לאחר הקמת מדינת ישראל עברה אום אל-פחם שינוי, מיישוב כפרי ליישוב עירוני. כיום מהווה העיר מרכז מסחרי לרבים מן הכפרים הסובבים אותה
אום אל-פחם – אם הפחמים
היישוב אום אל-פחם נוסד עוד לפני שנת 1265 (התאריך המדויק איננו ידוע). העיר יושבת על רכס ההרים אום אל-פחם שפסגתו היא הר איסקנדיר (522 מטרים מעל פני-הים), והיא צופה על ואדי ערה שלאורכו עובר כביש חדרה – עפולה.
היסטוריה
הכפר אום אל-פחם (משמעות השם בערבית היא; אם הפחמים) נזכר כבר בשנת 1265 בכתביו של ההיסטוריון המוסלמי אל-מרקיזי.
הכפר שכן בלב חורש טבעי שסיפק את מקור הפרנסה העיקרי לתושבים – פחם. באתרים ארכיאולוגיים בסמוך לעיר נמצאו שרידים מן התקופה המוסלמית, הרומאית ההלניסטית ואף מתקופת הברזל.
בשנת 1948 התגוררו באזור אום אל-פחם כ-4,500 תושבים, ברובם איכרים. מאז הקמתה של מדינת ישראל הלכה אוכלוסיית המקום וגדלה בהתמדה.
ב-1960 הוענק לאום אל-פחם מעמד של מועצה מקומית. בשנים 1985-1965 נוהל היישוב באמצעות ועדה קרואה וב-1985 הוענק לו מעמד של עיר.
כלכלה
לאחר הקמת מדינת ישראל עברה אום אל-פחם שינוי, מיישוב כפרי ליישוב עירוני. כיום מהווה העיר מרכז מסחרי לרבים מן הכפרים הסובבים אותה.
מרבית התושבים מוצאים את פרנסתם בענף הבנייה והאחרים עוסקים בעבודות פקידות או עצמאיים. בנוסף לכך, קיים בעיר מספר קטן של מפעלים שהוקמו בה במשך השנים.
אוכלוסייה
העיר מונה כ-40,000 תושבים, ברובם מוסלמים, ומשמשת מרכז חברתי, תרבותי וכלכלי למרבית מתושבי ה’משולש’ שבגליל.
התושבים הם דתיים ומסורתיים, עובדה המוצאת ביטוי ברמת הילודה הגבוהה. יותר מ-50% מן התושבים הנם מתחת לגיל 18.
אומנות
במקום הגלריה לאמנות – חזון ומציאות בהנהלת סעיד אבו שקרה – מנהל הגלריה וממייסדיה. לגלריה; לחץ כאן.
________________
תושבי האזור – אם נתקלתם בסיפור “חם” או שיש לכם מה לספר לנו, שכולם יידעו מהחתונה של השכנה ועד צינור מים מפוצץ – לחצו כאן לאי מייל האדום
Add Comment