עיתונות צהובה היא, על פי מילון אוקספורד; “כינוי שלילי לעיתונים זולים בתכנם, רודפי סנסציות ונטולי עקרונות קבועים”. העיתונות הצהובה היא יכולה להיות מתוחכמת ומוגשת לקורא במתכונת אקדמית, מחקרית, נשענת על מסמכים ומעוגנת כדבעי בעובדות, לרבות ציטוטים שאינם שקריים . כלומר, עומדים ב’מבחן שיפוטי’ ומוציאים את העיתונאי הקטן, זכאי…
■ רוצים עוד עדכונים? הצטרפו אל ’כאן ישראל | כאן נעים | אתר החדשות המקומיות של כל המדינה ב’פייסבוק’ או ב’טוויטר’.
הסופר אפרים קישון זכרו לברכה, כתב הומורסקה בספרו; “ספר הסאטירות השני” “מדריך להשמצה מקצועית” ובה כמה כללי יסוד שיכולים להוות הסבר לעיתונות העכשווית בארצנו;
ראשית דבר; אפרים קישון, מציע – “פרסם מסמך או תצלום“. וביתר פירוט; “לא חשוב מה, העיקר שהקהל יראה שחור על גבי לבן, כי הדברים מבוססים על דוקומנטציה.”…
בהמשך מעלה קישון כללים נוספים; “הסתמך על סמכות שוקלת” – סמכות שרק צריכה להתערב בפרשה, לדעתו של העיתונאי…
לשם כך העיתונאי לא זקוק לשום דבר, שהרי הוא רק מביע דעה… וכן; “סימן השאלה הכל יכול“, שהרי האשמה שבסופה סימן שאלה – אינה האשמה, אך הקורא הפיקח, כבר “מבין את הרמז“.
הצעה נוספת היא; “הציטוט הסלקטיבי“, ועוד הצעות לעיתונות צהובה על דרך ההומור, הומור שמיושם בפועל…
■ ■ ■
כתבתי מאמר באתר “זמן ישראל” שכותרתו “אל תחקרו את הדרג המדיני” – והקורא מופנה גם לנתונים של המחבר.
אחד המגיבים הלין על כך שנותנים למהנדס בניין להתייחס לנושאים פוליטיים שאינם בתחום הכשרתו.
זו דוגמא להתייחסות סלקטיבית על הנתונים של כותב המאמר המופיעים באותו מקום בו הסיק המגיב; כי אני מהנדס בניין והם, כי יש לי תואר שני במדיניות ציבורית מטעם אוניברסיטת תל אביב…
כך יוצרים השמצה מקצועית על ידי התעלמות ממה שלא נוח והסתמכות על חלקי מידע…
■ ■ ■
ישנה דרך נוספת ליצירת עיתונות צהובה, שהיא אולי העיקרית בתחום זה, כיום, והיא ננקטת על ידי העיתונאים והשדרנים כל הזמן.
דוגמא;
המראיין מכתת רגליו עד למפעל חקלאי קטנטן בסמוך לרצועת עזה, ומראיין את בעל העסק שנפגע מהמלחמה;
המראיין; “ראש הממשלה ביקר אתכם מאז השביעי באוקטובר?”
בעל העסק; “לא, הוא לא בא וגם לא מטלפן”.
המראיין; “מישהו ממשרדו – היה כאן?”
בעל העסק; “אף אחד”.
המראיין; “שכחו אתכם?”
וכו’ וכו’.
בעיתון תופיע כותרת –“ראש הממשלה מפקיר את תושבי העוטף – הוא לא ביקר במפעל המזון שבגבול רצועת עזה אשר ספג נזקים…”.
הכול אמת, כי ראש הממשלה באמת לא ביקר, הוא עשה מן הסתם דברים אחרים – כולל ביקורים במיקומים אחרים הנמצאים בעוטף, אך באותו מפעל לא ביקר…
משוכלל יותר לבצע אותו תחקיר בדיוק, לאור ביקורו של אחד ממתנגדיו או מתחריו של ראש הממשלה, באותו מפעל מזון, ולהציב בפני הציבור “זה מול זה“.
כאילו שראש הממשלה, אמור להשחית זמנו בתקופת מלחמה בביקורים סדרתיים בכל המפעלים ובכל בתי הספר, בכל במועצות המקומיות ובכל ארגון שהוא – ואם אי-שם במפעל קטן ,
הוא לא ביקר – וגם לא התקשר… – אז כביכול הוא הפקיר את התושבים.
בשיטה זו, נוהגים עיתונאים ושדרנים במאמרים ותוכניות במרקע, בראיונות של אזרחים מן השורה, בראיונות של חטופים משוחררים, בתוכניות אולפן, בכוונת מכוון ותוך שאיפה וחתירה להשמצות במי שהם לא חפצים ביקרו.
