דורות של ילדים גדלו בארץ בתחושה שהם טיפשים. עשרים שנה לקח לניצ”ן לשכנע את הממסד שעדיין נוח לו לעצום עין, כי לקות למידה ניתנת לפתרון ■ על הלב הרחב של סופי גנון מנהלת ניצ”ן נתניה
הפרח סופי בגנון של ניצ”ן בעיר נתניה
דורות של ילדים גדלו בארץ בתחושה שהם טיפשים, במשך שנים נלחמו באגודת ניצ”ן בשכנוע הממסד הממשלתי, כי מדובר בסך הכול בלקויות למידה. למרות ההצלחות האדירות בליבה של סופי גנון מנהלת ניצ”ן נתניה, תחושה מסוימת של החמצה על כל ילד שלא אובחן. סיפורה של אגודה שהצילה מדינה מבורות ואלפי ילדים מנתניה מתחושת טיפשות…
שבע שנים היא שם. מסייעת לתלמידים מתקשים, מעודדת הורים ובעיקר מתעקשת להעלים דעות קדומות. סופי גנון, מנהלת סניף ניצ”ן נתניה, מספרת על חבלי הלידה שהסניף חווה עד היום, על המרתף הטחוב, על הטיפול בילדים שאינם מסוגלים לקבל את הטיפול והיחס הנחוצים להם ועל חלומה לייסד קרן שתממן אבחונים וטיפולים לילדים נזקקים.
סניף ניצ”ן נתניה הוקם לפני 22 שנה מתוך יוזמה משותפת של הורים, אנשי חינוך, מאבחנים, רופאים ופסיכולוגים להעניק לילדי העיר בעלי קשיי לימוד, קשב וריכוז, סיכוי שווה להצליח בלימודים ובחייהם בכלל. עשרה עד חמישה עשר אחוזים מכלל האוכלוסייה הבוגרת והצעירה בישראל, סובלת מלקויות למידה.
כשנושא לקויות הלמידה עוד היה בחיתוליו ובארץ נהגו להאשים ילדים שהתקשו בלימוד בעצלות, היו כאלה עם חזון אחר, ביניהם; ד”ר שמואל גרוס יו”ר אגודת ניצ”ן נתניה, המאבחנת הראשית דורה הדר וכן דב פלד, המפקח המחוזי באותה התקופה.
קשה לראות תלמיד שמתחיל טיפול ופשוט לא מסוגל להמשיך
“ישנם מאות ילדים החיים בעיר נתניה, הבטוחים שהם טיפשים מבלי לדעת שהם לא אשמים. בסה”כ יש פיתרון…” מסבירה סופי ונאנחת קלות: “היום נראה, שבכל כיתה ישנם יותר מדי תלמידים המאובחנים כבעלי הפרעות למידה, אך למרות זאת ישנן אוכלוסיות שלמות שלא מודעות בכלל לבעיה, או פשוט לא מאמינות שמשהו כזה ייתכן”.
כיום גם מבוגרים מגיעים לסניף המקומי ומחפשים שיטות אבחון וטיפול חדשות; “אנו מאמינים” אומרת סופי בגנו, כי ניתן לפתור, כמעט כל בעיה הקשורה בלקויי למידה או לפחות להקל עליה, בכל גיל ובכל שלב בו אדם נמצא.
ניצ”ן; בנתניה, כנראה, מרתף עירוני הוא די והותר.
“לשם כך הקמנו בעיר מעבדה משוכללת לאבחון וטיפול בהפרעות קשב וכן אנו מסוגלים לטפל באמצעים שונים כתראפיה באמצעות אמנות, מוסיקה, ריפוי בעיסוק וטיפולים הוליסטיים משלימים המסייעים לתלמידים ולסטודנטים להתגבר עם מגוון הבעיות הניצבות לפניהם”.
בתחילת הדרך, לפני 22 שנה, נהגה המערכת החינוכית בעוף המוזר הזה ששמו ניצ”ן בעין חשדנית.
“ההתחלה, כמו כל התחלה הייתה קשה, התקשינו לשכנע הורים ומורים שבאמת מדובר בבעיה ולא בעצלנות של ילדים, אבל כיום כולם יודעים שזו בעיה רפואית לכל דבר ושניתן לטפל בה. כיום אנו פועלים בכל בתי הספר בעיר נתניה, בשיתוף מלא עם יועצות בית הספר המפנות אלינו תלמידים לגביהם קיים חשש, כי הם סובלים מהפרעות קשב וריכוז או לקויות אחרות המונעות מהם מלהתקדם. אבל ישנם כאלה שלא יכולים להגיע אלינו ועל כך אני מצרה”.
כ-10% מכלל אוכלוסיית הילדים והבוגרים סובלים מלקויות למידה
מדובר בילדי עולים חדשים, אשר הוריהם נאבקים גם כך על מנת לשרוד ולא מסוגלים לממן עבורם את הטיפול הנחוץ. חישבו על-כך: כמה קשה לראות תלמיד שמתחיל טיפול ופשוט לא מסוגל להמשיך. דווקא קושי זה מחזק את סופי גנון. מבחינתה מדובר באחד מחלומותיה הגדולים: “הקמת קרן שתממן לכל אותם ילדים טיפולים שיקדמו אותם ולא ישאירו אותם מאחור”.
“אני באמת מרחמת עליהם”, אומרת סופי, “ילדים קטנים שעוברים חיים שלמים בתחושה שהם טיפשים, או עצלנים, מגיעים לצבא, ואולי אפילו ללימודים גבוהים בתחושה שלא ייצא מהם כלום ועדיין, לא חושבים או שלא יכולים לטפל בעצמם. אנחנו מגדלים דורות של ילדים שיכלו לתרום מעצמם כל כך הרבה ולמרות זאת ייאלצו להסתפק באותו מעט שהשיגו ללא טיפול”.
ניצ”ן – לאתר העמותה לחץ על התמונה
סופי יושבת במשרדי ניצ”ן ברחוב הנוטע, בנתניה, בתוך מה שנראה יותר כמרתף ולא כמשרד. בערים תל אביב, חיפה, רעננה, כפר סבא, פתח תקווה, חדרה, ראשון לציון, מגדל העמק ואפילו באילת זוכים אלפי התלמידים הפוקדים את משרדי האגודה במשרדים עירוניים ובחסות העיריות. בנתניה, כנראה, מרתף עירוני הוא די והותר.
מעיריית נתניה, נמסר בתגובה למקומון “קול השרון”, כי; “עמותת ניצ”ן מחזיקה במבנה עירוני ברח’ הנוטע עפ”י הסכם שימוש שנחתם בעקבות הליך הקצאה. העמותה ביקשה לקבל שטח מבונה נוסף שהתפנה בסמוך לשטח המשמש אותה כיום…
“לאחר מכן, החליטה לוותר על התוספת הנ”ל. נציגי העמותה ביקשו להקצות להם מבנה ולא הקצאת קרקע מאחר שלא עומד לרשותם תקציב כלשהו לבנייה. כידוע, העירייה אינה משופעת במבנים פנויים ויש לה צרכים רבים משלה. ההצדקה לקיומן של עמותות הינה יכולתן לספק לתושבים שירותים אותם העירייה אינה מחויבת לספק וזאת בתנאי שיגייסו את מקורות המימון בכוחות עצמן. למרות זאת כאמור העמידה העירייה לרשות ניצ”ן נכס עירוני, דבר שלא כל עמותה זוכה לו באופן אוטומטי”.
Add Comment