יוסף (טומי) לפיד שר המשפטים לשעבר הלך לעולמו

לפיד היה עיתונאי במשך שנים ארוכות ● זוכה פרס סוקולוב לעיתונאות לשנת 1998 ● שימש מנכ”ל רשות השידור ושימש בתפקידו האחרון יו”ר מועצת יד ושם

יוסף (טומי) לפיד שר המשפטים לשעבר הלך לעולמו

יוסף (טומי) לפיד, שר המשפטים לשעבר, יו”ר “מועצת יד ושם” הלך לעולמו לפנות בוקר (ראשון) לעולמו לאחר מחלת סרטן קשה, בן 77 היה במותו. לפיד, אושפז בימים האחרונים בבית החולים איכילוב במצב קשה, והלילה קבעו הרופאים את מותו.

יוסף (טומי) לפיד (נולד ב-27 בדצמבר 1931), סופר, עיתונאי, ופוליטיקאי ישראלי. היה ראש מפלגת שינוי, סגן ראש הממשלה ושר המשפטים בממשלתו השנייה של אריאל שרון.

לפיד נולד כטומיסלאב למפל בנובי סאד, שבסרביה (אז חלק מממלכת יוגוסלביה). בנם של קתרינה (קאתו) לבית בירמן וד”ר בלָא למפל, עורך דין ועיתונאי, משפחה יהודית רפורמית אמידה, ממוצא הונגרי.

שגרת חיי המשפחה נקטעה כשהיה לפיד כבן שתים-עשרה שנים וחצי, בסמוך לסוף מלחמת העולם השנייה. בבוקר 19 במרץ 1944 נלקח האב על ידי הנאצים, רגע שלימים תארו לפיד כ”זה הרגע שבשבילי אלוהים מת”. תחילה הועבר האב לבית מלון מקומי בו רוכזו היהודים, משם למחנה ריכוז הונגרי בבצ’קה טופולה ומשם לאושוויץ.

לקראת שלהי המלחמה הוצעד האב מאושוויץ למחנה מאוטהאוזן, שם נפטר מהתקף לב שבועיים לפני תום המלחמה. לפיד ואמו נלקחו לגטו בבודפשט; הם שרדו את התופת, בשונה מרבים מבני משפחתם שנספו בשואה. בשנת 1948 עלו לישראל.

במאמר שפרסם 50 שנה לאחר מכן, הציג את עמדתו על ההישג של קליטת העלייה: “עיצבנו מדינה דמוקרטית, חברה פלורליסטית ועם אחד – במקום שבו לא היה לנו לא את זה ולא את זה ולא את זה. כל חילוקי הדעות בנושא העלייה והקליטה הם עניין של מה בכך, לעומת ההישג האמיתי של כור ההיתוך”.

בעל תואר בוגר במשפטים, תושב שכונת אפקה תל אביב.

זוכה פרס סוקולוב לעיתונאות לשנת 1998.

פעילות ציבורית

תפקידים בעיתונות הכתובה:

▪ עיתונאי, פובליציסט וחבר מערכת “מעריב”
▪ עורך ירחון הנשים “את”
▪ יו”ר מערכת מגזין הצרכנות “בדוק”

תפקידים בטלוויזיה וברדיו הממלכתיים:

▪ מנכ”ל רשות השידור
▪ מנהל הטלוויזיה הישראלית (בתקופת קיומו של ערוץ יחיד)
▪ חבר פנל בתוכנית “פופוליטיקה”.
▪ עורך ומגיש של תוכנית הרדיו “השבוע שלי”.

תפקידים ברשתות טלוויזיה פרטיות:

▪ יו”ר התאחדות הטלוויזיה בכבלים
▪ ממייסדי חברת התוכניות ICP
▪ דירקטור בחברת הכבלים מת”ב

תפקידים ציבוריים נוספים שמילא:

▪ יו”ר מועצת יד ושם
▪ יו”ר איגוד השחמט הישראלי.

פעילות פוליטית

לאחר שהועמד על ידי ח”כ אברהם פורז בראש מפלגת “שינוי”, נבחר לכנסת בבחירות 1999. הוביל את המפלגה להצלחה והביא אותה ל-6 מנדטים. במידה רבה צמחו מפלגת “שינוי”, ולפיד בראשה על רקע המסר של התנגדות לכפייה דתית. האופן שביטא מסר זה, שנראה למבקריו בוטה, הוביל להאשמתו בשנאה לחרדים ולדתיים.

מסרים נוספים שביטאה “שינוי” היו תמיכה בכלכלת שוק חופשי קפיטליסטית והקלת הנטל על מעמד הביניים. במישור המדיני מיצב עצמו לפיד כדמות מרכז, רחוק מהתבוסתנות שבה אפיין את השמאל, אך תומך בניהול זהיר של תהליך שלום שיכלול ויתור על שטחים.

