מלטשות היהלומים שהוסבו לחדרי מגורים לפועלים זרים, משמשות במקרה הטוב לזירה הספוגה באלכוהול ומכות ובמקרה הגרוע כמאורת סמים. המשטרה מדי פעם מקיימת תצפית ועוצרת, אבל את זעם התושבים מסביב אף אחד לא יצליח להרגיע
“עיר היהלומים”, כינויה של נתניה, כבר מזמן אינו נוצץ כבעבר. ענף היהלומים ספג לפני שנים מהלומה קשה והמלטשות אשר שימשו מקור פרנסה, משמשות מאז למגורי פועלים זרים ומקלט להומלסים במקרה הטוב או מאורת סמים במקרה הרע.
התושבים; החיים שלנו בזבל
עשרות תלונות מגיעות מדי שנה למשטרת נתניה ולפיקוח העירוני על הנעשה באותן מלטשות שהיו פעם גאוות העיר והפכו לחדרי מגורים ומקור בלתי-נדלה לפשיעה.
תושבי רחוב רזיאל, אשר חצרות בתיהם צמודות לאותן מלטשות ברחוב זנגוויל, יודעים לספר על קרבות בין שיכורים מדי יום, צעקות ויללות כלבים אשר שוכנים במקום מדי לילה. “אינני מעז לאפשר לילדי לשחק בחצר הבניין, יש מראות אשר אינם מלבבים לעין ואותן מלטשות הן חלק מהם”, סיפר תושב בניין סמוך.
עד לפני כ-15 שנה לבלב ענף היהלומים ואחוז גבוה מתושבי העיר עסקו בתחום. בעקבות המשבר שפקד את הענף בארץ, נאלצו בעלי המלטשות להסב את המלטשות למבניים משרדים. באין דורש למבנים מסוג זה באזור השוק, הפכו המלטשות לבית עבור עשרות פועלים זרים.
התנאים הסניטאריים במקום, אם ניתן לתאר בלשון המעטה, די מזוויעים: מדובר בחדרונים קטנים, כשבכל אחד מהם מתגוררים מספר פועלים. במקום ישנה מקלחת מרכזית לכל הפועלים, כך שעל מים חמים בימי החורף מיותר לדבר.
המגורים, רובם ככולם, מזוהמים. הריחות העולים מהמקום בלתי נסבלים ומהולים בריחות חזקים של אדי אלכוהול. בקבוקי אלכוהול ובעיקר בקבוקי וודקה מפוזרים במקום ובכניסה לבניין. בנוסף, בכניסה האחורית לבניין, נשמעות יללות כלבים בלתי פוסקות.
תושבים המתגוררים בשכנות סיפרו לקול השרון, כי; “יללות הכלבים נשמעות 24 שעות ביממה, כאשר מדי פעם הם מוצאים החוצה על-ידי הפועלים הזרים ונקשרים בחבלים לגדר סמוכה. לא פעם כלבים נחנקו מקשרי החבלים. המקום הזה הוא זוועה, שאי-אפשר לתאר במילים. לא פעם פנינו לעירייה בבקשה להציל את הכלבים ולטפל בליקויים הסניטרים הרבים, אך דבר לא נעשה”.
“צריך לראות איך הם חיים, כמו כלבים בחיי. הכביסה שלהם תלויה על החלון ועל הריח אין בכלל על מה להרחיב. מספיק להתקרב לפתח המלטשה בכדי להבין מה הולך שם”, תיאר ויקטור, מוכר בבאסטה בשוק, את המראה היומיומי, הנגלה לעיניו.
מלטשות נוספות, אשר לא “זכו” להלין פועלים בתוכם בגלל מיקומן האטרקטיבי פחות עבור הפועלים הזרים, נותרו נטושות. במרבית המקרים הפכו לשמש כמקלט עבור נרקומנים או מחוסרי בית.
מעיריית נתניה, נמסר בתגובה למקומון קול השרון, כי “רחוב זנגוויל הוא בעיה לא פשוטה, שנוצרה עם חיסול מלטשות היהלומים – כאשר בעלי הנכסים משכירים את המבנים למי שהם יכולים. העירייה, מצידה מקיימת פיקוח ברחוב על מה שבסמכותה ודואגת לנקות את הרחוב. לגבי תלונות הנוגעות לעירייה ניתן לפנות למוקד העירוני ולגבי תלונות פליליות יש לפנות למשטרת נתניה”.
עיריית נתניה לא ענתה על השאלה מדוע, אפוא, אין היא מחייבת סגירה הרמטית של מבנים נטושים, ומדוע אין פיקוח על תנאים סניטאריים.
Add Comment