torim_02.jpg
על הקרשים
128X86_lior_00.jpg
במוצאי שבת התיישבתי מול הטלויזייה כמנהגי, כדי לצפות בשערי מחזור הכדורגל האחרון, אם היה מחזור, אם היו שערים. בליגה המעומעמת שלנו, בליגה שבה כל שער של יוסי רוזן זוכה לשאגה של השדר, בליגה שבה השחקנים רק מתים להחליף חולצה עם בקהאם, לצפות בתוכנית סיכום המחזור ביום שבת זוהי נחמה משהו.
חיפשתי את מודי “תבלו” בר-און, את ניב “חדשות” רסקין ואפילו את שפיגלר. כן, כן, אפילו את שפיגלר. אבל מוט’לה לא בא. במקומם קיבלתי שוב את מאיר “קצר מדי” איינשטיין, את בוני “אלון מפרגן לאבי” גינצבורג והשיא- את שלמה “הפה שלו זו הצרה שלו” שרף.
אגב – הציטוט של שרף הובא מהתוכנית אתמול, כאשר שלמה קבע שהפה של ליאור אסולין הוא הצרה שלו. כמו שנאמר- תראו מי שמדבר.
נדמה כי ערוץ הספורט המיתולוגי פשוט נעלם, התאדה אל מול הכסף הגדול שבערוץ הפלוס, או בשאר הערוצים המסחריים.
ערוץ 1 ו”ראשון בשער” מחזירים אותנו 15 שנים אחורה, מבחינת הצבע של הליגה, מבחינת השדר, מבחינת הסיקור. רק שיפול שער בימק”א והכל יהיה בסדר.
השדרים הם אותם שדרים- איינשטיין, מוטי חביב, שי מוגילנר, זוהיר בהלול. זה רק אני או שאיינשטיין ובהלול יצאו מכל החורים כבר? (“אווו, הכדור מפרכס ליד שערו הוא”).
איכות הצילום ירודה ביותר, פתאום הדשא של קרית אליעזר נראה מצהיב, הקרחת של אבוקסיס מחליפה צבעים. שלא לדבר על שידורי הליגה הלאומית, שפתאום משחק צמרת בליגה נראה כמו השיער של איינשטיין. גביע דיוויס כבר היה יותר מעניין.
ביום רביעי, במשחק הראשון של קבוצה ישראלית בליגת האלופות, היה פשוט אסון. מזלי שיש לי את ערוץ הפלוס, אחרת הייתי נאלץ לצפות בדן שילון ובמעגל הקטן שלו בערוץ 2.
השידור בערוץ הפלוס היה מקצועי ביותר, משולב בהומור, בקלילות, בכתבות צבע נהדרות כהרגלם, באלי אוחנה (שקצת הפריע לו השמיעה לעצותיו של אייל ברקוביץ’) ובקינג של הספורט הישראלי/אנגלי- אבי מלר.
לעומת זאת, מצפייה מהירה בערוץ 2 למדתי את מהירות הזיפזופ בשלט. דן שילון (עוד שדר ספורט מלפני 25 שנה) הרכיב פאנל שכלל את אברם גרנט, כמדומני הבן אדם היחיד שהבין שם משהו בכדורגל, את אייל פלד (מה הוא קשור? בגלל שהוא הבן של מנכ”ל טלעד?), ועוד מספר אנשים לא קשורים.
האות שקיבלתי לחזור לערוץ הפלוס היתה השאלה של אייל פלד כלפי אברם גרנט ותשובתו: “אברם, נכון שכדאי לשום לעלות עם שני חלוצים?”, והתשובה: “לא”. ללא ספק- אחדות בערוץ השני.
ולמה כל זה אתם שואלים? בגלל אדם אחד. מיילן טנזר, מנהל ערוץ הספורט וערוץ הפלוס.
האיש חושב רק על טובתו האישית, על הכסף שהוא מגלגל, ולכן לא אכפת לו להרוס לחלוטין את ערוץ הספורט המיתולוגי (או ספורט 5 בשבילך) ולהפוך אותו לערוץ המינוס.
ליגת העל ו”שער 5″ בערוץ הספורט היוו את נקודת האור של הערוץ, אפילו בשנה שעברה. כשלקחו מאיתנו את זה, נשארנו עם ליגת הטניס-שולחן ועם “ליגת אורנג’” המעניינת עד כדי העדפה לצפייה ב”פירמידה” עם עודד מנשה.
זה לא שיש לי בעיה עם ערוץ 5 פלוס, באמת. מקובלת בכל העולם שיטת הפיי-פר-ויו (תשלום עבור צפייה), אבל ההקמה שלו היתה בסימן “שום דבר לא ייפגע בערוץ הספורט”, ועם זה יש לי בעיה. שקר אחד גדול.
דברים רבים נלקחו מערוץ הספורט- משידורי הקבוצות הישראליות באירופה ועד טורניר ווימבלדון. מה שנותר לנו הוא רק לקרוא את הכתובת על הקיר ולחזות את התמוטטותו המוחלטת של “ספורט 5”.
27/09/2002
* הכותב נמנה על צוות כותבים באתר מגזין הנוער המומלץ לגוז
Add Comment