בסוף השבוע חתמה חברת אל על על הסכם עם המגזר החרדי ולפיו לא תטיס נוסעים בשבת. המשבר בין החרדים לאל על פרץ לאחר שהחברה הטיסה לישראל נוסעים בשבת, בשל השביתה במשק. העיתונאי נוואף עתאמנה מהרהר על אפשרות מאבק דומה
הטור של נוואף עתאמנה
האזרחים הערבים מהווים כוח כלכלי לא מבוטל בישראל, בעיקר בתחום הצרכנות. יחד עם זאת טרם השכלנו להשתמש בנשק זה במאבק נגד הגזענות והאפליה. ידוע לכל שלמרות הגזענות והאפליה הממסדית בישראל, שוק הצרכנות נותר לרוב משוחרר כמעט כליל משיקולים גזעניים. את השוק הזה מנחים בעיקר שיקולים של רווח, ולרוב אין זה משנה אם מדובר בכסף יהודי או ערבי.
אנחנו צריכים ללמוד קצת ממאבקם של החרדים נגד חברת אל-על. לפני כשבועיים, בעקבות החלטתה של אל על להוציא כמה טיסות לאחר כניסת השבת, הכריזו החרדים על משבר ואיימו בחרם.
הרבנים טרם הכריזו על חרם באופן רשמי, אך הציבור החרדי החל לנקוט בצעדי החרמה באופן עצמאי. רבים מהם כבר החלו לטוס בחברות תעופה אחרות. ההפסדים של אל על עומדים כבר עכשיו על קרוב למיליון שקלים ביום. הפגיעה בכיס מתחילה לתת את אותותיה, ובאל על מנסים להגיע לפשרה עם החרדים ולרצותם.
כל אזרח ערבי יודע שהגזענות והיחס האלים והמשפיל בו אנו נתקלים בשדה התעופה, מאפיינים בעיקר את הטיסות של חברת אל על ושל חברות ישראליות אחרות. אין כמעט אזרח ערבי שלא נתקל ביחס משפיל וגזעני מצד אנשי הביטחון של חברות התעופה הישראליות. נוסעים שבחרו לטוס בחברות אחרות מדווחים לרוב, אם כי לא תמיד, על יחס שונה.
אם החרדים מסוגלים, גם אנחנו יכולים. נכון אמנם שהיחס הגזעני בנתב”ג ובשדה התעופה שדה דב מקורו במדיניות רשמית של המדינה כלפי האזרחים הערבים, אך יש לזכור שמדובר בחברות שהשיקול הכלכלי הוא גורם מכריע עבורן.
הפעם היחידה בה ניסינו את הנשק הזה – למעשה, הוא נכפה עלינו שלא מבחירה – הייתה בעקבות הפגנות המחאה באוקטובר 2000. תושבי ואדי עארה מכירים את התופעה ואת תוצאותיה החיוביות. רוב תושבי ואדי עארה נאלצו אז להדיר את רגליהם מהקניונים וממרכזי המסחר היהודיים באזור. רובם עשו זאת על רקע ריבוי מקרי ההתנכלות והאלימות בהם נתקלו במרכזים אלה. מעטים עשו זאת בתגובה לגזענות הישראלית ולחרם שהטיל הציבור היהודי על הערבים.
חרם צרכנים נגד אל על עכשיו
כעבור פחות מחודש החלו מרכזי המסחר (בעיר חדרה ובקיבוץ גן שמואל, למשל) שנפגעו מהחרם הכפוי של הצרכנים הערבים, לצאת במסעי פרסום בשפה הערבית בניסיון להחזיר את הקונים הערבים. רובם החלו לפרסם מבצעים מיוחדים בחגים של האזרחים הערבים, רובם החלו להעסיק מוכרים ומוכרות ערבים. כולם התחילו לפרסם ברכות בעיתונות הערבית לרגל החגים המוסלמיים והנוצריים.
חרם צרכנים מחייב אותנו להתארגן ולהתנהג כמו עם. רוב האזרחים לא ינקטו צעד כזה מיוזמתם החופשית. יש צורך בהנהגה לאומית אחראית שתוביל את המאבק הזה. ישראל דאגה אמנם למנוע כל אפשרות של התפתחות כלכלה ערבית עצמאית בתחומה ולבלום את התפתחותו של ההון הערבי. ברור שאין בכוחנו להכריז על חרם צרכנים נגד תנובה, למשל, בהעדר אלטרנטיבה אחרת. אבל במקרה של אל על קיימות אלטרנטיבות רבות.
אין חולק על כך שמאבקים צרכניים הם כלי שכוחו מוגבל, וכי אין בכוחם לבטל את אי-השוויון המהותי, המדינתי והחברתי, שמתקיים בישראל. אך אין זה אומר שעלינו לוותר על השימוש בכלי זה, במקרים בהם הוא יכול להועיל. מה עוד שחרם כזה יוכל לקדם את ההתארגנות הקולקטיבית של האזרחים הערבים.
זהו תפקידה של ועדת המעקב העליונה, תפקידן של המפלגות הערביות ושל מנהיגי ונבחרי הציבור. ארגוני החברה האזרחית יכולים להיות גורם מסייע ויעיל במקרה הזה. אם נצליח להתארגן ולנהוג כעם במקרה הזה, נוכל לשכנע חלק לא מבוטל מהציבור היהודי להצטרף אלינו.
ארגון חרם כזה יגרום לאל על ולשאר חברות התעופה הישראליות לחשוב פעמיים לפני שהן מחליטות להתעלל בנוסעים הערבים ולהפגין בצורה הוולגרית ביותר את גזענותן המאוסה. נשק זה הוא כלי חשוב בארגון הציבור הערבי כקולקטיב לאומי, שיש לקחת את תביעותיו בחשבון.
זאת ועוד, חרם כזה, יהווה מבחן חשוב עבור ועדת המעקב העליונה, הסובלת ממשבר אמון, ויהיה בכוחו להבהיר אם ועדה זו ראויה להמשיך ולהנהיג את האזרחים הערבים.
על היחס הגזעני, הוולגרי והמשפיל בשדות התעופה, נגד הערבים באשר הם, אפשר לקרוא בדו”ח של האגודה הערבית או להתרשם מהמקרה של ד”ר נאדרה שלהוב-קיבורקיאן, שפורסמו ב-“מחסום”.
___________
* הכותב נוואף עתאמנה הוא עורך “מחסום” אתר חדש היוצא לאור בשפה העברית מטעם עמותת אמווג’ לתקשורת אלטרנטיבית, נכתב ונערך מתוך פרספקטיבה של האזרחים הערבים בישראל – ותוך שיתוף פעולה של ערבים ויהודים. מטרתו היא להציב בפני הציבור הישראלי אתגר לחשיבה מסוג חדש.
Add Comment