חרף האמירות הנוקבות, בחוות דעת המומחה שמונה מטעם המוסד, החליטה הוועדה הרפואית שלא לקבל את חוות דעתו; “אין תיאור של בדיקה קלינית של התובעת ובסיכומו הסתמך על המסמכים הרפואיים משנים קודמות” • מאז הפניה למוסד לביטוח לאומי חלפו כ 4 שנים
אם נכה ל-3 ילדים, מאיימת בהתאבדות לנוכח התעמרות הביטוח לאומי
גם עורכי הדין ענת מולסון בצילום ועמיתה טל נבו, המוכשרים והידועים בישראל כמומחים בתחום רשלנות רפואית ונזקי גוף, עומדים המומים לנוכח מה שהם מכנים התעמרות מזה שנים של המוסד לביטוח לאומי בלקוחתם הצעירה, הגב’ ח.ל (השם המלא במערכת) ואם לשלושה ילדים ואינו מכיר בקביעת רופא מטעמו בעניינה ולא משלם לה כספים המגיעים לה בגין נכותה הקשה. עקב כך היא הגיעה למצב של צו מעצר נגדה בגין חובות והיא במצב רפואי ונפשי קשה ושוקלת התאבדות. עורכי הדין, פנו היום (ראשון) בפנייה דחופה לביטוח לאומי בטרם יקרה אסון.
בימים אלה, בהם מדינת ישראל חוגגת 60 שנה וחורטת על דיגלה את זכויות הפרט, העזרה לחלש ושמירה על החוק והמשפט, זכויותיה של גב’ ח.ל שבנדון זכויות העומדות לה על פי דין-נרמסות בזו אחר זו כשהן מותירות אותה ואת משפחתה חסרת כל ובפתחה של תהום.
פניה זו, כותבים עורכי הדין; “נעשית לאחר שאין ספור פניות, לכל הגורמים הרלוונטיים, לא זכו למענה ענייני כ-3.5 שנים ואנו שבים ופונים אליכם בטרם יקרה אסון, שכן הכתובת כבר רשומה על הקיר מזה זמן רב.
מרשתי ילידת 1970, נשואה ואם לשלושה ילדים, הצעיר ביניהם עוד לא בן שנה. ביום 14.3.04 נפגעה מרשתי בתאונת עבודה עת תוך כדי עבודתה בסניף ש.ש.ה בעיר אשדוד, נפלו מדפי מתכת על ידה הימנית ועל אצבע מס’ 3. לאחר התאונה סבלה מרשתי מכאבים עזים ואובחנה כסובלת מתסמונת הכאב הכרוני (RSD) ביד ימין, אשר כשנתיים לאחר התאונה, החלה להתבטא גם ביד שמאל.
ביום 16.8.04 הוגשה ל-מוסד לביטוח לאומי בסניף טבריה תביעה לקביעת נכות מעבודה. מרשתי עמדה בפני וועדות רפואיות ב-מל”ל (סניף טבריה) ונקבעו לה נכויות זמניות.
ביום 15.3.06 ובתום הנכויות הזמניות, עמדה מרשתי בפני וועדה רפואית נוספת, אשר קבעה, כי על מרשתי להיבדק ע”י מומחה בתחום הכאב וע”י מומחה בתחום הפסיכיאטריה ומשכך, לא קבעה נכות זמנית ו/או צמיתה למרשתי עד לביצוע הבדיקות הנ”ל.
מרשתי נבדקה ע”י מומחה פסיכיאטר ביום 20.6.06 ונשלחה לבדיקה נוירו-פסיכולוגית, אותה ביצעה ביום 3.8.06. בחלוף חודשים רבים וארוכים, רק בחודש 5/07 נבדקה מרשתי ע”י ד”ר קריסטל מומחה בתחום הכאב מטעם מוסד לביטוח לאומי”.
“אך בזאת לא תמו תלאותיה של מרשתי” – כותב משרד עו”ד נבו-מולסון ואח’ ומוסיף; חוות הדעת של ד”ר קריסטל קיבלה במלואן את כל תלונותיה של מרשתי ואת כל קביעותיהם של כל הרופאים שבדקו אותה לאורך השנים כדלקמן:
א. ד”ר קריסטל, קבע, כי מרשתי סובלת מתסמונת הכאב הכרוני ביד ימין וזו התפשטה ב”תמונת ראי” גם ליד שמאל. תופעה קלינית זו מוכרת בספרות הרפואית וגורמת לנכות קשה עם הגבלה בתפקוד היומיומי.
ב. עוד קבע ד”ר קריסטל, כי מצבה הרפואי של מרשתי וכאביה העזים משפיעים השפעה ישירה על מצבה הנפשי, שכן אחת מהשלכות תסמונת הכאב הכרוני הנה המצב הנפשי הקשה שנגרם ממנה.
ג. ד”ר קריסטל, מעריך את נכותה של מרשתי בשיעור של 40% נכות ביד ימין ו-30% נכות ביד שמאל וזאת בגין פגיעה עצבית המערבת את כל הגפה בהתאם לסע’ 14 א’, ב’ (מותאם) לתקנות המל”ל. עוד קבע ד”ר קריסטל שיעור של 50% נכות בגין הגבלה בתנועות כתף ימין בהתאם לסע’ 41 (3) לתקנות המל”ל.
ד. סה”כ הנכות המשוקללת שנקבעה ע”י ד”ר קריסטל, המומחה מטעם המוסד לביטוח לאומי, הנה 97% נכות לצמיתות.
