כך קובע מחקר חדש בו החדשות הטובות: כ-80% מהמקרים מצליחים להירפא לחלוטים ממחלות הסרטן בילדים. החדשות הרעות: נזקים ארוכי הטווח מתגלים בעקבות טיפולים לסרטן בילדים
רבע מהילדים שהחלימו מסרטן יסבלו ממחלות כרוניות ויהיו צפויים לסכנת חיים
התקדמות עצומה הושגה בטיפול בילדים שאובחנו כלוקים בסרטן, כ-80% מהמקרים מצליחים להירפא לחלוטים ממחלות הסרטן בילדים, אך הטיפולים מלווים בהשפעות מזיקות המשפיעות על המטופלים בטווח הארוך, מרבית ניצולי סרטן הילדים יסבלו ככל הנראה ממחלה כרונית זו או אחרת שנים רבות לאחר שמחלת הסרטן נעלמה.
מחקר שהתמקד בילדים ששרדו את המחלה, מצא, כי כמעט 2/3 מהמטופלים, סבלו ממחלה כרונית אחת לפחות כתוצאה מהטיפול, וכמעט 25% סבלו מ-3 ומעלה מחלות כרוניות. המחקר החדש מעלה כי כמעט 1/4 מהמטופלים יסבלו מבעיות קשות ואפילו יהיו צפויים לסכנת חיים עשרות שנים לאחר הטיפול.
“חשוב מאוד להעמיד את הממצאים של המחקר בהקשר הנכון” מסביר ד”ר קווין אופינגר מוביל המחקר, מנהל תוכנית-Sloan Kettering Cancer Center’s לבוגרים, שורדים אחרי טיפולים שבניו יורק.
“הסרטן הוא מחלה קטלנית וכדי לרפא אותה לעיתים קרובות נדרשים חומרים רעילים. מיכוון שילדים ובני עשרה עדיין בתהליך גדילה והתפתחות הם חשופים ופגיעים יותר לנזקי הטיפול. לכן סביר שהם ילקו במחלות כרוניות שנים רבות לאחר תום הטיפולים.” אמר ד”ר קווין אופינגר.
התוצאות האחרונות ממחקר CCSS-Childhood Cancer Survivor Study, מעלות, כי המחלות הכרוניות שאפיינו את מחלימי הסרטן כללו גידולים משניים, יתר לחץ דם, מחלות לב, הפרעה בתפקודי כליות, סוכרת ועוד…..
הממצאים תומכים בשכיחות הגבוהה של סיבוכים מאוחרים, לרוב קבועים, בעקבות טיפול אינטנסיבי המשלב כימותרפיה עם הקרנות. כמו כן, הם מוכיחים כי מדובר בסיכונים מצטברים. שיעורי הריפוי של סרטן ילדים עומדים כיום על 80% ומעלה, ולאור השפעות הטיפולים בסרטן, חשוב לעקוב מקרוב אחר הילדים שהתגברו על המחלה.
עם זאת, לא ברור כיצד בדיוק יש לעקוב אחר השורדים. למעשה, בפועל יש מספר קטן מאוד של אנשים בעלי כישורים לטפל בילדים אלו, מסיבות שונות.
היסטורית המחלה של חולים אלו המטופלים נמצאת אצל אונקולוגים לילדים, המכירים את ההשפעות המאוחרות של הטיפול, אך כאשר הילדים מתבגרים, הם עוברים למרפאה אחרת ושם אונקולוג-מבוגרים אינו מכיר את היסטורית המחלה.
לדעת הכותבי מאמר זה, הגישה הטובה ביותר תהיה להפיץ יותר מידע באשר לחולים אלו והבעיות שלהם בקרב רופאים ילדים כלליים, פנימים, ורופאי משפחה, שיכולים לעבוד בשיתוף פעולה עם מומחים אחרים, בכדי לספק את הטיפול הרפואי הטוב ביותר.
המחקר, מצא, כי מבין 10,397 השורדים, 62.3% דיווחו על תחלואה כרונית אחת לפחות, 37.6% סבלו משתי מחלות כרוניות, 23.8% סבלו מ-3 מחלות כרוניות או יותר ו-27.5% סבלו ממחלה קשה או מסכנת-חיים.
גיל השורדים הממוצע עמד על 26.6 שנים (18-48 שנים), ומשך הזמן עד לאבחנת הסרטן עמד על 17.5 שנים (6-31 שנים). הנתונים נאספו משאלונים שנמסרו למשתתפים, וכל המחלות אובחנו על-סמך דיווח-עצמי, ללא אישור, פרט לגידולים משניים ותמותה.
