כמה דברים – בפגרת המחזור הרביעי

strip_parsanot_00.jpg

כמה דברים

קבוצות הכדורגל השלימו ארבעה מחזורים (מי יותר ומי פחות) וכבר בשלב מוקדם זה, יש על מה לדבר.

מאת: מיקי גלין*

בית”ר ירושלים ומאיר פניג’ל מתעקשים להוכיח שהם לא ראויים להצליח. לאחר ארבעה מחזורים, בבית וגן סופרים רק ארבע נקודות, כשמנגד מספר הכותרות השליליות בעיתונים גדול בהרבה. עושה רושם שלא אלי כהן, לא אורי מלמיליאן ואני בספק גם אם המשיח בכבודו ובעצמו יעזרו לקבוצה, שמתחילה לחזור על אותם קטעים מיותרים ומביכים לעיתים קרובות מידי.

מילא היכולת הפתטית שמציגה הקבוצה בשבועיים האחרונים (איציק זוהר, לבד מסתבר, לא מספיק מול הפועל ת”א, מי היה מאמין?!), אבל שהמצב ידרדר לעימותים שעל סף עימות פיזי בין שניים ממנהגי הקבוצה? (תקרית חדר ההלבשה בין קורנפיין וזוהר). לפני שבית”ר י-ם, רוצים להשיג תוצאות כדאי שהם קודם כל ישנו את הגישה. מתחיל להימאס עליי, שאחרי ארבעה מחזורים אוהדים כבר מחכים לאלי כהן, בסוף המשחק. תתבגרו.

מכבי חיפה, עדיין לא לגמרי נחתה בליגה שלנו. שומי, שולח בקשות דחייה להתאחדות בקצב שהוא מביא כבוד למדינה (ואם להאמין לעיתונים ולפרשנים זה קורה לעיתים קרובות מאוד), רוסו, כבר מפסיק להסתחבק עם החבר’ה בחיפה (הרי זיבקוביץ’ הוא אופציה עדיפה על בנאדו) ומכבי ת”א בליגה – עד לפני שנים ספורות משחק העונה – היא רק שק אגרוף לפני המכשול הבא בליגה האמיתית של הגדולות. בינתיים, מלך השערים של הליגה לא עושה רושם על איגבני, שמגיע לביקור שבת של אחר צהריים, לחלק חתימות ובדרך להבקיע צמד, על הדרך. אבל אני סתם ירוק מקינאה, מגיעות להם מחמאות.

ליגאל אנטבי, קובי רפואה, ליאור אסולין וחבריהם צריך להימצא פתרון. המדיניות של ההתאחדות ושל הנבחרת לא ברורה כרגע בקשר לשחקנים שלא שירתו בצה”ל. רגע אחד הם בנבחרת, רגע אחד בחוץ, לפי גרסה אחת הם רק מתאמנים ולפי אחרת הם עומדים לשחק במשחקים רשמיים. אני לא עומד כרגע להיכנס לסוגייה אם אני תומך בשיתופם או לא, אבל אני כן חושב, שאי הודאות הזו רק מזיקה לכדורגל הישראלי. כמו כל דבר בהתאחדות אצלנו, נראה שגם הנושא הזה מטופל בחיפוף משהו, וחבל. מן הראוי שנעשה לשם שינוי משהו כמו שצריך, והאנשים שצריכים (אם זה גרנט, גברי או אולי אפילו מתן וילנאי) יגבשו דעה ויסיימו את הפרשה הזו אחת ולתמיד.

ראובן עובד הוא בהחלט כשרון גדול, אבל כדי שייצא ממנו משהו גם מחוץ לארץ, כדאי שהוא יתעשת. אני משוכנע שלא לחינם פיני זהבי, הסכים להיות סוכנו. הקשר-חלוץ האטרקטיבי של מכבי ת”א כבר הוכיח לא אחת, כבר עכשיו בגילו הצעיר שיש לו מה לתת, אבל כל מה שמלווה אותו בהיבט הלא מקצועי מוריד רבות מההערכה שלי אליו. כל מיני פרשיות כמו אי-חתימת חוזה, איום השבתת אימונים, סיבובי קניות בחו”ל על חשבון הגעה בזמן עם הקבוצה ומשחקי שש-בש מפוקפקים בערב שלפני משחק מוציאים לו שם של “טראבל-מייקר” לא קטן.

בני יהודה, נראתה לי כבר בתחילת העונה כקבוצה עם פוטנציאל לא מבוטל, אם כי דווקא בעמדת המאמן היו לי ספקות גדולים. אלי אוחנה, היה נראה לי כבחירה מוטעת מבחינת הקבוצה, לאור חוסר הצלחותיו עד כה. הפתיחה שהניבה שבע נקודות, וניצחון על בית”ר י-ם בטדי בהחלט מעודדת, אם כי כמו במקרים עם קבוצות אחרות, ההתמדה היא שתקבע. השאלה הגדולה היא האם לבני יהודה יש את הכלים והכוח להתמיד, אם כן, בהחלט יכול להיות שהיא תהיה ההפתעה של העונה.