ה. ד”ר קריסטל, מוסיף וקובע, כי מוגבלויותיה של מרשתי כתוצאה מהתאונה מחייבות הכרה מוסדית בנכות מקסימאלית בגין איבוד כושר עבודה ויכולת להתפרנס וממליץ להפעיל את תקנה 15 במלואה שכן עקב המגבלות הכרוניות החמורות ביכולות התפקודיות של הגפיים העליונות, לא יתאפשרו התנאים שיאפשרו למרשתי חזרה לעבודה.
חרף האמירות הנוקבות, אשר אינן משתמעות לשתי פנים בחוות דעתו של ד”ר קריסטל, המומחה שמונה מטעם המוסד, החליטה הוועדה הרפואית שלא לקבל את חוות דעתו מהטעם, כי; “אין תיאור של בדיקה קלינית של התובעת ובסיכומו הסתמך על המסמכים הרפואיים משנים קודמות”. עם זאת קבעה הוועדה, כי מרשתי סבלה מ”חבלה ביד ימין עם התפתחות של RSD עם שיפור במשך השנים” וקבעה לה 15% נכות לצמיתות בהתאם לסע’ 41 (4) ב’ לתקנות המל”ל. עוד קבעה הוועדה, כי לא נותרה כל נכות בתחום הנפשי.
על קביעה שערורייתית זו, כמובן הוגש ערעור הן בנוגע לקביעת הנכות בתחום הכאב והן בנוגע לקביעות בתחום הנפשי.
סבלה מ”חבלה ביד ימין עם התפתחות של RSD”, אילוסטרציה
ביום 6.11.07 עמדה מרשתי בפני וועדה רפואית לעררים. בבדיקתה אכן נמצאו סימנים המתאימים ל-CRPS (RSD) בשתי הידיים אך למרות ממצאים אלה ולמרות קביעתו של ד”ר קריסטל, כי תופעה זו, המכונה “תמונת ראי”, הנה תופעה מוכרת בספרות, החליטה הוועדה להפנות התובעת למומחה נוסף בתחום הכאב. מיותר לציין, כי חרף ממצאים אלה, לא נקבעה למרשתי כל נכות זמנית עד לבדיקת המומחה הנוסף.
ביום 13.11.07 ומיד לאחר קבלת פרוטוקול הדיון, פנתה הח”מ למוסד לביטוח לאומי עם התייחסותה לקביעת הוועדה. לחילופין ביקשה הח”מ, כי עד לקבלת חוות הדעת הנוספת ולאור מצבה הקשה של התובעת, ייקבעו לה נכויות זמניות.
עד ליום זה, כחצי שנה ממועד הוועדה, לא נקבעה למרשתי בדיקה ע”י מומחה כאב. כך גם לא נקבעה לה נכות זמנית כלשהי.
כל התזכורות והמכתבים הנוספים שנשלחו לא נענו. הח”מ אף פנתה מספר פעמים אל יחידת המטה בעיר ירושלים אך גם כל פניותיה הטלפונית לא נענו.
יודגש, כי מאז התאונה ובעקבות פגיעותיה, איבדה מרשתי את כושרה להשתכר ולמעשה, אינה עובדת מזה כארבע שנים. בעלה של מרשתי, נכה בשיעור של 100% בעקבות תאונת דרכים קשה ואינו עובד. לבני הזוג 3 ילדים קטינים. המשפחה מתקיימת מקצבת הנכות של בעלה של מרשתי, שכמובן אינה מספיקה לכלכלת המשפחה.
עקב כך נאלץ בנה הבכור של מרשתי, ילד בן 16, לצאת לעבוד לאחר שעות הלימודים כדי לעזור בכלכלת המשפחה. לאחרונה המצב התדרדר עד כדי כך שאת חג הפסח האחרון “חגגו” ללא אוכל.
מצבה הרפואי הקשה של מרשתי וכאביה הבלתי פוסקים, הביאו להתדרדרות חמורה במצבה הנפשי. בצירוף למצב הכלכלי הקשה ותחושת התסכול מכל הגורמים המטפלים, נמצאת מרשתי תחת לחץ בלתי אפשרי מאת נושים שונים, מעקלים ובנקים וזאת עקב חובות הולכים ותופחים. יובהר, כי מרשתי ומשפחתה מתגוררים בישוב קטן בגליל ואינם יכולים לצאת ממנו, אף לא לקבלת טיפולים רפואיים להם מרשתי נזקקת, שכן אין להם כסף לתחבורה ציבורית או לדלק, כל שכן לתשלום ביטוח החובה לרכב.
מצב בלתי נתפס זה עשוי להוביל את מרשתי לבצע מעשה שאין ממנו חזרה.
לפיכך ובטרם תיפול מרשתי אל התהום הפעורה בפניה, אנו פונים אלייך פניה אחרונה בדרישה לקבל את חוות דעתו של ד”ר קריסטל, המומחה שמונה מטעם המוסד ולקבוע את נכותה של מרשתי בשיעור של 100% לצמיתות, תוך תשלום מלא של כל הקצבה מיום הפגיעה ולהבא או לחילופין, לקבוע, כי למרשתי 100% נכות זמנית עד לבדיקתה ע”י מומחה נוסף.
בסיום מכתבם, מציינים עורכי הדין טל נבו ו-ענת מולסון, כי מאז הפניה למוסד לביטוח לאומי חלפו כ- 4 שנים והטיפול בתביעה טרם הושלם. “נמתין 24 שעות בטרם פניה לכל גורם תקשורתי אפשרי, שכן, נראה, כי כל מאמצינו לפנות אליכם באמצעים המקובלים נכשלו כישלון צורב”.
Add Comment