הרהורים על מקסים, ממשיכים ללוותני. למרות מצוקתו, למרות נכותו, למרות עוניו, למרות קשייו התקשורתיים, הוא חי את חייו ללא רחמים עצמיים, בגאווה, באופטימיות וביצירת קשרים חיוביים עם העולם שמסביבו, קשרים הדדיים של נתינה וקבלה.
tal_rabinovich_t180_02.jpg
מקסים (שם בדוי, נבחר לא באקראי) הוא תלמיד חדש בבית הספר בו אני עובדת. נער יפה תואר, בנוי לתלפיות, עיניו גדולות ומחייכות, הבעת פניו משדרת שמחת חיים ושפת גופו דרוכה ומתוחה כקפיץ גמיש. הילוכו נמרץ כאילו הוא מונחה על ידי מוסיקה קצבית ופנימית אותה רק הוא שומע ורק הוא מייצר… מקסים הוא נער חירש (“לקוי שמיעה” בשפה מקצועית).
מקסים, הגיע אל החינוך המיוחד מכיוון שהוא אינו מדבר, הוא אינו קורא וגם אינו כותב. לשמוע – הוא יכול אך בקושי ובהיעדר מכשירי שמיעה באוזניו – הוא כמעט ואינו שומע דבר.
מקסים, הוא נער שלא יודע שפת דיבור כלשהי, אפילו לא את שפת הסימנים שכן הוא עלה לישראל, לא מכבר ומעולם לא תקשרו אתו אלא בעזרת הבעות פנים וג’סטות.
מזה שש-עשרה שנים, שמקסים, מתקשר עם הסביבה בצורה מינימאלית בלבד בעזרת חיוכיו, הבעות עיניו, רגישותו והאינטואיציה שלו. עולמו הפנימי עשיר בהרבה ממה שהוא מבטא ומגלה, שכן אין הסבר אחר לכך שנער אשר הוא כה דל בשפה – מצליח להסתדר מבחינה חברתית ולהיות מקובל ואהוד על הסביבה עם כה מעט יכולת שפתית לתקשורת, על רקע של עוני מושגי ועוני כלכלי.
deaf_t180k-n_01.jpg
מקסים, השתלב בחברת התלמידים שבכיתתו גם בשיעורי האנגלית המתנהלים בהוראתי. שפת אמו היא צרפתית וכנראה שהוא יכול לקרוא שפתיים בשפה זו ברמה נמוכה מאוד (זיהוי מילים בודדות). זאת אנו יודעים, על פי קשר שנוצר בינו לבין אחת מהסייעות העובדות בבית הספר, המשמשת לו מתרגמת עם המגבלות המתבקשות.
עברית – הוא לא מבין.
התקשורת עם לקויי שמיעה דוברי שפת הסימנים הישראלית היא רק בחיתוליה. התקשורת עם דוברי עברית שומעים מתאפשרת באמצעות שפה אחרת, מיוחדת במינה, נפלאה ועמוקה: המוסיקה – שפה שהוא מרגיש וקולט לא רק דרך עצב השמע, אלא גם דרך עצמות השמע ודרך הרגליים (ויברציות).
בהפסקות התלמידים מתקהלים סביבו והוא מלמד את הבנים כיצד לרקוד “ברייקדאנס”. הוא לבוש ספורטיבי, תמיד מטופח, והבנות מגלות בו עניין. מודעותו להופעתו החיצונית כה גדולה עד כי לפני הירידה להפסקות הוא מחליף חולצה שבתוכה הוא יכול להזיע ובתום ההפסקה, לפני הכניסה לחדר הכיתה, הוא מחליף בחזרה לחולצה נקייה.
# # #
…לפני מספר ימים, ערכתי קניות בשכונת הדר שבחיפה, לא הרחק מאזור השוק. לפתע ראיתי את מקסים הולך-כמו-רוקד, ראשו אי שם בצמרות העצים והוא צועד בבטחה כאילו השמיים מונחים בכיסו הקטן.
deaf_t180k-n_05.jpg
הוא לא שמע את צפירותיי והבחין במכוניתי רק לאחר שעצרתי לידו. נופפתי לו בידי לשלום ושאלתיו לשלומו (בשפת הסימנים, בתקווה שיבין). מקסים, הופתע מאוד לראותי ושמחתו הייתה מרגשת. הוא הושיט לי את ידו ללחיצה חמה והוציא מפיו קולות של נער אשר קולו מתחלף, קולות שכלל לא דמו – לא למילים ולא לשפה.