הפועל ב”ש, נמצאת ביציב ובגאון בראשות הטבלה. מניצחון על מכבי ת”א בדקה האחרונה, לתצוגה מול מ.ס אשדוד ועם שחקנים שנותנים את כל כולם בכל משחק, הבעלים אלי זינו, יכול להרשות לעצמו לחייך (ואני אוסיף: שיחייך!). 101X133_kados_lopa_02.jpg

בצילום משמאל למטה:
לופה קדוש, מאמן הפועל באר שבע

מבחינתי, זו תהיה הפתעה עם ב”ש יוכלו להחזיק בצמרת ליותר משלושה-ארבעה מחזורים נוספים. העונה שעברה אמנם הייתה הפתעה נעימה מאוד מבחינת הקבוצה, אבל לצערי בשוק הכדורגל כיום קבוצה כמו הפועל ב”ש לא יכולה לסחוב לאורך זמן. מי ייתן והאדומים מהדרום יתנו עוד כמה מאבקים לגדולות וישנו את היררכיה בצמרת, אבל כפי שזה נראה כרגע הסיכויים הם בהחלט נגדה. רמי אבו-לבן, אורן סגרון ואחרים הם שחקנים סימפטיים בהחלט, אבל כשמדובר במאני-טיים הם לא יספיקו.

אני לא בטוח האם ניר קלינגר, ציפה להגיע לכזה הר געש. הבעיות התחילו מהר מידי, התוצאות לא מספיק משכנעות, אבל בינתיים היותו סמל, ויחסיו הטובים על לוני הרציקוביץ’ מציבים אותו בעמדה די איתנה בקבוצה. אמנם בשלב זה הרבה דברים לא ברורים במכבי, אבל בפתיחת העונה עוד ניתן להעלים עין. תשובות עבור לא מעט שאלות יהיו חייבות להגיע בקרוב: מי ה-11 שרצים באופן קבוע? גולדברג או ביטון? ארוס או אבו סיאם? מה עם בן דיין? עובד ונמני יחד? ועוד לא מעט שאלות אחרות. הניצחון השבוע מול ראשל”צ נתן עוד מעט אוויר לנשימה, אבל נראה שגם הוא מתחיל לאזול.

הכיתה של קשטן משחקת בדיוק ההפך ממשחקי טרום העונה, ובינתיים זה משתלם. הספסל הזוהר שלו לעומת זאת, נראה ממש מכאיב. כפיר אודי, סרגיי קלצ’נקו ו-וולטון סילבה הם בהחלט חלוצי הרכב. כפיר אודי גם אמור להיות הישועה של הנבחרת בחלק הקדמי, ולכן נותר לכולם רק להתאכזב ולקוות לטוב בהמשך. מצד שני, הרבה דקות משחק לצעירים זו יוזמה מבורכת של קשטן, ניתן רק לקוות שהדור הנוכחי שקשטן מגדל לא יפרח ויחזור במהירות למעמקי הספסל. אפק, יכול לספר שלא נעים שם.

אם כבר ההתאחדות דחתה את פתיחת הליגה שלנו בשבועיים, ציפיתי לפחות שקברניטי הערוץ הראשון ישכילו לנצל את עודף הזמן הפנוי, כדי להכין תוכנית סיכום מחזור מושקעת (או לפחות סבירה). אבל כמובן שבערוץ הראשון לא עשו כך, ובשלושת השבועות הראשונים של הליגה (או פחות למי שהעדיף את מכבי כדורסל בליגה האדריאטית) נאלצנו, חובבי הכדורגל להסתפק בתוכנית דרג ד’, נטולת תכנים מעניינים, צילום זוועתי, הנחייה מביישת ושאר ירקות (רקובים). האולפן הוירטואלי שהגיע במזל טוב, אמנם לא שינה עולמות, אבל הביא איתו כמה שינויים נעימים: מנחה בלונדינית ונחמדה לצידו של מאיר איינשטיין, פאנל נרחב יותר ואפילו נפטרנו מהמבזקים הביזאריים למגרשים בהם המשחקים לא נגמרו.

שאלו יהיו הצרות של כולנו, אמן.

הכתבה פורסמה בתאריך 10/11/2002 והיא מוגשת לקוראי כאן נעים באדיבות אתר “ספורט אנטר” מגזין ספורט

■ מצאתם טעות בכתבה, זה לא נעים! לחצו כאן ספרו לנו ונתקן.

• Issue: *
  הפרת זכויות יוצרים תוכן לא ראוי לינקים שבורים מאמר שגוי תוכן מעליב כללי
• Your Name: *
  
• Your Email: *
  

• Details: *
  

שלח