לאחר פרישתו ממפלגת “שינוי” והנהגתה החליט לפרוש מהחיים הפוליטים

בבחירות לכנסת ה-16 הזניק לפיד את “שינוי” להצלחה מטאורית, ומספר המנדטים גדל ל-15, תוך כדי הפיכת המפלגה לשלישית בגודלה בכנסת. “שינוי” הצטרפה לקואליציה בממשלתו השנייה של אריאל שרון, ו-לפיד מונה לשר המשפטים וסגן ראש הממשלה.

“שינוי” תמכה באופן מלא במדיניות הממשלה, לרבות בתוכנית ההתנתקות והמדיניות הכלכלית של שר האוצר בנימין נתניהו. בפרט תרמה “שינוי” להשוואת גובה קצבת הילדים לכל ילדים, דבר שפגע במשפחות מרובות הילדים, שרבות מהן חרדיות או ערביות.

כשר משפטים נתן לפיד גיבוי מלא לנשיא בית המשפט העליון, אהרון ברק, ולסדר היום שהוביל, שכלל העמקת התערבות בית המשפט בנושאים העומדים לדיון ציבורי במדינה.

בהצבעה שנערכה בכנסת ב-1 בדצמבר 2004 הצביעו שרי “שינוי”, ו-לפיד בתוכם, נגד הצעת תקציב המדינה לשנת 2005, ובעקבות זאת פוטרו מהממשלה. לפיד נימק את ההצבעה נגד התקציב בהבטחת שרון להעביר מאות מיליוני דולרים לחרדים בתמורה להצבעתם.

עם פרישת מפלגת “שינוי” מהקואליציה מונה לפיד לתפקיד ראש האופוזיציה בכנסת, למרות התנגדות שאר סיעות האופוזיציה למינויו ליו”ר האופוזיציה וניסיון להדיחו מהתפקיד עוד לפני שנכנס לכהן בתפקיד זה. ניסיונות הדחה של לפיד לא צלחו בעקבות אי הסכמה של סיעות האופוזיציה למועמד מוסכם לתפקיד יו”ר האופוזיציה במקום לפיד.

לפיד שימש יו”ר האופוזיציה כשנה עד לפרישת סיעת “העבודה-מימד” מהממשלה בעקבות החלטתו של יו”ר מפלגת העבודה הנבחר, ח”כ עמיר פרץ, שהחליף את לפיד בתפקיד ראש האופוזיציה.

מאז פרישתה מהקואליציה, החלה “שינוי” להתדרדר בסקרים. הדרדרות זו החריפה בעקבות הקמת מפלגת קדימה בראשות אריאל שרון. ב-12 בינואר 2006 נערכו פריימריס ב”שינוי”, בהן הצליח רון לוינטל לזכות במקום השני על חשבון אברהם פורז.

לפיד זעם על התוצאות אף שהוא עצמו נבחר למקום הראשון ברשימה, ובתקשורת נפוצו שמועות על כוונתו לפצל את המפלגה או לפרוש ממנה. בעקבות אירועים אלה קרסה “שינוי”. ח”כי “שינוי” חיפשו לעצמם מפלגות אחרות, ובסקרים המפלגה לא עברה את אחוז החסימה. ב-25 בינואר כינס לפיד מסיבת עיתונאים ובה הודיע על התפטרותו מתפקיד היו”ר ופרישתו מ”שינוי”.

לאחר פרישתו ממפלגת “שינוי” והנהגתה החליט לפרוש מהחיים הפוליטים, ולא עמד בראש תנועת חץ – מפלגתם של פורשי “שינוי”. בראש חץ עמד חברו הטוב, ח”כ אברהם פורז, ולפיד תמך בתנועה באופן פומבי ושימש כ”אב הרוחני” של התנועה. לפיד הוצב במקום האחרון ברשימה לאות כבוד. עם זאת, המפלגה לא עברה את אחוז החסימה ופורז לא נכנס לכנסת.

לאחר פרישתו מהפוליטיקה

בבחירות לכנסת ה-16 הזניק לפיד את “שינוי” להצלחה מטאורית

לאחר פרישתו מהפוליטיקה שב לפיד לעסוק בעיתונות, והוא פרסם מאמרים והופיע בכנסים תקשורתיים כעיתונאי. הגיש ברשת ב’ את התוכנית “השבוע שלי”.

ביולי 2006 נבחר לכהן כיו”ר מועצת “יד ושם”, כשהוא מחליף בתפקיד זה את שבח וייס. בנאום שנשא ביום הזיכרון לשואה ולגבורה ב-2007 הזכיר באופן יוצא ד

■ מצאתם טעות בכתבה, זה לא נעים! לחצו כאן ספרו לנו ונתקן.

• Issue: *
  הפרת זכויות יוצרים תוכן לא ראוי לינקים שבורים מאמר שגוי תוכן מעליב כללי
• Your Name: *
  
• Your Email: *
  

• Details: *
  

שלח