כעבור שניות ספורות של חיוכים ושל מאור עיניים, נגמרו לנו “נושאי השיחה”. חשתי כיצד המבוכה אורבת לו בפתח ולכן סימנתי לו בשתי ידיי “בית” ונתתי בו מבט שואל. הוא הבין מייד והצביע על אחד הבתים הישנים שבמעלה הרחוב בשכונה הענייה והחרדית בה הוא גר.
כעבור רגע, הוא הכניס שתי אצבעות אל תוך פיו ונתן שריקה מקצועית לכיוון הבניין עליו הצביע. מתוך מרפסת צרה וארוכה הגיחה דמות אישה מבוגרת והוא נופף לה לשלום. לא הצלחתי לזהות אם באמו מדובר, אם בסבתו… הדמות הנשית הרימה את ידה בלאות וללא חיוך וחזרה מייד אל תוך הבית. הסקתי, כי כך היא דרכו לבשר על הגעתו הביתה וכי לא רק בהצגה לכבודי מדובר.
מקסים, התכופף לעברי כדי לברכני לשלום ואז השתרבבה החוצה מחולצתו שרשרת זהב עבה ותליון גדול בצורת צלב התנדנד במרכזה כפעמון. הוא ראה שהבחנתי בתליון ועל כן הוריד את השרשרת ונתן לי אותה בגאווה, כדי שאתבונן בה מקרוב.
deaf_t180k-n_03.jpg
עיניו נצצו מגאווה כשנתן לי את התליון והבנתי שהוא מאוד משמעותי לגביו. אינני יודעת מה מקסים, יודע על משמעות הצלב, על יהודים, על ארץ ישראל… על השורשים שלו, על משפחתו, על מורשתו… סביר שמעט מאוד ואולי מאום.
מקסים, יודע בעיקר לרקוד.
החזרתי לו את התליון וסימנתי לו; “יפה” ו”נוצרי”. אינני יודעת מה הוא הבין, למרות שהנהן בראשו בביטחון ובמבע רציני. הוא העיף מבט אל עבר הבניין שממנו יצאה הדמות לשמע שריקתו ועל פי הבעת פניו הבנתי, כי הוא שמח לחזור הביתה. ליוויתי אותו ממכוניתי עד שנכנס לחצר הבניין ונבלע אל תוך חדר המדרגות האפל בהילוכו הקופצני והשמח.
הרהורים על מקסים, ממשיכים ללוותני. למרות מצוקתו, למרות נכותו, למרות עוניו, למרות קשייו התקשורתיים, הוא חי את חייו ללא רחמים עצמיים, בגאווה, באופטימיות וביצירת קשרים חיוביים עם העולם שמסביבו, קשרים הדדיים של נתינה וקבלה.
מושגיו של מקסים, על העולם התפתחו ללא תיווך מילולי ונשענו על מינימום שרידי שמיעה בתנאי עוני, ללא מכשירי שמיעה, בסביבה בלתי מקצועית, בין תרבויות שונות… מה הוא כבר יודע? כיצד יסתדר בחיים? מה יוכל לעשות למחייתו? מי הם חבריו? ובעיקר – מהיכן נשאבת שמחת החיים שלו?
אני כלל לא דואגת לו, שכן – שלא כחלק נכבד מתלמידיי – מקסים משדר “הצלחה”: הוא מחייך – ומחייכים בחזרה אליו. הוא רוקד – ורוקדים איתו. הוא מקסים (כתואר), הוא מקסים (כפועל) וזהו סוד קסמו.
_________
הכותבת טל רבינוביץ’, הינה סופרת, מרצה ומורה בחינוך המיוחד בבית ספר תיכון ומלמדת בנושא התמחותה הוראת אנגלית לילדים ליקויי למידה. המעוניינים ליצור קשר עם הסופרת יפנו לאתר האישי tal-tales
Add Comment