בהשוואה לאחיהם ואחיותיהם, הסיכון לבעיות רפואיות היה גדול פי 3 בקרב השורדים, וגדול פי 8 למחלה קשה או מסכנת חיים, לדוגמה; אוטם לבבי, אי-ספיקת לב, failure, גידולים משניים והפרעות קוגניטיביות קשות.
המחקר הוגבל לילדים שלקו באחד מהגידולים הבאים; לוקמיה, גידולי CNS, מחלת הודג’קינס, לימפומה שאינה הודג’קינס, Wilms Tumor, נוירובלסטומה, סרקומה ברקמה רכה, או גידולים בעצמות.
מבין אלו, 3 קבוצות היו בסיכון הגבוה ביותר – השורדים מגידולי עצמות, אלו עם גידולי CNS (הצפויים להפרעה קונגטיבית משמעותית) ואלו עם מחלת הודג’קינס (עם הסיכון הגבוה ביותר לגידולים משניים ומחלת לב).
חלק מהטיפולים היו בסיכון מוגבר פי 10, או יותר, להתפתחות תחלואות קשות או מסכנות חיים. טיפולים אלו כללו הקרנות לחזה ביחד עם Bleomycin או תרופה ממשפחת Anthracycline, הקרנות לחזה ביחד עם הקרנות לבטן או לאגן, טיפול ב-Anthracycline בשילוב עם תרופה ממשפחת Alkylating Agent, והקרנות לבטן או לאגן בשילוב עם Alkylating Agent.
עם זאת, כל המשתתפים במחקר קיבלו טיפולים לסרטן לפני 1986, ומאז חלה התפתחות בטיפולים. הגישה לגידולים רבים בילדים השתנתה באופן משמעותי בשנים האחרונות, עם עליה באינטנסיביות הטיפולים, במקביל לשיפור בשיעורי ההישרדות. לכן, חולים שקיבלו טיפול בשנים האחרונות, צפויים לסיבוכים שונים, אך דומים, בטווח הארוך.
מעבר לזאת מוסיף ד”ר אופינגר, “החוקרים גילו, כי נשים השורדות את המחלה חשופות פי 1.5 לסיכון ללקות במחלה כרונית זו או אחרת מהגברים. לדברי אופינגר החוקרים אינם יודעים להסביר מדוע נשים חשופות יותר, יתכן, כי נשים רגישות יותר ומגיבות לטיפול קשה אחרי שנים רבות, חשוב לקחת בחשבון שנשים צריכות להתמודד עם סיכון נוסף”.
המחקר למעשה עורר את הצורך במעקב אחר המטופלים בטווח הארוך זהוא נושא חשוב מאוד וצריך להתבצע ע”י רופאים שמכירים את ההיסטוריה של החולים ויודעים מהם הטיפולים שקיבלו ולאילו סיבוכים צפויים בעתיד.
למרבית הצער, מעקב כזה נותר בגדר הבלתי אפשרי. סוג הסיבוכים המתפתחים בשורדים עשוי לדרוש רמת ידע שהיא מעבר לזו המצויה בידי פנימאים או רופאים משפחה, ואף מעבר לידע המצוי ברשות אונקולוגים.
למעשה, רופאים חדשים עשויים לסרב לקבל חולים למרפאתם בשל היסטוריה רפואית קודמת של טיפול לסרטן. לחלופין, רופאים שמקבלים חולים כאלו, מוצאים את עצמם בהמשך במצב בו אינם יודעים כיצד להתמודד עם הסיבוכים המאוחרים הללו. הגישה הטובה ביותר היא שרופא חדש ייצור קשר עם האונקולוג המטפל, ויתאם עימו טיפול משותף.
אחת הבעיות היא שילדים ששרדו את מחלת הסרטן, לא תמיד מוסרים את כול המידע באשר למחלת הסרטן והטיפולים שקיבלו, לרופאים.
הצעות שונות הועלו, שנועדו לתת בידי החולים סיכום נייד וממצה של ההיסטוריה הרפואית/אונקולוגית שלהם, כולל הטיפולים הספציפיים.
בארה”ב, בהעדר מערכת רשומות רפואיות ממוחשבות וניידות, הדבר אינו בא בחשבון ואינו ישים, שכן נתונים אלו עשויים ללכת לאיבוד בקלות.
עוד ציין ד”ר אופינגר, “יש לזכור כי המטרה העיקרית היא לטפל במחלת הסרטן ולהציל חיים בטווח המיידי”, והוסיף, כי; “מעקב וטיפול נכונים יכולים לסייע למזער ואף למנוע נזקים עתידיים. וכי חשוב מאוד שהמחלימים ממחלת הסרטן יאמצו להם אורח חיים בריא תזונה נכונה, ספורט לא לעשן וכיוב”.
הכתבה המלאה התפרסמה באתר הרפואה medicinenet
