במלאות חודש ללכתה של חדוה יהודה מצור משה – מילים אחדות לזיכרה ■ לא בכדי היא כונתה חדוה – ידי זהב.
חדוה יהודה – מתגעגעים לחדות החיים ולידי הזהב שלה
חדוה יהודה, תושבת צור משה, אשתו של זאב יהודה רכז הביטחון של הישוב. אם ל-4 ילדים וסבתא ל-2 נכדים. נפטרה לפני חודש כחודשיים לאחר שמלאו לה 60 שנה.
חדוה נחשבה ל”סורגת” של אזור השרון. ניהלה את החנות “ידי הזהב” בעיר נתניה, בה מכרה כדורי צמר והדריכה את הנשים הסורגות בביצוע הסריגה.
חדוה, אמנית בנשמתה, השאירה אחריה אין ספור ציורים, עבודות יד, רקמות וסריגים.
אולם, יחד עם כל זאת, השאירה אותנו עם חלל גדול. אוהבים אותה והיא חסרה לנו.
חדוה – ידי זהב
לפני כחודש הלכת לעולם שכולו טוב –
חדוה – ידי זהב.
לב זהב, נשמה טובה וחברה.
אני מתקשה להפנים את העובדה הקשה,
שלא אראה אותך עוד, מחייכת לקראתי.
שלא יהיה מי שיארח, יכיל, יסביר ויפנק
בארוחה, קפה, סוודר חדש, או סתם הדרכה.
חדוה – מכל קצות השרון נהרו אלייך על מנת
לשמוע את עצתך והסברייך כיצד להכין
הפתעה לנכד, בעל, חתן.
כמה “עיניים” להעלות על המסרגה?, כמה צמר לקנות?
איך לרקום? ואיך לחולל נפלאות בשתי ידיים.
ידי הזהב.
ולך רקמו שם למעלה תכניות אחרות.
נלקחת מאיתנו בהפתעה.
לא הספקנו להתכונן ולהיפרד –
וכבר לא היית.
כל חייך, למרות הכאבים,
שמרת על אופטימיות, חיוך, אומץ ותקוה.
רצית למצות את החיים עד תום.
עם כל הקשיים, נסיעות לחו”ל, פגישות עם החברים.
עבדת עד לרגע האחרון, כמעט,
תומכת ומסייעת למשפחתך האוהבת והמסורה,
עד בלי די.
השארת חלל גדול בלב ובנשמה.
חדוה – לב זהב!
אתי בן, מכפר יונה
אוקטובר 2006
Add Comment