בניגוד לסברה קודמת, מחקר שבחן את השינויים ברקמת העצם בידיהם ובאצבעותיהם של מטפסי הרים מצא שהמטפסים לא פגיעים יותר בפני המחלה המטרידה לעומת מי שאינם מטפסים
מטפסי הרים אינם בסיכון גדול יותר לפתח שיגרון
במחקר שפורסם לאחרונה בארה”ב נמצא שמטפסי הרים אינם נמצאים בסיכון גבוה יותר לפתח שיגרון (Osteoarthritis) בהשוואה לכאלה שאינם מטפסים, וזאת בניגוד לסברה קודמת.
המחקר, שפורסם בעיתון רפואי שעוסק באנטומיה, ואותו מביא מולי אפשטיין באתר מכון וינגייט, בחן את השינויים ברקמת העצם בידיהם ובאצבעותיהם של מטפסי הרים שבמשך שנים רבות נחשפו לעומס מתמשך ועצים על עצמות כף היד.
ההיבט המרכזי שנבחן היה אם טיפוס הרים לאורך שנים משפיע על העובי של קליפת העצם ולשינויים מפרקיים שעלולים לגרום לשיגרון. בנוסף רצו החוקרים לאפיין כיצד תדירות הטיפוס, עצימותו וסגנונות הטיפוס השונים משפיעים על השינויים ברקמת העצם ובמפרק.
במסגרת המחקר בוצעו צילומי רנטגן לכפות ידיהם של המטפסים וכל צילום קיבל ציון לגבי סימני השיגרון בהתאם לשיטת הערכה מקובלת. במחקר השתתפו 27 מטפסים חובבים ו-35 אנשים שאינם מטפסים על הרים.
מדדי העצם נבחנו בארבעה היבטים של חוזק, גודל וסימני שיגרון. תוצאות המחקר הראו שמטפסי ההרים לא נמצאים בסיכון גבוה יותר לפתח שיגרון בהשוואה לאנשים שלא עוסקים בטיפוס.
על פי צילומי הרנטגן נמצא שעצמות האצבעות והיד של המטפסים היו רחבות יותר ובעלות שטח חתך רוחבי גדול יותר, מה שמצביע על שכבה גדולה יותר של רקמת עצם בחלק החיצוני שלה.
תופעה כזו לא אופיינית בקרב אנשים שאינם מטפסים. חוזקן של עצמות האצבעות ועצמות כף היד תאם את סגנון הטיפוס ואת מידת האתלטיות שנדרשה מן המטפסים.
Add Comment