים.
גדודי עז א-דין אל-קסאם*, שהם הזרוע הצבאית של ארגון חמאס, ארגון “ועדות ההתנגדות העממית” (הכולל פלסטינים מארגון פת”ח, הג’יהאד האסלאמי וחמאס) וארגון “צבא האסלאם” פרסמו הודעה ב-26 ביוני 2006 (יממה לאחר חטיפתו של שליט), המציעה מידע אודותיו – אם ישראל תסכים לשחרר את כל האסירות ואת כל האסירים הקטינים, שמתחת לגיל 18. בכך, לקחו הארגונים לראשונה את האחריות על החטיפה.
באפריל 2008, הועלה שליט מדרגת רב טוראי לדרגת סמל ראשון.
▼ מי זה עִז א-דין אל-קסאם?
שייח’ עִז א-דין עבד אל-קאדר מוסטפא יוסף אל-קסאם (בערבית: عزّ الدين القسّام) (1882 – 20 בנובמבר 1935), חכם דת מוסלמי סורי, מנושאי הדגל של הרדיקליזם הערבי-מוסלמי בארץ ישראל בראשית המאה ה-20. על שמו נקראים הפלג הצבאי של חמאס, גדודי עז א-דין אל-קסאם, וכן רקטות הקסאם הנורות לעבר יישובים ישראליים סביב רצועת עזה.
▼ הצעדים לשחרורו של שליט
בעקבות חטיפתו של גלעד שליט יצא צה”ל למבצע גשמי קיץ. במקביל התנהלה פעילות דיפלומטית של גורמים בינלאומיים, בעיקר מצרים, לשחרורו של שליט. בהיותו של שליט גם אזרח צרפתי, ניהלה צרפת חזית דיפלומטית. ואולם החוטפים, שפעלו תחת פיקודו של ח’אלד משעל ואנשי ההנהגה הצבאית של חמאס, סירבו לשחררו.
בלילה שבין 28 ל-29 ביוני 2006, עצר צה”ל עשרות מראשי חמאס ביהודה ושומרון, כולל 20 חברי פרלמנט ו-8 שרים בממשלה הפלסטינית, בהם מוחמד אבו טיר ושר האוצר עבד א-ראזק. הפעולה תוכננה מספר שבועות מראש ובוצעה תוך תכנון עם השב”כ ו-פרקליטות המדינה.
בחמאס, טענו שהמעצרים באו כדי לתת לישראל קלף מיקוח על החייל החטוף. בישראל, טענו שהמטרה היא להילחם בממשלת הטרור של חמאס, ושכל העצורים יועמדו למשפט על חברות בארגון טרור.
ב-1 ביולי, חוטפיו של שליט, דרשו לשחרר 1,000 אסירים פלסטינים תמורת שחרורו. ישראל, דחתה את הדרישה, חזרה על עמדתה שלא תנהל עסקאות עם טרוריסטים ודרשה את שחרור החייל. יחד עם ההתנהלות הצבאית, החלו להתגבר חילוקי הדעות בין הפלגים ברשות הפלסטינית. שיאם היה עם הודעתו של אבו מאזן, כי; “מאמצי המצרים (לשחרור החייל) נתקלים בקשיים, בשל היעדר כתובת בצד של החמאס, ובשל חוסר יכולתם לקבל החלטות”.
בנוסף, חשפו הפעילויות חילוקי דעות בין ההנהגה המדינית של חמאס, שמנוהלת על ידי איסמעיל הנייה, ראש הממשלה הפלסטינית, לבין ההנהגה הצבאית של חמאס, שמנוהלת על ידי ח’אלד משעל.
ב-3 ביולי, הציבו ארגוני הטרור שחטפו את שליט אולטימטום לישראל, לפיו היא נדרשת לשחרר עד 4 ביולי בשעה 6:00 בבוקר אסירים פלסטינים. עם זאת, לא צוין במדויק מה יקרה אם הדרישות לא תיעננה. לשכת ראש הממשלה דחתה באופן רשמי את האולטימטום. עם פקיעת האולטימטום הודיע ארגון “צבא האסלאם” שלא ימסור עוד מידע על גורלו.
ב-12 בספטמבר, הורה בית הדין הצבאי לשחרר 18 בכירי חמאס העצורים בישראל. המדינה עתרה נגד ההחלטה וערעורה התקבל. המדינה טענה כי מעצר אנשי החמאס אינו קלף מיקוח לשחרור שליט אלא חלק מהמלחמה בטרור.
ב-26 בנובמבר 2006, הגיעו אהוד אולמרט ואבו מאזן להסכמה על הפסקת אש, לאחר שארגוני הטרור הפלסטינים הסכימו להפסיק את הירי על שדרות בתמורה להפסקת פעולות צה”ל ברצועה. במבצע נהרגו 394 פלסטינים, אך ישראל כשלה בהשגת המטרה העיקרית שלה, שחרורו של שליט. בעקבות לחץ ציבורי ותקשורתי, נכנס אולמרט למשא ומתן בתיווך אבו מאזן ומצרים על שחרור שליט תמורת שחרור אסירים.
ב-8 בספטמבר 2007, טענו הפלסטינים, כי מסתערבים של צה”ל חטפו ברפיח את “אבו ח’אלד”, מוהאווש נועימאת אל-קאדי,
Add Comment